1.
נשמעה נקישה. אמרתי יבוא. נכנס. שמך שאלתי. אמר לי את שמו. אמרתי לו ובכן מה יש לך להציע לי. אמר, מפלצת. אמרתי, ותוכנית כבר ישנה. אמר, לא סופית, רק השלבים הראשונים. ובכן אמרתי. אמר, ראשית יש צורך להוציא את כל החפצים. אני זקוק לחדר נקי שלא יהיה בו שמץ עילה להסח הדעת. אמרתי לו ואז כבר תהיה המפלצת. אמר , לא. אח"כ צריך להזניח את כאב הלב. ומה יהיה עם הפה שאלתי. אמר יש לי משחת חיסון אדומה לשפתיים. אח"כ שאלתי אותו עוד כמה שאלות מביכות ושאלה אחת מכשילה. אמרתי לו בתיאוריה יש צורך בשיפורים עדיין אבל כח יש לך? הוא נסה לעשות גלגול באויר ונכשל, אח"כ הפשיל שרוול והראה לי שריר ילדותי. הצטערתי עליו. כשהבחין בחוסר שביעות רצוני אמר, אומנם אין בי כח אבל יש בי זעם עצור השקול לכח. הדבר לא נשא חן בעיני שכן זעם יש ללבות ללא הרף ושביעות הרצון הקטנה ביותר יכולה לקלקל הכל. ניסיתי בכל יכולתי למצוא עילה לקבלו ולא מצאתי מלבד חוסר הברירה שלי. הוא היה אסיר תודה ואמר, אל תפחד, כשנצא מכאן איש לא יכיר אותך עוד.
3.
ואז בסוף אחרי שהשתוקקתי לה בכל מחיר, אני אראה צורה, צורה מוזרה, שלא ראיתי אי פעם כמוה, ואני אקרא לה בשם, לראשונה, דריבילי או פלומבו, רק צליל, ואוכל אז לצאת שוב בחוזקה רכה או בעדינות, וכך למרות שלכאורה אני אראה רגיל, אני אוכל להיות שוב נדהם, ואז כפי שקרה לי שוב ושוב, בהסח דעת רע, ובלי להתכוון, הם יעלמו בבת אחת, יתערפלו להם באמצע הדרך, כפי שקרה לי כעת, ואני יושב אובד, בלי שארצה ללכת לשום דרך, יושב כך, מחכה במצב מביך ולא נוח, באמצע הרחוב ממתין להשראה כדי לחיות
4.
הצ'י באה לי בהברקה תוך כדי הליכה. נפחד מהעזה שלי מהרתי הביתה שהיא לא תקרה לי באמצע הרחוב. כשהגעתי הגפתי את הדלת. הצ'י לא יצאה. התאפקתי בה עוד. למחרת היום התעסקתי במתכוון עד שעה מאוחרת, וכשחזרתי הביתה שוב במהירות, נכנסתי וישנתי עד למחרת היום. שוב יצאתי וכשחזרתי היה מאוחר מדי.
5.
הזמנתי את עצמי להרפתקאה. רצח. כבר זמן רב ככל שהדבר ישמע מוזר אני נמצא בשני מקומות. במקום הפשע ובמקום האליבי. נזהר מלהיות הרוצח, נזהר מלהיות הקורבן, נזהר מלהיות העומד מן הצד, נזהר מלהיות מושיע.
6.
כעת כשאני מבקש להתעודד, איני רוצה לוותר על חולשתי, לא חולשה של חולשות. אבל אז אני רואה בעיניים שעטה, ואני מנתר על השעטה, חש בדם המהיר, ובמרחקים שמתחתי המתחלפים כדי לשמח רצונות חסרי שם, ואני רוצה להמשיך בכך, להגיד שדות, להגיד יערות, רוחות, הרים, הלאה, בלי לעצום את העיניים כדי להחזיר את השעטה מהרף עין של חוסר ניסיון מוכר כל כך.
7.
בהרף עין של הברקה הייתי מוכן ליציאה, הקיר היה מהודק אל רקתי. מכל החדרים הם מהרו אלי, מאולפים להפליא, מגומלנים, מוזנבים ,מרהיבים ביופיים. התאספו לחסום בעדי. זמן מה השתעשענו בכך. סמוך לדלת הבטתי סביב. ראיתי רעב ורעב. רצתי במהירות אל פינת המבוא, שלפתי פיון אחד, כרבלתי אותו בכיסי ויצאתי.
