העולם עטוף בידע שיש לנו אודותיו. העצים עטופים בבוטניקה שלהם, החיות בזואולוגיה שלהן, גופנו על מורכבותו בביולוגיה וברפואה ועוד, השקיעות היפות בתרבות האופפת אותן . נראה כאילו הכל עטוף בידע.
למרות כל הידע אין בכל הידע הרב שידענו להפיק לטובתנו מענה לשאלה הראשונית. אין בכל הידיעות העמוקות מענה למה זה כל זה? מענה ל"למה הגדולה". וכך אם נביט נוכל לראות את יפי עלוות העץ, נוכל להתפעל מכל התבונה הקיימת בפעילות הצמיחה וחיותו של העץ, אך יש בעץ יופי עמוק יותר, היופי המרגש של קיומו, של היותו , של ההנני שלו, שאין לנו שום שכל להבין.
ישנן שתי סוגי פליאה . ישנה פליאה של היבטים בקיום, של יופי נדיר למשל. של נוף לדוגמא, נוף עוצר נשימה, התרגשות של תנועת גופנו. ומאידך פליאה על עצם הקיום. הפליאה על עצם הקיום אינה תלויית ידע, אינה תלויה באסטטיקה, היא פליאה על עצם הקיומיות שלנו ולכן אז הכל, אבל ממש לכל יש פלאיות, מעצם קיומו של כל דבר ודבר , וכל דבר נושא חותם של סוד .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
