הכפר הבלוגאלי

עזמי בשארה? לא בבית ספרנו - סיפור ביזארי בשוליים של החופש האקדמי 

(וכנראה אחד הפוסטים היותר חשובים מבחינה ציבורית שכתבתי. כ-900 מילה. משך קריאה משוער: 5-6 דקות).

1. 

הבהרה מיד בהתחלה: אף שהידיעה פורסמה ב"ישראל היום" - מקום העבודה שלי, הביקורת להלן אינה מופנית כלפי העיתון. אין מטרתה גם לעסוק במכללה אקדמית ת"א יפו שבה למדתי ולימדתי משום שהסיפור שהתרחש בה יכול היה להתרחש בכל מוסד אחר להשכלה גבוהה בארץ. מטבע הדברים, לא אגן גם על הפשעים שבהם הואשם בשארה אחרי 2007 כמו שת"פ עם חיזבאללה. מטרת הפוסט היחידה - דיון ציבורי שנולד ממילא בעצם פרסום ידיעה. 

והידיעה שאני מדבר עליה היא תלונה של סטודנטים בקורס "תולדות הרעיון הפוליטי" בבית הספר לממשל החברה במכללה על כך שנדרשו לקרוא טקסט של עמנואל קאנט מתוך מקראה שערך ד"ר עזמי בשארה.

2. 

כן, קראתם נכון: עזמי בשארה בסה"כ ערך (!) את המקראה (והקדים לה מבוא, שאותו על-פי הידיעה לא נדרשו הסטודנטים לקרוא). 

חשבתי תחילה לעבור משפט-משפט מתוך דברי ההבל מפי סטודנטית כלשהי שמצוטטת בכתבה, כמו "לא הגיוני שעזמי בשארה, שמסר מידע לאויב וברח ממשפט, ייקח חלק בחינוך של סטודנטים בישראל, ועוד לגבי נאורות ומוסריות" או "הוא כותב כאן משפטים שמתיימרים לשקף מוסר בחברה" (מי? קאנט? או בשארה בטקסט של קאנט?), אבל ויתרתי. מי שמתעקש לקרוא - לבריאות, אם כי אני מסופק אם בריאות עולה בקנה אחד עם הסיפור הזה: 

http://www.israelhayom.co.il/article/285069

במקום זאת, יש לי כמה שאלות לסטודנטית המצוטטת, שמבחינתי לא חשוב שמה אלא מה שהיא מייצגת:

• האם קראת לפחות משפט אחד מהטקסט של קאנט המופיע במקראה?
• באיזה אופן העובדה שעזמי בשארה ערך את המקראה ב-1997 משפיעה על עמדתו של קאנט, שפורסמה ב-1784?
• האם גם על ספר שערך בשארה ב-1997 חלים אישומים מ-2007 של מסירת מידע לאויב? 
• באיזה אופן עורך (!) של מקראה (אדם שבוחר ומסדר את הטקסטים בה) "לוקח חלק" בחינוך הסטודנטים בישראל? האם עריכת מקראה דינה כמו הזמנתו להרצאה, למשל? 
• מה, לדעתך, ראוי לעשות כעת במקראה שראתה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד והודפסה באלפי עותקים? האם תמליצי לשרוף אותם, ואם כן, היכן נמצאת המדורה הקרובה למקום מגוריי? 
• האם יש סיכוי שהעובדה שבמקראה מופיע טקסט של משה מנדלסון עשויה להכשיר אותה מחדש?
• באיזה אופן שמו של עורך המקראה משפיע על "חינוכך" כסטודנטית בישראל באופן שאת רומזת אליו? האם מדובר בחשש סביר שהופעת השם "בשארה" על המקראה יגרום לך חלילה למסור מידע לאויב? 
• ואם, נגיד, אקבל לרגע את ההיגיון שמאחורי טענתך: לא מעניין אותך ככה סתם, מתוך סקרנות, לקרוא מה האויב כתב.. סליחה: ערך? 

3. 

חברים וחברות, לא הייתי מטריח אתכם לסיפור הזה אם היה יחיד במינו. הניחו בצד סוגיות חשובות שעולות ממנו, כמו אובדן כבוד למרצה, או חשובות פחות כמו רמת האינטליגנציה שעולה מהטיעונים (ראו הציטוטים בכתבה).

הסיפור הזה משקף בצורה קריקטורית (כלומר, מודגשת מדי) הלך רוח של צנזורה, שלמרבה הצער אינו נפקד באקדמיה. עכשיו, איני מתכחש שהיו, יש ויהיו קליקות אידיאולוגיות בתוך מוסדות להשכלה גבוהה. יש גם מרצים שהוראתם לעתים גולשת להטפה (גם אני הייתי בכמה הרצאות שבהן חשתי שאם לא אירשם ל"בצלם" - דיני ייסורי גיהינום).