9.
זה מדהים איך שהתרגלנו לבריה הזאת. מפחד הפכנו עלוקות של הבריות הללו. לתוך קרקפות הכנסנו את ראשינו. ואנחנו זן אחר. אנחנו מהמשוטטים.
10.
פתאום נכנס בעד חרך מוזר אחד מולי, זה לא היה הוא, זה היה משהו אחר, אבל היות ולא ידעתי מהו הדבר האחר אז הוא היה מוזר, פעור, ראיתי אותו נשיכות גדולות. קפצתי לעלות על הארון. פעמיים הוא נסה לנתר ונחת, השלכתי עליו חפצים שהיו שם, ואמרתי לעצמי זה סמלי זה סמלי. אבל הדבר לא מנע בעדי מלהמשיך ולהשליך עליו חפצים. אח"כ הוא נרדם ואני הערתי אותו כדי שלא ארדם גם אני.
11.
הגעתי לסוף המילים. החושב שלי איננו אוהב. אוהב מילים שאין כדי להגיד פשוט. שברירי יפה הפך שבור, חשב את זה משחק מילים בלי כואב. עכשיו רואה רק עצום. אסף שתיקה קטנה פה שתיקה קטנה שם , עושה מזה השתיקה.
12.
כשאינני רוצה לשוט בחלל החדר ולדבר לעצמי עפיפונים אני לוקח ילד של שכנים בן שנתיים אני אומר לו זה חלון, זאת השמש.
13.
לשאלות הנכונות לא מנסה למצוא תשובות
הופך אותן לזבובים וחגבים מדהימים.
14.
יש גסות בלהגיד כאב. יופיין של צרחות
*
זה כל מה שהפה יכול לדבר.
15.
מצאתי חלוק אבן חלק, חרטתי עליו בעיפרון את השם הסודי . זרקתי אותו למקום אין - עולם.
16.
אין לי הרף עין של שכחה ואני עייף וסובל מאובדן השכחה ומרגיש בעוצמה עצובה חסרונו של דבר שיגרום לי שלא לראות קצת. אז אני נגש הצידה ומליט עצמי מאחורי שמיכה משובצת ואני אז עין התשבץ.
17.
דבר, דבר במהירות, בלי הפסק, עם הרבה מילים, מילים חזקות, דבר בלי פסיקים, בלי עלילה, אפילו בלי הקשרים, מילים לא נחשבות,המהירות חשובה לי, ובקול רם, ובגוף שלישי, השתק את הרעש ברעש גבוה יותר.
18.
כי אז אחד מאיתנו יכול פתאום להגיד משפט כמו איזה נוף שמיימי, אנחנו הורגים אותו במקום. צועקים תוך כדי כך, רצית שמיימי הנה לך שמיימי. אחר תחושת הצער על ששוב אחד מאיתנו הפך לבעל דימיון חשוך מרפא.
19.
אני אומר לעצמי אין עולם בעולם. הרבה פעמים. שמח מזה מאוד, שמח שמח
20.
איש חכם, השגעון בחוץ, כל הזמן, בעצים, על הטבע, על החיות, כולם משוגעים, חוץ מהאנשים, האנשים לא יכולים להשתגע, מסכנים, אוהבים טבע כאילו זה כלב בבית, אבל בעצם זה הכל שגעון, מה זה שעץ יוצא מהאדמה.
21.
אני יודע הכל, מה שאני לא יודע לא מוחבא, או לא מבקש להיוודע, כי היום אני לא מסתורי, אני לא מבקש להיוודע אותי. משתיק צחוק מפחיד כי אני יודע הכל
22.
לא ישן, אני גדל כעת, אני תשוש, כבר ער זמן רב, פוחד ללכת לישון, להרדם, להתעורר, לא למצוא אותי במיטה, עד כדי כך אני גדל
23.
