אחת ההתחלות האפשריות היא בספריה ברחוב גרוזנברג בתל אביב, ספריית איז'רסקי. ספריה פרטית - מושג שכמעט ואינו קיים היום. כשהגעתי לספריה הייתי חייל. קראתי ספרים בקצב מהיר, והייתי משוחח אודותיהם עם הגב' איז'רסקי . הספריה היתה בנויה מחדר מבוא, גרם מדרגות ,חדר פנימי מרכזי, וחדר צדדי לספרי ילדים. באותה עת חיפשתי מקום מגורים ואיכשהו פינטזתי לישון בספריה במיטה מקופלת. כמובן שלא העזתי לשתף את בני הזוג בכך אך סיפרתי לגב' איז'רסקי על כך שאני מחפש מגורים.
לאחר יומיים הגב' איז'רסקי התקשרה אלי והודיעה לי שמצאה עבורי דירה חינם להשגחה בסמיכות לככר דיזנגוף. הגעתי לדירה וקבלתי חדר ענק, עם ריהוט עתיק ויפהפה. פרסתי לי מזרון על הריצפה, פתחתי את המזוודה שלי, בה היה כל מה שהיה לי. מספר ספרים, ניירות , בגדים . מה שנראה בתחילה זמני נמשך תשע שנים . באותה תקופה עקר שעסקתי בו היה קרוא וכתוב . את כל שכתבתי זרקתי ומה שקראתי שכחתי.
בכל אופן נותרו קטעים קצרצרים.
קראתי להם " לאבד את המזוודה" .
'מוזר איך התרגלנו לבריה הזאת
מפחד הפכנו עלוקות של הבריות הללו
לתוך קרקפות הכנסנו את ראשינו
ואנחנו זן אחר
אנחנו מהמשוטטים.'
9
בבלוג זה
בכל הבלוגים
