אדם רגיל , חילוני , לא מאמין ,לאן הוא יקח את המעבר שלו? מה היותרת שלו, מה יעשה עם פליאתו הקטנה ?
לא פילוסופיות. לא במילים גבוהות. זה בקטנות. רגעים. אבל כל רגע הוא תזכורת מלווה. הקטנות האלו הם זרות . עמידה של זרות לרגע. זו "הדת הפרטית שלי". אני לא מתעסק באלוהים וכו'. אין לי מצוות. יש רק "מין רגעים" קטנים שהולכים ומתרבים של ...אין מה לעשות צריך להגיד את המילה... של תדהמות.
אני יורד במדרגות. מחלון חדר המדרגות אני רואה עורב. ושוב הזרות. מה זה .אי הבנה. מה-זה-כל-זה . עורב. והבזזז משתתק. ונוצרת שמחה דוממת. קטנה. מיד אחר כך אני ממהר לעבודה.
שוכב על הספה, לפני רגעים, נח דקות, שוכב על הצד, רגלי מקופלות, ופתאום, התחושה של נוכחות בעולם זרות, מה זה, לרגע, ושוב שקט מרגש.
חלק מהסבל היום בא ממקום של סתמיות, של נידחות, של ניכור. תחושה שאתה חי בעולם משעמם. שעלינו מוטלת המשימה של להפוך אותו למעניין ומשמעותי. התחושה שאתה לא משמעותי. אני לא מנסה לתאר איזו משמעות נסתרת, אין פה הארה סמויה, לא. התדהמה היא הקטנה שאתה נמצא אומנם בעולם לא מובן , אבל חוסר המובנות הזאת היא לא תוצאה של טעות כימית מוצלחת אלא שמתחת לדברים יש סוד. המילה סוד היא המשמעותית. זה ההבדל בין לחיות בעולם לא מובן וסתמי , מקרי, לבין חיים בעולם לא מובן של סוד, כאשר אתה חש שהלא מובן מגלה בפניך הד.
מאין זה? כל עניין הסוד וההד? לא יודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