גופי נעלם וידעתי שהוא מת לי, ורציתי לבקש להחזיר לי את הכובד הנכון של הגוף בשביל כל הדברים החשובים, בשביל שרק בכובד אפשר לרצות. ואף אחד לא ראה אותי ואני נעצתי עיניים בכל מי שהיה לידי. באותו רגע הייתי יכול להתפלץ מרצון טוב, הייתי תקווה כל יכולה.
בסוף נפלתי והייתי אסיר תודות אסיר תודות אל מה שיהיה החוצפה של הכובד שלי ונגיעות החינם כי מה שהיה כובד בתחנונים עכשיו צריך להוסיף לו את כל מילות הטוהרה.
24.
מה שלא מצליח לעשות בשכל מצליח ע"י פרפור
25.
כדי שאעבור את הגבולות צריך להיות מעבר לגבולות, כי בעצם לא עוברים גבולות, כי השכל היה נשבר, כי שום דבר שאני יודע לא יכול להיות יותר מעצמו, כי מה שיש יש גם בלי שכל, ובאמת זה הכל פתאום
26.
פתחתי מזוודה וזרקתי פנימה
את כל הדברים ואת כל הדברים האחרים.
אני אלך אתה ברחובות
עד שאאבד את המזוודה.
27.
אדון הבית חזר
עם כובע רחב מאוד
עם מטריה או שמשיה
והוא נכנס לכאן
מתרווח על כורסת קיץ
והוא כאן
אחרי הליכת צהריים
ארוכת שנים
אל תבואו
אדון הבית חזר
הוא ראה שהמקום פרוץ
נותרו עקבות נימוסי ההפקר וטינופים
אל תבואו
אדון הבית אינו לוחם
וזה לא מבצר
הוא לא יגן אפילו על מקום שקוף
אל תבואו
28.
אין אויר שלא אנסתי
בהמון מקומות השארתי את הצופן שלי
הצופן שלי בלוע כעת בעולם ומלואו
לא היה מקום שהתאפקתי עליו
29.
את האונס לא שוכחים
את הזרע הירוק שלו
אי אפשר לרחוץ
החיים שלפני ואחרי
אתה מתחיל לדבר בשפה של נאנס
כשאתה נוגע זה האונס נוגע
כשאתה מנסה לחזור לעצמך
זה חזרה של אונס
אתה לא תוכל להוריד לגמרי
את מגע הקסם שלו
30
עד שהגעתי לנקודה
שהיא המקום הקטן ביותר בין הדברים שאינם קיימים
"כאן אתה הרבה פחות מלבד
פה מכירים את הגיאומטריה ההפוכה
שלך
לי קוראים איחה
וזה מובזבז
ולי קוראים פרפורי
אנחנו נשמור עליך עכשיו"
"נשחק במפחידנים"
"הכל פה בנקודה בדיוק כמו בחוץ
אבל כאילו בכלל לא".
31
כשהזדערתי מאוד באה אותי עונג
ורצתה אני למות אז אני קצת למות
וקצת לא
32
ציפורות דרוריות לא דימיוניות ראו אותי מרחוק בעמידה וברחו ממני.
למה ציפורות דרוריות מפחדות? מה אני מת?
33.
האיש הנחמד רוצח
הוא אומר נימוס והנימוס שלו אפור
הוא הולך באמצע המדרכה
כשהוא מתגנב על יד הקירות
האיש הנחמד מעורר אמון
נחמד בצורה חשודה
האיש הנחמד יודע איך נראות הסוליות
מלמטה
הוא פליט רמיסה
וכדי לא למות הוא רוצח
ואי אפשר לשמוע את האנקות
מרעש הנימוס
34.
ואני בלתי יודע איך משתחוים
בלא יודע אני
אני רק בלכפוף
אין מדרך בארץ הטובה למתכופפים
יפלו רגלי ואני אבוא
35
לא לוקחים את הכח מהרמיסה
ולא מההשפלה
לא מהחלשים
לא מהערמומיות
לא לוקחים את הכח מהכואב
ולא מההכרח
ולא מהאין מוצא
36
כשחיה בורחת במנוסה, כשרגלי
חיה רוצות מעייפות להיטרף, היא
נפלטת למעלה דרקון יופי, והחיה
גולם כאב נעלמת לפרפר יופי, והכאב שיכוך
והדרקון הוא מילת הדרקון. דרקון.
37.
