לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מנזר קטן



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2006

6. המייל של ד. כן, לא חשבתי על עניין הפחד מאובדן המוכרות של העולם...


"טוב אז לגבי תדהמתך כפי שאני הצלחתי אולי להבין אני לא יודעת כל כך איך להתחיל אז נגיד ככה – כמו שאני מבינה את זה תדהמה/ פליאה או כל הגדרה אחרת, זו התבוננות על אובייקט נקייה מהקשרים. זאת אומרת לראות בלי לשייך, להסתכל בלי לפרשן, להיות במקום שלגמרי לא מבין את הסיטואציה ושואל כמוך - מה זה כל זה? זאת שאלה מבלבלת כי אפשר לפרש אותה גם כשאלה החוקרת מהי התכלית של הקיום. אך הרי לא בכך עסקינן, נכון?

כשהייתי באוסטרליה עבדתי בחוות חקלאיות. שם נדמה לי שחוויתי את החוויה הזו של תדהמה. יש בעיה עם המילה פליאה. גם תדהמה יוצרת קונוטציות, אבל פחות, בכל מקרה ניתן להתבלבל ולשייך את המילה פליאה/ תדהמה לרגש חיובי חזק, משהו הדומה יותר להתפעלות מנוף עוצר נשימה. בהנחה השנייה אתה כותב על  תחושה של יופי עמוק ואז אולי מבינים את זה כהתפעלות ממשהו יפה או אפילו סתם ממשהו. אבל הרי התדהמה שאתה מדבר עליה אינה התפעלות מיופי ואינה חייבת לגרור רגש חיובי בהכרח. נדמה לי כי קצת התבלבלו לחלקנו הפליאות. הפליאה על עצם הקיום מתבלבלת עם הפליאה הראשונה.

כמו שאני רואה את זה הכוונה אינה לראות את היופי שבכל דבר אלא לראות את הדבר עצמו. ובכך אין הכוונה ל"יכולת" המתנשאת שלנו לראות את היופי נאמר בקוץ. הכוונה היא להיגנב מהקוץ. במקרה שלי לדוגמה החוויה שלי את התדהמה הייתה לגמרי ממקום מפוחד וחרד. עוד אעסוק באפקט הפחד בהמשך. החוויות היו חדשות לי לגמרי ואני חוויתי אותן כזרות לי ועם זאת קסומות. קסומות בקונוטוציה של משהו מוזר אולי יותר נכון להגיד מכושפות. אני זוכרת את עצמי יום אחד על גג של קראוון פתאום פוערת פה ושואלת את עצמי “what the fuck”

היה הקשר להמצאות שלי שם. הסיפור הוא שעליתי לשם עם בעל החווה לתקן את המרזב. אבל להרגשה שלי, שם למעלה, לא היה שום קשר לסיפור. ההרגשה היתה אולי דומה להרגשה "טריפית". מוזרה מאד. בכל אופן שונה מכל רגש מוכר לי. הרגשה כאילו אני נמצאת בסיטואציה שאינה קשורה אליי, כאילו נחתתי לשם. אולי אם אני מנסה לתת לכך ביטוי ויזואלי זה כמו שב"מנהרת הזמן" (נו הסדרה הזאת של פעם) פתאום השחקן היה נוחת לתוך סיטואציה משום מקום. אין לו מושג לאן הוא התגלגל ומה קורה סביבו.  ככה אני הרגשתי, למרות הסיפור שכפי שכבר אמרתי היה.

אני חושבת שלהרגשה הקיצונית שלי היה אחראי באופן נרחב הפחד. נדמה לי שסנדי צדקה כשאמרה כי נראה לי כי ניתן לחוות מצב כזה במצב של דיכאון או קיצוניות. בכל מקרה כך אני חוויתי את זה.אני חושבת שנקודת המפתח להסבר של ההרגשה הזאת שלי היא הזרות. אתה קורא להשאר עם הרגשת הזרות אבל זה כמעט בלתי אפשרי, לדעתי, שכן הנטייה הטבעית שלנו היא להסתגל. אנחנו מנסים לקרב אלינו כל דבר ועושים זאת רבות דרך הסיפורים. אנחנו בדרך כלל ננסה לקרב אלינו מצבים כדי להשתחרר מן הזרות. אופס נראה לי שקצת הסתבכתי. אני חושבת שניסחת זאת היטב כשאמרת – חוויית היותך אדם בלי שום ידיעה מנחה – מצב שהוא מפחיד ומרגש.

אז לסיכום – אנשים בוחרים מצבים מוכרים. מפחדים לפחד. כדי לראות דברים בצורה חייזרית צריך להיות או במקום קיצוני כמו שאמרתי כבר קודם, או במצב שלא מפוחד מההרגשה הזאתי ולכן לא מנסה לבלוע אותה בסיפורים. רוב האנשים כמו שאמרתי לא אוהבים מצבים הנראים להם מוזרים ואם נסתכל על זה לעומק רובם בוחרים לראות רק מה שהם יכולים להסביר, ויעדיפו להתעלם, או ליצור מצב בו ניתן להסביר כל אובייקט/תופעה, על פי עולם המושגים שלהם. כדי לשרוד את ההרגשה של התדהמה בלי להתערער צריך להיות חזקים. נדמה לי שזה לא קל כל כך. זה לא רק איזושהי הבנה זה גם צורך במוכנות לקראת חווייה שהיא אחרת (ואני מצטערת אם אני נשמעת כמו פרסומת למתקן בלונה פארק) כל הקטע הזה די דומה לי לחוויות סמים. לא שאני חושבת שזה אותו דבר אבל אני חושבת שדרך דימויים משם אולי אפשר להסביר את התדהמה ושאולי גם כאלו שלקחו סמים (טריפים וכד') יוכלו להבין איכשהו. יכול להיות שיהיה לי נוח, כדי להסביר את עצמי לספר קצת משם. אבל זה לפעם אחרת נראה. לילה טוב וגמר חתימה טובה... "

 

 

 

נכתב על ידי , 2/10/2006 19:40   בקטגוריות לתדהמתי  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

מין: זכר




הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , פילוסופיית חיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבאשי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על באשי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)