לחשוב בקול רם....ללכת הלוך ושוב ולחשוב בקול רם... זה נראה ככה אתה צריך לרוץ מהר, לקבל תנופה וכעת באוויר אתה מתכווץ וצריך מהר לעשות שני סיבובים באוויר. שניים...זה העניין.
בסיבוב הראשון באוויר אתה מבין שחייבת להיעשות החלטה... אתה מפחד כי אחד נראה לך מאוד אמיתי, העולם על כל התופעות שקשורות אלי בנימים, ואם לא תבחר בו הכל יתמוטט ומאידך לוותר על התדהמה ועל אי הדעת נראה כמו פחדנות רוחנית נמוכה. אבל אם אני אתקע כאן אני אפול ואקבל מכה עזה. פה מהר צריך לעשות את הגילגול השני. בגילגול השני אין שני עולמות...אין הפרדה...אין בחירה...זה לא או או...זה פה פה. בכל אשר תלך בכל שתהיה זה תדהמת המקום. בכל שתלך אם תתפצל התדהמה תהיה בחלק האחר. התדהמה היא בכל מאודך ובכל לבבך...אין צורך לעשות אקטים שבהם לכאורה תהיה במקום שהוא יותר מאפשר תדהמה... אין מקום כזה...כל מקום הוא המקום. מקום שאין בו תדהמה יש בו פיצולים רבים. מוזר שכשרואים פיצולים זה הופך תזכורת לכך שאין המקום במקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