הכאב רוצה לכאוב אותך כל הזמן
הוא יפתה לכאוב אותך
הוא יהיה זונה
הוא יהיה ענוג הוא יהיה תענוג
הוא יהיה בלתי נלאה
לא תרגיש את הכואב
זה יהיה הרגיל שלך
38
אל המקום שבו אין אי אפשר ללכת
אחורנית כי יש הרבה מאוחר מדי.
אי אפשר בדמיון פרוע, הוא לא פרוע .
אי אפשר להתבזבז.
אי אפשר לא להיות.
אי אפשר לישון אי אפשר להגיד
39.
צריך להסריח אחרת
40.
אין מנוס מהשמש וצילה.
41.
העולם הזה רוצה שתזכור
הוא יפיל אותך
כדי שתזכור
הוא יכה אותך
ירדוף אותך
ירה בך
יפחיד אותך
עד שתזכור
הוא יתעלל בך
כדי שלא תהיה בשכחה
הנחש מסתובב בשקט
והשכחה עושה רעש רב
42.
הידעת שכשתיפול לנפילה תהינה עוד
הרבה נפילות
ואתה תמשיך עוד ליפול
בצורות מורכבות ובצורות דמיוניות ובצורות שכליות
וכשתקום זה לא רק את עצמך שאתה מרים,
תצטרך להקים את המשל שלך
ואת צורתך הדמיונית
ואת המעודנות
ואת כל השכלים
ואחר כך את הבניינים
והגינות והעצים והחיות והאבנים
ואח"כ את העולם
ואח"כ את אלוהים
ואח"כ את חיבתך
ואח"כ את אהבתך
43.
לגוף שלך יש מוליכות גבוהה לקולות
כי מדברים אליך כל הזמן
זה לא עזרה וזה לא כפיה
אתה לא המטומטם של הקולות שלך
הגוף שלך מדבר כל הזמן עם האהבה
האהבה רוצה אותך לאהבה
כי הלא אהבות הן אהבות עיוורות
הקולות מדברים אהבה גדולה
הצרכים אף פעם לא יהיו אמת מידה
כי זעירים הצרכים לעומת השפע
גודל תהומות הגודל הן גודל האי נפילות
וכל הנפילות הן בקוטן.
44
כשאתה הורג את מילים אתה הורג את החיות שמילים הן רק הפנטומימה שלה .
החיות מבוהלת .
מחפשת מה להרגיש
45
אל תבין את היפה
אל תפחד שיברח
אל תנסה ללכוד
בעקר לא בחקרנות
סמוך על תאוות החיים של היפה
היפה שלך לא חוקי
46
למה משתוללת פה השפה הלא אומרת
47
אין איפה להסתיר את יופי ב'.
מה לעשות עם יופי ב'.
יופי א' לא רוצה להתכער ביופי ב'.
48
חייב לעצור את המילים התמימות מלעשות שטויות
המילים התמימות לא מכירות אתכם
חושבות עצמן קוסמות, מפילות
הן רוצות את המחבק שלך, להתרפק
הן מרעילות בחזרתן, באובדן תמימותן
אין לי כתף למילים התמימות
49
להיות יהודיי
עומד ע"י החורבן
ורואה תפארת
וצועק תפארת-תפארת
יהודיי שמכריח את כולם
לראות תפארת-תפארת
הזמן לא משאיר סימנים
החורבן זה לא יש שהיה לאין
אלא זה אין גדול שצריך להשבר, להחרב
ועל חורבותיו יהיה
והיהיה הזה הוא תפארת
רק שיחרב החורבן
50
את יודעת איזו שמחה זו תהיה
זה לא לתאר
החתולים ברחובות ישמחו
51
איך אתה מעז להיות קצת בריא
באמצע המחלה המסודרת שלך
זאת שערורייה
אתה שאינך מסוגל לשאת באשמה קלה
איך תהיה בריא
שלא לדבר על כך שהבריאות היא אינסופית
ואתה ודאי תטבע בה
אם לא תהפוך את שבר הבריאות שלך
לצורה חדשה של מחלה
כי אתה לא יודע להיות בריא
כדאי שתלך לישון
וכשתקום תחזור לעשתונותיך החלשים
52.
אני לא חית המחשבות שלי.
53.
