מנזר קטן

לצד חיי היומיום הרגילים, מתנהלת לצידי דמות כמעט ממשית, חקרנית, השואלת את אותה השאלה ובאותו האופן, האולי ילדותי. השאלה  הובילה אותי כמו רבים, לחיפושים שונים, לדמויות ולתורות, להליכי חשיבה, אליהם נסחפתי , ומהם תמיד בסופו של דבר חזרתי אל אותה השאלה הראשונית.

שוב אני מוצא את עצמי , במידה רבה לשמחתי, ללא תשובות על השאלות : מה זה כל זה? מה הוא העולם? מה אנחנו? למה? למה כל זה? למה כל היש הזה חותר? מה צריך לדעת?

נקודת ההתחלה צברה מעט ניסיון בחקרנותה.  אנחנו מתחילים בעצם בשתי הנחות:

 ההנחה הראשונה הינה שכנראה על השאלה הבסיסית שלנו אין תשובה . לפחות לא תשובה מספקת. ומכאן שאולי די לחיפושי התשובות, די לרעיונות וגורואים, ותורות שונות,די, ומכאן אולי אפילו נצליח להפוך את האין תשובה ליתרון. כלומר לא עוד חיפושים אלא בואו נחפש את אופן הקיום האיכותי ביותר אשר מניח את אי קיומה של תשובה.

ההנחה השניה הינה שלמרות שאין תשובה ל"מה זה כל זה" ישנה תחושה עמוקה של פלא אדיר, של תחושה של יופי עמוק, של נשגבות, של שהות בתוך עולם מרגש. מעורר רגש דתי .

על שתי ההנחות יש עוד להרחיב.

למה " מנזר קטן" ?  קראתי לבלוג מנזר קטן כי אני רואה בו מקום מפגש שקט, מקום אליו יגיעו מספר אנשים , ונוכל ללכת צעד צעד, מקום של סקרנות , מקום שיצליח להכיל סקרנות ותחושה של פליאה עמוקה. מקום שבו אני מקווה תיווצר הקבוצה הקטנה  שתבחן כיצד מביאים שילוב זה אל היומיום.