אני מוציא כעת לטיול את ההפחדות החמודות שלי.
אני אומר לעצמי אני אוציא את ההפחדות הקטנות שלי לטיול ואז אולי יקרה משהו ואולי אז ההפחדות הקטנות שלי יפלו ותקרה להן התאיינות. אני בכוח המחשבה אעשה מין אלכימיה על ההפחדות.
ובכן ... ההפחדות הן לפעמים סוג של ערעור של הוודאיות והבטחונות.
אני לא בטוח שזו הגדרה ממצה .
ב'לאבד את המזוודה' יש את המשפט " אין מנוס מהשמש וצילה"...כלומר , כל מצב נמצא תחת השמש הן במצבו המואר והן במצבו הלא מואר, החשוך...כלומר אין הסתר פנים אמיתי... ואני כעת בצילה של השמש... צל אינו אפילה רעה...צל הוא אחד מצידי המואר.. ולמרות שהצל יש בו ריחוק, עצבות ודיכדוך.... אני רוצה לראות כעת מה תדהמת הצל.
הצל קשור לצורך בוודאויות שהועמדו בספק... או בוודאויות שנלקחו לי... מה שמפחיד הוא מה שיוצר את המציאות ועלול להינזק ... אנשים אהובים ... שמי הטוב ... אריכות ימי ... כסף ...
פתאום דברים מתחילים לפול לי מהידיים.. אני מרגיש לא בטוח משהו מהמשחקיות נעלם.. אני נכנס לפינות קטנות של עצב...
אני מלטף את הריצפה הזאת של החדר שאני נע עליה בפחד ושאני קורא לה מציאות ומפחד שתגרע ותישמט מתחת לרגלי.
ועכשיו מתחיל הטיול :
להתחיל לדמיין את ריצפת-הביטחונות שלי נמשכת מתחת לרגלי ואני הולך ונופל ונופל אל המקום שבו כל אותם מפחידנים אינם עוד יוצרי מציאות, אינם מובילים, אינם מהווים דינמו מנחה, אינם יוצרים את המשטח עליו רוצה לעמוד, הם הופכים ללא חד משמעיים, ואני נותר שם ללא יכולת לרצף לי מציאות מכל המילים החזקות האלו ... ומה ירצה (במובן של יגרום לי לרצות ) אותי? .... ( "אין לי דבר שהייתי אומר עליו שהוא שלי. / רחוקים ומתים אהובי, ולאוזני שוב אין קולם מגיע. / בא הקץ על עיסוקי עלי אדמות. מלא כוונות טובות ניגשתי למלאכה, שפכתי דמי למענה ולא העשרתי את העולם אף בפרוטה שחוקה אחת. / בלא מוניטין ובדד אני שב, נודד ברחבי מולדתי המשתרעת למרחוק כבית-עלמין " - היפריון לבלרמין - הלדרלין ) ...מביט לצדדים ... המקום הזה שעושי המציאות בו מתמעטים ודלילים נראה קצת מסוכן... אינני רוצה מציאות נעדרת פחד לאהובי ונעדרת בטחונות קיומיים רגילים ... אבל אם נשלוף מהן את ההפחדות אולי זה יהיה אפשרי שההפחדות שלי ישתמשו מולי במסכות מהסוג הזול השקוף והמלאכותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
