סערה בכוס של מיים-אלו הם חיי

תמיד חשבתי שאינטואיציה נשית זה משהו חזק ,אבל ת'אמת אף פעם לא תיארתי לעצמי כמה חזקה היא יכולה להיות. היו לי תחושות שליליות לגבי אנשים מסוימים שהתגלו  כנכונות מאין כמוהן. בעבר נפגשתי עם אותה אינטואציה ,והתעמתי איתה ,אבל עכשיו ,כאילו עברתי שטיפת מוח...אני, זו לא אני...

אני שפעם הייתי פועלת בדרך מאוד ברורה, היום אני פשוט לא מסוגלת....משהו השתנה בי...

בחזרה לאינטואציה....כמו הקודמת ,גם עם זאת  פעלתי לפי האינטואציה, אך הפעם הקטע של ההתעמתות פנים מול פנים היה בלתי אפשרי.

במקום לקחת משהו שלילי ולראות איך הוא עובר ליידי, המשהו השלילי המשיך לטייל ליידי עד שהוא תקע בי חרב ענקית . בדיוק כמו החרבות שהנינג'ות בסין השתמשו לטובת החראקירי.

היה לי קשה כשגיליתי את החרב תקועה לי בגב....ועוד על ידי אנשים שאמורים להיות חברים שלי בסך הכל.....אבל כשמשהו מריח רע..אז הוא מריח רע.... ושום מטהר אוויר לא יכול לעזור . וזה מה שחבל .

פעם חשבתי על אינטרסנטיות כמילה נרדפת למילה חברות....כשהתגייסתי הבנתי שאני חייבת לשנות את הדרך חשיבה הלא בריאה הזו שפקדה אותי בתיכון....

היום ,משהו כמו 6 שנים אחרי המהפך הראשון שעשיתי מאמונה באנשים התחלתי לשנוא את טבע האדם. משניאת טבע האדם ,חידשתי בלית ברירה את האמונה באנשים ובחברות, בגלל עצם העובדה שאני הולכת למקום חדש ,שעצם הליכה לשם מחייבת אמונה באנשים. כי  אחרת אתה עלול לחטוף כדור ולא יהיה אף אחד שיוכל להגן עליך. כי אם אתה לא מאמין במי שרץ לצידך על הגבעות,וחושב שאותו אדם יקריב את חייו  כדי להציל אותך אז אף אחד לא מאמין לכוונות שלך...כי אתה הופך ללא אמיתי ואז זה הופך למעין כדור שלג שרק הולך ומתעצם.

אמונה בבני אדם דורשת חשיפה אישית שפעמים פוגעת. לא כל אדם מסוגל לחשוף את עצמו ככה אבל כשכבר הוא חשוף אז לנינג'ה  יותר קל לתקוע את החרב ולבצע את זממו.