מכתבים לאריאל

אריאל,

השבת הלכתי לישון כשהאור בחדר דולק. וחלמתי בלי הפסקה.

חלמתי עליך.

ידעתי שאתה מת, והפנים שלך נראו כאילו זה אחרי שירית בעצמך.

הפנים היו נקיות, ורק קצת מעוותות.

משום מה דברתי איתך, בידיעה שאתה מת, אבל חי.

זה היה מוזר, וזה הרגיש כל כך אמיתי. אריאל, זה היה מפחיד.

דברנו, ודברנו, ודברנו.

והחלום נגמר מהר, והרגשתי שיש לי עוד לספר לך.

התעוררתי עם דמעות.