נעליים אדומות

הסערה נושבת

דרך סדקי הלב, נשברת.

במבטה היא חודרת,

עמוק יותר באדמה

מתפללת מקווה

להטמה בתוכה.

פניה כה לבנות

כשושנה בודדה בשדות.

מביטה מטה מהפסגות,

צופה בכל האנשים

הם נראים לה גדולים

הסדקים מעמיקים.

היא נופלת מטה מטה.

ועתה,

הכל תלוי רק בך,

לך היא זקוקה,

לקירבתך וחיבוקך.

שיחזירו אותה מעלה

והיא תהיה הגדולה.

התרוץ לחלצה

או תביט בה בטלטלתה

ותשאיר אותה חבולה

בודדה.

שלך,

מצפונך.