מנזר קטן

בשני הצילומים הראשונים תחושה של סימנים מוכרים אך לא ברורים.

המוח ממהר לבדוק בכל אוצר הדימיונות והדימויים  ולא מוצא. 

המוח משער, אין וודאות... לא יודעים מה זה...

המוכר נוח כי המוכר מאפשר לשכוח אותו ולהמשיך הלאה. 

המציאות מבקשת להיות מוכרת כדי שנשכח.

אבל עם אותה זרות מרגשת לראות מחדש את המוכר.

כמו העץ הזה.

באותה תנוחת ראיה של ה "מה זה הדבר הזה" אבל כלפי הרגיל.