אבל כשהסטודנטים הם אלה שמנסים למשטר ולצנזר, כשאלה שבאו ללמוד מנסים בעצם ללמד, זה קרקס - ולא השכלה גבוהה. הראשונים שסובלים מכך הם מרצים וסטודנטים שבאים ללמוד באמת, אך בסופו של דבר נסבול כולנו, מכיוון הצרת אופקים לא תיעצר, אלא תגבר, השוליים של הסטייה יוצרו, והתהליך הזה, שמסוכן דווקא בגלל שהוא מגיע מהסטודנטים - כלומר, אלה שרק מתחילים ללמוד - סופו מי ישורנו. 

ודווקא אינטלקטואלים מהימין היו צריכים להזדעק ראשונים על הסיפור החמור הזה ועל אחרים כמוהו. משום שיש בין אנשי הימין שחוו - לפחות לתחושתם - הדרה וצנזורה, והם היו צריכים להיות הראשונים למנוע את הישנות התופעה מהצד השני - אלא אם דרישתם לפלורליזם אינה עקרונית, אלא אצטלה שתקפה רק כשהם בצד המודר, ההטרודוכסי.

כי ככלות הכל, אין זה סיפור לעיל סיפור של ימין או שמאל, למרות השרבוב ה"סקסי" של השם בשארה, ואפילו לא סיפור של אפשרות להשמיע דעה נונקונפורמיסטית (לא היתה כאן אפילו דעה - תזכורת: בשארה ערך (!!) את המקראה), אלא של אנשים שמוכנים לשמוע רק את מי שיגיד להם משהו שהם מסכימים איתו או "מתחברים" אליו (תרבות תוכניות הריאליטי); אנשים שמה שמעניין אותם זה רק מי האומר, ולא מה נאמר. ואם זה מישהו "לא נכון", אז לעזאזל עם הרעיונות והעובדות.  

זו רוח רעה מאוד ומסוכנת מאוד, שאי אפשר לייחס אותה לרמתה האינטלקטואלית של הסטודנטית, כפי שעולה מהציטוטים לעיל (או אחרים בכתבה). כל ייחודיותה בכך שאת הצנזורה היא ביטאה באופן מגוחך, אך האופק של הצנזורה הזאת נמצאת אותה נוסחה "עם אחד, ארץ אחת, דעה אחת" (ואולי "מנהיג אחד") - נוסחה שיש לה קצת יותר קונים ממה שראוי. הקשר לפסילת אנטולוגיה בעריכת בשארה נשמע לכם מופרך? בואו נדבר בעוד כמה שנים. 

רק אל תגידו לי "דמוקרטיה מתגוננת": גם כשיש איומים ביטחוניים (ויש), אין זה אומר שגם מוסדות להשכלה גבוהה צריכים להפוך לקסרקטין. 

4. 

ואשר לסטודנטים: לא מרוצים מהסילבוס? לכו לקורס אחר. לא נותר מקום פנוי באחרים? תלמדו את מה שיש, תתווכחו בשיעור עם המרצה על הרעיונות שנתבקשתם להתוודע אליהם, ואפילו כיתבו עליהם עבודה ביקורתית (אך מנומקת). 

זה לגיטימי לחלוטין - היו מקרים רבים שבהם השכלתי הודות לסטודנטים ולסטודנטיות חכמים שזכיתי ללמד או לקרוא את עבודותיהם, כאלה שידעו לשלב צניעות עם סקרנות. 

וכשאתם תחליפו את המרצה, תבנו סילבוס שיהלום יותר את עמדתכם. אלא שאז עמדתכם תשקף לא את מטען ההשכלה  שאיתו נכנסתם בפעם הראשונה בשערי האוניברסיטה או המכללה (כלומר, מטען מהתיכון לרוב), אלא את מה שתצאו איתו אחרי תואר שני ושלישי, פלוס ניסיונכם האישי. 

5. 

הרשו לי לקנח במה שקאנט כינה סיסמת הנאורות: Sapere aude! - העז לדעת! זו הייתה יכולה להיות סיסמה לא רעה להשכלה גבוהה בכלל, אלמלא נשמעה טוב יותר בהקשר של הפוסט הזה כקריאת אזהרה. 

אגב, הסיסמה מופיעה במאמר במקראה (עמ' 45) בעריכת עזמי בשארה. 

 ~~~~

* הפוסט הזה משקף את דעתי האישית בלבד. אין לי מושג מי הסטודטנית שהתלוננה וזה גם לא מעניין אותי, כי מטרת הפוסט היא התופעה.