Greetings.
(ברכה בדרך-תקשור-מילולית-פופולארית-וכלל-ארצונית ("אנגלית"), שנרשמה במטרה להביע את סיום לימודיי בה)
לפני כשבועיים חזרתי, יחד עם חברותי הארצניות (שמפתיע אותי שגם אחרי 5 זריחות ושקיעות של שמש יחדיו לא גילו את טבעי האמיתי) מעיר ששמה אילת. נדהמתי לגלות את כמות בני האנוש במקום. נראה כאילו כל ארץ ישראל ומספר לא מבוטל של בני ארצות אחרות מתרכזים במקום אחד על מנת להכהות את צבעם עד היעלמות מוחלטת בלילה, בו הם ילבשו מכסי גוף ("בגדים") מינימליים. הסתבר שזה אכן המקרה.
הנסיעה באוטובוס הייתה ארוכה במיוחד. למזלי סופק לי ולחברותיי בידור מטעם "בני אנוש טיפשים באוטובוס". בנוסף קיבתי התהפכה וגרמה לי לרצות להוציא את כל המזון החצי מעוכל מהכוון השגוי של גופי, לכן נאלצתי לאכול פרי צהוב וחמוץ במיוחד כל הנסיעה. בנוסף האזנתי לצלילים מהנים ויצירתיים במיוחד ("מוזיקה"), דבר שהוסיף להנאתי מהנסיעה. בהגעתי הייתי עייפה למדי, ומייד התנפלו עלי ועל חברותיי אנשים בגיל העמידה במילים "צריכות חדר?", ואני תהיתי מה ההגיון בהגעה לאילת ועוד באוטובוס לשהייה ללא מקום לשהות? לעולם לא אבין את הארצונים, כמה שאנסה.
אחד הדברים המדהימים באמת שיש בכדור זה הוא מאגר המים העצום שמכסה חלקים נרחבים ממנו, או בעברית- הים. ההנאה של כניסה למים המלוחים הללו כאשר בצלילה נראה כאילו נחתנו על כוכב מימי וריק שהתחלתו וסופו לא ידועים היא מדהימה. ההרגשה המלטפת של הH2O היא משהו שלא ניתן להחליפו. מה שכן, את האנשים שנמצאים שם ניתן להחליף, ואף רצוי. יש אנשים ללא קנה מידה עצמי. מכסי הגוף בים הם בהחלט מינמליים ואף לא מתאימים להגדרה "מכסי גוף", אלא "מכסי אברי רביה". יש ארצונים שהמינימיליות לא מחמיאה להם, ויותר, גורמת לאנשים אחרים להרגשה שהייתה לי באוטובוס שבגללה נאלצתי לאכול את הפרי הנזכר לעי"ל. זכרים מסויימים לא שמעו על העובדה שקיים צבע בכדור זה, ומתעקשים ללבוש מכסה אברי רביה לבן. אני רק רק אגיד שזו טעות. טעות מרה. טעות מרה ושקופה. חזרתי עם מעט תמונות קשות באיבר המוזר שבגולגלתי, אך הים פיצה על הכל.
ביצעתי שם כמה רכישות, ביניהן מגני עיניים כהים ("משקפי שמש"), שהייתי זקוקה להם זמן רב, וציור גוף זמני ("קעקוע חינה") שנראה כמזכרת זמנית מהנה.
בשורה התחתונה, נהנתי בהחלט ולהפתעתי שהייה כה ממושכת עם ארצוניות לא גורמת להמסה של הציפורניים ברגלים ומריבות. עוד דבר מפתיע הוא שחברותיי לא שמו לב לעובדה שצבעי נשאר זהה (כקמבית צבעי לא משתנה בקלות מאור שמש), ועדיין לא גילו את זהותי. אני מניחה שבכוכב זה הכל אפשרי...
לשנה הבאה באילת הרטובה.
נספח גילוי: הווצרות קמבים
כמילתי-המחייבת ("הבטחה"), אספר מעט על הווצרות קמבים בכוכב הולדתי.
ברגע שהשעון הביולוגי של הקמבים הזכרים מחליט שהם מוכנים לדור ההמשך הקמבים עומדים במרכז הכוכב, במקום הנקרא "שפליטורף". בשפליטורף צומחים גידולים הנקראים גריטים. כל בוקר קמבית נקבה אחרת, שאורך שערה עולה על 5 גריטים, נבחרת על ידי הקמבית שנבחרה ביום שלפני שנבחרה על ידי הקמבית שנבחרה ביום שלפני וחוזר חלילה. הקמבית הנבחרת הולכת לשפליטורף ומתיישבת על אחד הגריטים. מאותו רגע הקמבים הזכרים מנסים להרימה מן הגריט. הזכר הראשון שמצליח מגרד באוזן ומקבל הנאה, אך זה שאחריו נותן לנקבה את שיערתו הארוכה ביותר. את אותה אותה שיערה מלפפת הנקבה סביב הגריט יחד עם שיערתה הקצרה ביותר. הגריט הופך סגול ולאחר 10.5 שנות כרין עגולות (כחצי שנה) צבעו הסגול משתנה לגוף ונוצר/ת קמב/ית חדש/ה. אם תהיתם מדוע ציינתי שהדבר מסובך, אסכם במשפט אחד- יש קמביות בעלות מסה עצומה, והקמבים הזכרים תמיד קלילים הרבה יותר. אגב, ככל שהקמבית יותר מסתית, שיערותיה ארוכות יותר והקמב/ית שתיווצר/יווצר ממנה יגיע/תגיע לבגרות מהר יותר.
לאלה שתהו- לקמבים אכן יש אברי רביה כמו לבני האדם (הרי אני נראית בת ארץ טיפוסית), אך הם נועדו רק כדי להבדיל בין קמבים זכרים לקמבים נקבות,ולרוב מכוסים על ידי שיער, שגם מראה את רמת בגרותו של היצור- ככל שהשיער ארוך יותר כך היצור בוגר והגיוני יותר. אם תשאלו אותי, הדבר הוא שטות מוחלטת, אך אף אחד מעולם לא שאל אותי וכנראה גם לעולם לא ישאל.
שהיצור השעיר והמרייר של כולנו ילמד לא לפלוט שאריות במקום מגוריכם (או:"שכלבכם יפסיק לעשות צרכים בבית")
קפלינססס
סוכנת ר.מ.807(שלמדה להשתמש בנול)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוכנת ר.מ.807