השאלה העיקרית שמעסיקה אותי היתה כזאת...אוקיי הבנתי את עניין גבולות הדעת (כאשר אומר 'בלי דעת' הכוונה מסויימת - 'לאי היכולת להכיל את העולם בדעת, להכרה שהמורכבות אינה ניתנת להכלה, שאני לא מבין מה זה כל זה')....הבנתי את עניין התדהמה מהעולם, אותה תחושה דתית מול כל הזההזה...אבל מה אפשר לעשות עם זה, האם אפשר לקחת את זה לעבודה, האם אפשר להתנהל עם תדהמה ובתחושה שאינך מכיל את המציאות בדעתך?...האם יש לזה השלכות מעשיות...איך חיים עם זה?
תוך כדי התעסקות ולא זוכר באיזה הקשר עלה עניין הערום של אדם וחווה.
ניסיון להבין מהי תחושת הערום הזאת, "תחושת עירום" היא תחושה של חציצה, של נפרדות, של נראות, למה לא חשו עירומים קודם לכן,כי לא היתה הפרדה בינם לבין העולם,...מרגע שנוצרה ההפרדה ע"י הדעת, ע"י הכוונה, ע"י ההשתוקקות , הדואליות, המניפולציה ( לאו דווקא השלילית ) - נוצרה חציצה. החציצה היא אובדן הקרבה הבלתי אמצעית...של "היותך בתוך" וכך בהרף הם עברו לעולם של בחירה.
האם יתכן שהמופרדות שנוצרה בדרכים שונות ( למשל ע"י פחד ) יוצרת את חוסר היכולת לחוש קרבה בלתי אמצעית עם העולם.
מה הן אותן איכויות המונעות ממני לחוש עירום, לחוש כנות עמוקה ...מה הם הדברים הפחדניים המגוננים עלי מפני חשיפות כנה...אני אומר לי תראה במה אתה מלובש? כמה שכבות מפרידות בינך לבין העולם...איך וממה אתה צריך להתפשט כדי להיות עם מעט חציצה...מצב בו תהיה ערום ובכנות חשופה. ואולי פשוט אחרי אינספור שכבות של התפשטות תיפול לתוך עירומך.
ובכן... איך קוראים לבגדים המפרידים שלי?
בעצם רציתי להגיד משהו אחר.. כאשר אתה מאבד את התחושה שאתה מופרד מהעולם..יכול להיות שאתה מאבד את יכולת הבחירה...מצב של אין בחירה בין טוב לרע ואתה כפוי לטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
