מתוך המאמר "מי מפחד מעמנואל קאנט? - עיונים מטאפיזיים לעבר הנשגב" - מאת קג'טי נגהי . המאמר מופיע כאן. הוצאתי קטעים אשר יקרבו אל בהירות נושא הנשגב . תודה לכותב המאמר.
1. על ההבדל בין היפה והנשגב:
"היפה, כאובייקט מהעולם הטבעי, נחשב ליפה כל עוד הוא ממלא יעוד ברור: הוא צריך להשפיע על השיפוט שלנו, לתאום את טעמנו. לעומת זאת, הנשגב מעורר בנו תחושה שונה שלא תלויה בטעמנו האסתטי, תחושה המנוגדת לכוח השיפוט שלנו. הנשגב מהווה עבורנו קפיצה מנטלית מעבר לצורה ממשית ולהגדרה פיזית. הדמיון מותקף מכל עבריו, מעל לכוחותיו, במסך של לא-כלום "
2. אובדן הדעת
"על פי הראייה הקאנטינית, התמודדות עם הגודל המוחלט מציינת את הרחבת הדמיון לעבר הנשגב. כאן אנו מתחילים להבין את התנאי החיוני של כשלון הבינה להשגת תחושת הנשגב. חמשת החושים אינם מסוגלים לתפוס את הגודל המוחלט משום שכאמור לא ניתן להשוותו לשום דבר אחר. המתמטיקה והלוגיקה מפסיקות להוות גורם בעל השפעה בתהליך החשיבה. "
"הבינה דורשת הבנה טוטאלית של המציאות כשהדמיון, שבאמצעותו אנו מנסים להבין את הגודל המוחלט, מפליג לו לאינסוף. המתח הנוצר בין התכתיב של הבינה לשפוט את המציאות בתבניות מוגדרות וסופיות, והיכולת של הדמיון להתעלות מעבר למסגרות טוטאליות הוא הבסיס עליו מבוססת תחושת הנשגב. הקונפליקט בין הבינה לדמיון והכישלון של הבינה לעומת הדמיון מעוררים בנו סערת-רגשות שבתורה גורמת לנו לחוש כי אנו מחזיקים ביכולת על-חושית, מיסטית מטבעה. "
3.. המקום בו נוצרת השתיקה.
"התקדמות אינסופית : כיצד ניתן להגיע לתחושת הנשגב? קאנט משתמש כדוגמא בפירמידה. אני אעדיף להשתמש בדוגמת ההר אם כי העיקרון זהה. תארו לעצמכם אדם העומד בתחתית הר גבוהה ומביט אל על. אותו אדם לא מסוגל לראות את קצה ההר אך בדמיונו הוא רואה שכבה ועוד שכבה עד האינסוף. בשלב מסוים, הבינה דורשת להכליל את כל ההר כאובייקט אחד טוטאלי אך הדמיון ממשיך לדמיין עוד ועוד שכבות. זוהי הנקודה בה הבינה נכשלת ובה נוצר הקונפליקט בינה לבין הדמיון בתוך נפש האדם. עבור קאנט - בשלב הזה אנו מתים רוחנית ונולדים בני-אדם
חדשים,צנועים יותר ומוסריים יותר."
4. משמעות אתית
"כדי שפעולה תיחשב למוסרית, על מבצעה להיות משולל עכבות מכל סוג שהן. אפילו המצפון האנושי אינו חלק מהוויה מוסרית. אם עזרת לקשיש לחצות את הכביש מתוך תוקף מצפוני, תהא זאת פעולה נעלה בפני עצמה אך לא מוסרית, היות שהיא לא משוללת נטיות סובייקטיביות (המצפון הוא סובייקטיבי). מכאן נובע כי פעולה מוסרית היא תוצאה של ציות לחובה אוניברסאלית ומהווה התעלות מעל זמן, מקום או קונטקסט תרבותי כלשהו."
"היכולת לחוות את הנשגב מעידה כי אנו כבני-אדם מסוגלים לחשיבה המתנשאת מעל עולם היום- יום...התנסות הנשגב מוכיחה כי האדם מעגן בתוכו יכולת חושית ועל-חושית. מסקנה זו חיונית מאד להשקפה המוסרית של קאנט - הודות ליכולתנו העל חושית, חשיבה מוסרית נהפכת לאפשרית או פרקטית. ממלכת המוסר שייכת לעולם העל-חושי שמנותק מהיום-יום. בהעדר הכלים להתעלות מעל העולם החושי, המתמטי והלוגי לעבר הנשגב, המוסר האנושי אינו יותר מ'כימרה' הניזונה מדעות ונטיות לב הפכפכות ולא מהאמת הנצחית."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
