טוב אז גם ככה אין קוראים, ואין תגובות, אז מה אכפת ל י לכתוב מה שאני רוצה, ואף אחד בחיים לא יראה את זה?

אז ככה:

בלה בלה בלה.

ועכשיו להמשך המפתיע:

בלו.

ולסיום:

בלי.

טוב נו, עכשיו ברצינות:

היום היה אמור להיות שיעור חזרה בבר אילן שנדחה למחר. נדב הודיע לי על זה בטלפון, ובדרך רמז על זה שהמתכונת שלי טובה: "אפשר להגיע גם לשיעור היום, אבל עם מתכונת כמו שלך כנראה שלא צריך" מה שאומר->המתכונת שלי טובה^^.

אז במקום זה הלכתי לבלט, ו... איה. ואז נחתי, ועשיתי את העבודה הטיפשית בתנך [לצייר ולנמק->מאוד חשוב להבנת הנושא] והלכתי לג'אז. וחזרתי וראיתי נמרוד הראל [הנסגד] וראיתי אותו ננכש ע"י נחש!!! [אותי הוא הצליח להפחיד.] ואחר כך ממשיך כאילו כלום. וזה->אומץ. אני רק מעצפ האפשרות שנחש יכיש אותי לא הייתי עושה את זה. לא משנה כמה הייתי סומכת על האינטאיציה שלי- פשוט לא. גם אם עכשיו היו נותנים לי אתגר: אם אני פותרת 1+1 נכון אז אני מקבלת כבוד או משהו כזה, ואם לא הורגים אותי- לא הייתי מסכימה. כי פתאום הייתי חוטפת בלאק אאוט או משהו, או מתבלבלת ואומרת 3. עד כדי כך אני לא סומכת על עצמי. טוב בא לי לפתוח תחרות כלשהי בבלוג, אז חכו לפרסומים. אבל תזהרו- זה הולך להיות טיפשי מאוד.

טוב עפתי לי.

גם אם אתם לא קוראים, תגיבו.

עידכון: קיבלתי 98 במתכונת!!!! [93 במבחן, והוא העלה לכולם 5 נקודות] זה לא הולך ברגל! זה נוסע ברכבת ישראל!!!