כבר שנה ויותר חלפה, אריאל.
ואני כבר הפסקתי לבכות עליך ממזמן
וזה כל כך כואב.
אני עוברת כל כך הרבה ליד הבית שלך, ואין לי את אותה הצמרמורת
הרגשות שלי התכהו כל כך
אני לפעמים חושבת שאולי גם אתה שכחת אותנו
אולי אתה בגוף חדש, תינוק רק מתחיל לחיות את חייו
ואולי אתה בעצם נמצא עוד למעלה.
שמתי שיר שאני אוהבת ברקע, והוא מעלה בי כל כך הרבה זיכרונות
והדמעות עולות קצת, רק קצת, מבטיחה.
אל תדאג לי, אני בסדר אריאל.
אני רק רוצה לדעת מה איתך?
לפעמים אני עושה דברים וכל כך רוצה לדעת מה תיהיה התגובה שלך אליהם
אני רוצה שתראה אותי גודלת, אני רוצה שתגדל יחד איתי
אני רוצה שתחזור להיות החבר הטוב שהיה לי.
אני רוצה שתחזור להצחיק אותי.
אני רוצה שנחזור, אפילו לכמה שניות בודדות, לעמוד מתחת לחופה המטופשת הזאת שערכנו לעצמנו.
הכל כל כך השתנה, אתה לא מבין עד כמה.
הכל כל כך, חסר אותך.
זה לא פייר שהלכת.
הפסקתי לבקר אותך בבית העלמין
הפסקתי להניח אבנים ולבכות על יד הקבר שלך
אני כבר הפסקתי לכתוב כאן
הפסקתי לחשוב עליך כל דקה
הפסקתי לחפש אותך בדברים הקטנים
אתה לאט לאט נמחק מחיי
מהזיכרונות
אל תלך!
תישאר, לפחות שם.
למה הלכת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
