אני רוצה להגיד כמה מילים על המבט. למבט יש מפה. יש את המבט הרגיל שאף אחד לא מתעסק איתו. ישנו המבט שחש ריק מכוונה, חף מרצון, זה מבט אוהב מאוד אין לו שום כוונה גם לא להיטיב ...איכשהו המבט הזה הוא מבט מאוד טוב. התחושה הפיזית...כאילו העיניים התרחבו מעט, הקמטים של הרגילות סביב העיניים חשים בשינוי, הגבות מורמות מעט, כמעט לא מורגש, העיפעוף פחת. תחושה שהעיניים שתמיד היו קטנות ושקועות נפערות, להביע עין גלויה, העירום, כך אני חש, הוא בעיניים פקוחות לרווחה.
פתאום האופן שבו אני רואה , גם פיזית מייצג לי כמו מבט-לקמוס איפה אני נמצא. וזה מעניין כי כל פעם שמתעוררים רגשות שונים של חשש, של קנטרנות, שלכלמיני כאלה אני חש את המבט הפיזי משתנה לי, מתקמט , נחבא אל הכפלים.
כשהמבט אינו מבקש דבר, הכל הופך קל ופשוט...וההתבוננות באנשים מרגשת ...( כמו ההתבוננות מבחוץ בסרט "מלאכים בשמי ברלין" ) , פתאום רואה במנותק בשקט בתוכי, אינספור סצינות אנושיות קטנות, אמיתיות , בצורה רגישה מתקיימות להן בבטחון מובן מאליו.
ההסתכלות שקטה, דבר אינו מרעיש מתוכי, שקט חדש לי. רואה את המובן מאליו כטירוף מתוק , שתי נשים מדברות על התפריט לשבת, מישהיא על זה שהיא לא רוצה יותר לעבוד כמוקדנית, הוא אומר שהוא רזה כי אשתו... ויוצרים סיטואציות קטנות, מדהימות בכנותן, המבט שרואה את זה הוא מבט מחבק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
