אתמול נסענו למשפחה לארוחת חג. המשפחה שומרת מצוות. לאחר הארוחה , לאחר שקצב יצא אשם ושר המשפטים זכאי ונודע לנו על אנשים שפרשו מעולמנו המדהים בשעת הכושר שהזדמנה דרדרתי את השיחה לעניין התדהמה, כלומר לכיוון מה הסיבה שלא מתעסקים בעמידה מול הנשגב. לא רק כלימוד אלא כחוויה אישית. אתמול הבנתי את שניסו להסביר לי ולא הבנתי.
ראשית בשביל מה צריך את זה, מה זה יתן? עזוב, כל מה שרוצים זה לגרור את החיים האלה דווקא ביומיומיותם. דבר שני כל הנושא הזה מסובך, קשה להבין אותו , לך תסביר ואם לא יבינו עלול להגרם אפילו נזק , זה עלול לעורר שאלות שבמצבים מסויימים עלול להביא לכדי יאוש והתפקרות. כן... עדיף במובן מסויים להתפלל לאלוהים שהוא צל צילו, דחליל-אלוהים, ובלבד שלא לעורר שדים. לא רק זה, כל שאלה בכיוון הבחינה יענה בתשובה מצלצלת שתוציא ממך את החשק לשאול שאלות מסוג זה בעתיד.תקיים מצוות אם יש אלוהים הרווחת אין מה כבר הפסדת... ועוד... הדתיות לחלק גדול היא פשוט נוחות... החינוך לילדים נוח...יש משפחתיות, הילדים מחונכים...אבל זה לא אומר כלום על צורך בהתעסקות אמיתית באלוהים או בחויה של עמידה מול הנשגב.
שוב ושוב עלה העניין שכשהיה נסיון להתעסק בזה הנסיון עורר פחד ורצון להסיח את הדעת מכך .
כמעט ולא עניתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
