עכשיו כתבתי...
אשמח לשמוע תגובות עליו! או שסתם תגיבו. כן, תגיבו. (:
here it comes...
מירטל המייללת/קראב/גויל
היה זה עוד יום אופייני בהוגוורטס.
ארוחת בוקר, שיעור שיקויים כפול, התמודדות נגד כוחות האופל, גילוי עתידות וכו'. לאחר הפסקת הצהריים, לבית סלית'רין וגריפינדור היו שעתיים חופשיות.
"נמאס לי שהמלאפוי הזה עסוק כל הזמן בלחזר אחרי הרמיוני" אמר קראב.
"אתה כ"כ צודק, הוא שכח מי החברים שלו בכלל! אני לא מבין אבל איך זה קשור לפוטר...למה הוא כ"כ רע אליו?!" השיב גויל.
"תגיד לי, הראש שלך חלול? אממ, שאלת קיט-בק. אולי כדי שזה לא יהיה שקוף?!" ענה קראב.
"ממ..ייתכן. טוב, בא לך לעשות סיבוב בטירה? כ"כ משעמם בחדר הזה..."
וכך יצאו שניהם מן החדר.
"תקשיב אחי, אני מהשנה הראשונה כבר מת לדעת מה הסיפור של השירותי בנות האלה. שמעתי שיש שם מישהי שווה...אתה תתעלף!" אמר גויל. "טוב נו", ענה קראב. "איך שבא לך. דווקא אתמול היה לי מה זה סטוץ, אל תשאל! אבל...מי אמר שפעמיים בשבוע זה כזה נורא?" הוסיף, והם הפנו את רגליהם לעבר שירותי הבנות.
הם הגיעו אל השרותים, נכנסו ובדיוק כשקראב פצח את פיו, הם שמעו:
"חיחי...חהחה...וואאאאאההה!!! מי זה??"
"מי את?" שאלו קראב וגויל יחד.
"אני?...מירטל המייללת. מה, לא שמעתם עלי?" ענתה.
"לדבר הזה אתה קורא מישהי שווה? עזוב, לדבר הזה אתה קורא מישהי?" קראב הטיח בגויל.
"אמ...טוב...יש פוטנציאל, לא?" ענה גויל.
"אז מה... אתם באים לפה הרבה?" פתחה בשיחה מירטל, וקרצה לשניהם.
"רק כשאת פה" ענה לה גויל, וקרץ לה בחזרה.
"חיחי... אתם יודעים... בעודי מבלה את שנותיי בשירותים, יש לי המון זמן פנוי. אני חושבת על החיים. לפני המוות, אחריו. על כמה שאני מתגעגעת לחתול שהיה לי, בזרום (Bazrum). איך הייתי מאכילה אותו, כל יום הייתי נותנת לו פעמיים קערה שלמה של אוכל משומר מחברת "לה-קט", אחח אחח, איזה אוכל. לפעמים הייתי יושבת איתו ומארחת לו חברה, מדי פעם היה נותן לי לאכול קצת מהאוכל שלו. איזו אכות. בכל אופן, כפי שהבנתם, יש לי הרבה על מה לחשוב. גם עליכם. כן-כן, גם עליכם חשבתי קראבי וגוילי הנושנושים. תמיד התלבטתי בניכם. מי יותר חתיך, מי יותר מועדף על דמבלדור, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. אני שמחה לבשר לכם, שהגעתי להחלטה. סוף-סוף, פעם ראשונה בחיי-לא-חיי, בשרותי הבנות של הוגוורטס, הגעתי להחל...אהההההה" אמרה מירטל, ופתאום טסה וצנחה לתוך האסלה. בדיוק לופין עמד להיכנס לשרותים, כי לשמוע קולות מהחדר הזה, זה לא כ"כ רגיל. אך מישהי קראה לו מבחוץ, כנראה לונה לאבגוד, והוא יצא בריצה.
"מה הקטע שלה?" אמר קראב בטון של "בוא-ננצל-את-זה-ונעוף-מפה."
כששמע גויל שמירטל החלה לבכות, התקרב לאט לאט לתא השרותים, ושאל: "מירטל? את...בסדר? את רוצה שאני אביא לך משהו לשתות? אולי כוס מים קרים?", "אני חושב שהיא שותה מספיק באסלה..." אמר קראב וצחק עם עצמו. גויל דפק לו מבט של "NOT funny!!!", בדיוק כשמירטל יצאה מהתא וראתה זאת. "לא, זה בסדר. אני מבינה אותו. נו, תצחק על מירטל המייללת. אולי יש לך עוד בדיחה לספר עלי? למרות ש...במחשבה שניה כבר סיפרו עלי את כל הבדיחות האפשריות... כן קראב, גם את הבדיחה הזו. לפחות תהיה מקורי!" אמרה, הניפה את שיערה ופנתה לגויל. "חמוד שלי...אתה תמיד מוזמן לתא שלי. המורים אף פעם לא מחפשים פה, הם מפחדים להיכנס הנה מאז התקרית הלא נעימה בשנה השניה שלכם. אתה יודע, אף פעם לא צפוף פה..."
"אמ...אני חושב שאנחנו צריכים ללכת כרגע...יש לנו...שיעור ב..." אמר גויל, ולא עלה בדעתו תירוץ מספק. "באיך-להיפטר-מבנות-כונפות!" אמר קראב, ושניהם יצאו מהשירותים.
"באמשלי, היא מטורללת..." אמר גויל.
ממ.. זהו.
מה אתם אומרים? :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
