אני לא יודעת מה גרם לי להחליט לצאת..
להוכיח לעצמי שאני יכולה
לעשות שינוי עצמי
לפתח תכונות שאין לי ואני צריכה
לעזוב את הבסיס, לשנות.
להשפיע
ובעיקר- להיות גאה בעצמי לשם שינוי.
אני כ"כ מפחדת שזה לא יאמן. לא מכישלון ומלא להוכיח את עצמי, מלא להיות גאה בעצמי.
אלא מההצלחה. אני מפחדת מלסיים את הקורס.
מחר בה"ד 1.. אני מפחדת להיכנס. לעבור את המבחני כניסה, לסגור שבתות, לא לראות את מאור, חיים.
אמא.
הפחד הזה של להיות רחוקה.
עלק לעבור לגור בחו"ל, על מי אני עובדת.
אני כ"כ מפחדת.
אבל! אנשים טובים אמורים להיות שם.
חכמים, אינטלגנטים.
כמעט כמוני. לא? אם אני שם.
אז לא.
אני מפחדת לא להתאים. אני יודעת שאני אסתדר עם אנשים, אני מסתדרת עם כולם וזו הבעיה- אני יורדת לרף הכי נמוך- שמתאים לכולם. זה נוראי.
אני יצליח ואתם תראו.
גם אם לא אצא קצינה- הרי זו לא המטרה שלי. גם אם לא אצא קצינה אני אצליח. ואתם תהיו שם לראות את זה.
אתם תראו. לי יהיה טוב.
אני אצליח.
אתם תראו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
