כשאני מדבר על לחיות בתדהמה אז נקודת המוצא שלי היא אני לא מבין...אני לא יכול להבין....אני לא רוצה הבנות חלקיות... אם אני לא מבין אין לי מטרות ... ברוך השם נפטרתי מהם ככה על ידי הסתימות שלי מכל המטרות המגוחכות...האגו הלך לעזאזל ...אפשר לשכב בשמש כמו פוסטמה.
אבל...אבל אטומי... היומיום אינו יכול בשום אופן להתנהל בלי ידיעות והנחות חלקיות. הוא כולו על כרעי ידיעות מטומטמות , הנחות של ידעונים ומנחשים. אני לא יכול לעשות מעשים כשאני בתדהמה וכמעט ואינני יכול להידהם באמצע שאני עושה ת'עזוזים שלי . אני צריך שליטה על מה שקורה, אז מה אם זה מופרך ודמיוני ... העיקר שזה עובד. תהיה סתום ותשתוק אחרת הכל יקרוס לך...אם לא תשלוט
( ברקע זה : על מה הוא מדבר. בא בן אדם ואומר אתה טועה, אתה טועה, אתה טועה)
אז מה אם שליטה נובעת מטיפשות...העולם רוצה וצריך אותי קצת מטומטם בגלל זה אני צריך שכל....כי צריך שכל בשביל להיות מטומטם. אני חייב לדעת מה צריך לעשות. ואפילו שאף אחד לא ממש יודע צריך לפעול מהכאילו בטחון שיש מין "ככה זה" מיתולוגי.
אני מחפש דימוי עוזר. מה עושים ? האם כל מה שאפשר זה הצצות קטנות כמו של דג שעולה לאויר להרף. ורק כשאני קצת לבד ? לנוח שם ולחזור. זה לא נראה נכון. אז איך עושים ביחד גם לא לדעת כלום וגם להיות החכם של ה"ככה זה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
