אני חש בנשגב.
הכל בלי יוצא מהכלל נשגב בעיני ונשגב מבינתי.
יש את הביטוי "הסתר פנים" .
להרגשתי לא קיים הסתר פנים...הכל גלוי... קיים הסתר ראיה.
מעין צעיף החוסם את הראיה.
ואין מה להגיד על הנשגב.
אני לא רוצה ולא יכול להגיד דבר...כי זה בפונקציה של האין דעת.
מה אתה יכול לעשות עם זה.
איך תיצור סיפור מהבלי-דעת.
להיות אבוד ובודד בתוך עולם שאינך מבין אותו
בתוך עולם שאין לו שכל אנושי
בתוך עולם שלהגיד אותו במילים זה סוג של זילות לגביו
השגב עז ואינך רוצה לכזב
אתה נמצא בעולם שאין לו מפות,
למעט אלו שאנו יצרנו
והמפות שאנו מיצרים הנן שריקות באפילה
ניסיון מעורר חמלה על הנאבדות
אבודים בנשגב.
אני חוזר לאט באי רצון ובשמחה
אל הבית והמשפחה והדאגות על א. היקר לי כל כך
ואני מרגיש את הקלות המהפנטת של היומיום
שגם הוא כולו נשגב
(כי אין דבר שאין בו נשגבות)
ומרגיש צר דעת כל כך
על שאיני יכול להתנהל ללא בינה.
שאני משתמש בדעת כבקביים.
ורגליי אינן נופלות
ואני לא בא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
