סיפורים פה

הטלפון הראשון שקיבלתי היה דווקא מראש הממשלה.

אחד העיתונאים שסבבו אותי הגיש לי את הטלפון: "ראש הממשלה רוצה לברך אותך", אמר.

לקחתי את המכשיר "אני מקווה שהוא לא רוצה שאני אפתור את המשבר הקואליציוני", אמרתי תוך כדי כיסוי הפיה עם היד. כולם צחקו.

"כן, אדוני", אמרתי ברצינות מחויכת, תוך כדי קריצה לאחד הצלמים. "שלום, אבי" שמעתי את קולו של ראש הממשלה מהעבר השני. "רציתי רק לברך אותך על השער הנפלא, ועל הניצחון הדרמטי. אני, כפי שאתה יודע, אינני חובב ספורט מושבע, ובכל זאת, קשה להתעלם משער יפה כל כך, ומהמהירות בה הכדור חדר אל השער. ועד כמה שהבנתי, את השער הבקעת ברגל שמאל, כאשר אתה בעצם בועט בדרך כלל ברגל ימין". "נכון, אדוני" עניתי. "גם את הדעות הפוליטיות שלי אני בועט ברגל ימין". שוב כולם צחקו. "יישר כוח" שמעתי את ראש הממשלה אומר בצד השני, ובלי להיפרד ממנו השלכתי את הטלפון לעבר הכתב שהגיש לי אותו.

"אבי!! אבי!!" קרא אלי בחור צעיר שזיהיתי ככתב ערוץ הספורט. "כן, אני כאן" חייכתי. "אנחנו בשידור חי מחדשות הספורט, אם רק אפשר כמה מילים". הוא כיוון אליי את המיקרופון. "בטח, דווקא יש לי כמה מילים שמתאימות לאירוע. איזה מילים אתה רוצה?".

"אולי תוכל לתאר לטובת הצופים שלא יצא להם לראות את המשחק הפנטסטי הזה מה הם הפסידו?".

"אין שום בעיה", אמרתי. "למרות שאני לא מבין מה היה יותר חשוב מהמשחק הזה" חייכתי. "המשחק החל בלחץ מסיבי שלנו, בלי היכולת לתרגם את זה לשערים. אני בעטתי לקורה, אלמקייס החטיא פעמיים שערים בטוחים, וכמו שקורה בדרך כלל בכדורגל - אם אתה לא מבקיע, אתה - ?" - חיכיתי לתשובה - "סופג" צעק אליי כתב שמן שעמד קרוב. "יפה. וזה בדיוק מה שקרה. ספגנו שער שטותי. למרות הפיגור לא הורדנו את הלחץ והמשכנו לתקוף עד שלבסוף הלחץ שלנו הוכיח את עצמו והצלחנו להשוות עם שער לא רע של אבנר. יחד עם זאת ידענו שתוצאת תיקו לא תספיק לנו ומאוד לא היינו מעוניינים להגיע לבעיטות הכרעה וזה בגלל שלקבוצה השנייה היה שוער מאוד טוב בעצירות פנדלים. הזמן עמד להיגמר וכבר נראה היה כאילו הכול אבוד עד שאלמקייס פרץ מצד שמאל, הרים לי כדור לחצי הגובה ואני, בלי לחכות, עצרתי את הכדור על החזה, נתתי לו ליפול ואז, מהאוויר, נתתי בעיטת יעף אדירה ברגל שמאל - הפחות טובה שלי - הכדור טס ונעצר רק ברשת וכול זה ממש מספר שניות לפני תום הזמן. והשאר? השאר היסטוריה. איך המספר מילים שלי?", חייכתי אל המצלמה.       

"אפשר עוד כמה שאלות?" שאל אותי כתב נמוך עם משקפיים. "אין בעיה" עניתי, "רק זריז. יום שישי היום, יום קצר" חייכתי. "מוטי טוען שלפני הבקעת השער היה פאול ברור על קובי שטיין, מה תגובתך?".

"תגובתי? אני אגיד לך מה תגובתי" שיניתי את ארשת הפנים החביבה שלי "מוטי יפרח הוא שקרן. אני מכיר אותו מכיתה א' וכבר אז הוא היה בלפן לא קטן. כל שבוע הוא ממציא המצאות. הוא לא אוהב להפסיד וזה בסדר, אבל שלא יצליח לעבוד עליכם עם הפרובוקציות שלו. הניצחון היה חוקי, וזה שקובי נפל, זה בגלל שיש לו רגליים שמאליות.

"ומה עם מה שפינטו אמר?" שאל כתב אחר עם מכשיר הקלטה. "מה הוא כבר אמר?" שאלתי. "הוא טוען שמלכתחילה זה לא היה כוחות, כי היה לכם גם את אבנר וגם את אלמקייס, שזה ידוע שהם עושים הגנה מעולה".

"תראה", עניתי. "קודם כל אלמקייס לא במיטבו. הוא לא שיחק כבר שבועיים, ויש לו בעיה בכף הרגל. דבר שני, להם היה את צדוק, שהוא שוער טבעי ואנחנו היינו צריכים להתחלף בינינו כל הזמן, ככה שלא יספרו לכם סיפורים".

"מה אתה הולך לעשות עכשיו?", שאלה כתבת בלונדינית עם חזה גדול.

"למה?" חייכתי חיוך מלא עיניים. "יש לך איזה הצעה בשבילי?" כולם צחקו ואני המשכתי: "לא באמת, תראו - אין ספק שמה שקרה היום זה באמת דבר יוצא דופן, אבל לא צריך לצאת מפרופורציות. אנחנו כבר 5 שנים משחקים כל יום שישי במגרש של תיכון "רבין". ידענו עליות ומורדות, היו תקופות בחורף שכמעט לא הגיעו אנשים. כולכם זוכרים את התקופה שבועז התחתן ואשתו לא הסכימה שהוא ישחק חודשיים לפני החתונה כדי שלא ייפצע חס וחלילה", ראיתי את חלק מהכתבים מהנהנים. "ולינקר טס פתאום לדרום אמריקה לחצי שנה וגואטה נפצע בברך מהכניסה שמוטי יפרח נכנס בו, והיו מגיעים למגרש אולי 5 אנשים, והיינו מוצאים את עצמנו משחקים מסירות רק כדי לא ללכת הביתה מבואסים. אני שמח ששרדנו את הזמנים הקשים ההם, אבל המבט קדימה, והיום הוכחתי שההשקעה משתלמת, והיום...? זה היום שלי. ולגבי השאלה שלך, גברתי" שוב חייכתי אל החזה הבלונדיני. "אני הולך לעשות מה שאני עושה כל שבוע. להתקלח, ללבוש משהו יאה לערב שבת וללכת להורים, לאכול את הקוסקוס של אימא שלי. אבל אחר כך אני פנוי, אם את מעוניינת". שוב כולם צחקו, ואני הנפתי שתי ידיים והפרחתי נשיקות באוויר.

 מרחוק ראיתי את מוטי יפרח מקפיץ את הכדור ומסתכל לכיווני. "שיקנא הקקה" חשבתי. "הוא קיבל את ה- 15 דקות שלו לפני חודשיים כשהוא שם גול עם העקב, אז שלא יעשה לי פרצופים.                                                                                   

 הכתבים עוד ניסו לשאול אותי שאלות, אבל אני נדנדתי את ראשי לשלילה עליתי על האופניים והתרחקתי משם.