אני רץ מסביב לבור
אני רץ וצועק מסביב לבור
אני צועק לתוכו
אני צועק לתוכו כמו אחד שרב
אני צועק מנסיון
אני צועק בכעס לבור
אני לא אפול לתוכך
אני לא אפול לתוכך
אני לא אפול לתוכך
אני רץ וצועק מסביבה לבור
אני בוכה וצועק כאילו
אין כלום סביב לבור כאילו
אין לי עמידה שהיא לא נפילה.
54.
כך חולף הזמן.
55.
הכח הקשה שביר
הכח הרך חזק
הרך אילם
הקשה אוזניים
יענוו הקשה ויחרש
ותהיה בת קול
56.
אנו העובדים במכרות הפנטומימה.
57.
המעשים והמחשבות שלך
השקוף והמוסתר שלך
אהביך ותנודותיך הזעירות
כולם מפיקים חומר
שהוא משהוא בעולם אחר
שאין לו פה שם
וכל העשיות האלו הם עבודה
שבאמת לא מוסתרת
אתה לא עבד שלא בידיעתך
העולם האחר מסתובב בעולם הזה
באין מפריע
מהפחד שלך להיות בשני עולמות
אתה מתחנן לא לראות
לא להבין
משתמש בהגיון כדי לשמור על בערות שפויה
58.
שלשום המוות חשב עלי
הגוף שלי המחשבות שלו
הילד שלי שכב
ליטפתי אותו והתגעגעתי אליו
59.
גבירותי ורבותי, הטבע
60.
נתנו לי עולם
עולם שלם
ובכן למה אני מרשה שיסתירו לי את העולם
61.
אבישג באה אל ההולכים למות
אבישג היא בתולת גוססים
מדברת אליהם אבישגית
שפה שהמתים מבינים
שפה של שקרים וניחומים
מביאה בחמימותה
תקווה אחרונה בהחלט
62.
ילד לא חולייתי
עלה על מעקה לילה
באובדן בעלים.
אמר בשפת - חושך, עולם,
אתה מפסיד ילד
נופל אל זרועות חללו באמון רב
63.
תבואו בלילה
ותגידו בשפה הלא-אומרת
הגוף שלי מחר יתרגם את זה
64.
השכל שלך באלאטה
אייקיו בסולם ריכטר
זה שההגיון הגיוני
זה לא הגיוני.
הכל שמה נגידשה
והשעמום
זה לא מקום לאדם הגון להסתובב בו.
65.
היה הרף שנגעתי ביסמנה דה מונרדו
אני נגעתי בה
אני באותו הרף הייתי כולי הנגיעה שלי
אני תמיד אספר את זה שוב ושוב
"אני נגעתי ביסמנה דה מונרדו".
66.
הכל צועק אהבתו
הכל צועק חוסר אהבתו
חולת אהבה האהבה
67.
לאהבה פה גדול
לאהבה בטן גדולה
לאהבה מעי גס
האהבה בולעת אותך
אתה פה לא בשביל האהבה
אתה פה בשביל הבליעה
אתה צריך מקום להיות
תהיה באהבה
אל תחפש אותך שם
האהבה לא אוהבת נוכחויות
האהבה רוצה שתמות מאהבה
האהבה רוצה שתמות
68.
שקרים רבים היו הכרחיים
כדי שתוכלי להכנס לשטח הפנטסיה שלי
את התאפרת בפנטסיה שלי
וטיווסת בה
אח"כ התיישבת שמן
על שטח הפנטסיה שלי
אח"כ הפסקת להסתתר
חשבת שאת חלק כורחי של הפנטסיה שלי
אפילו הפחדת אותי
בפנטסיות היפות שלי
אח"כ לא נותר גם זה
רק אשה אחת שמסתובבת לי במוח.
69.
כשאני מתחיל להרגיש טוב
אני חושב איך להציל אותי
אבל לפני כן חייבים לחסל אותך
אהובתי
לכן כשאני מתחיל להרגיש טוב
אני אמשוך לך את הרשעות
כדי שיקל עלי להמית אותך
ואי אפשר להגיד את הסיבה
כי זה יהיה מסובך לאמת
70.
את מנצלת את המומים שלך
מטפחת אותם, את נלחמת בהם במלחמות מפסידות
את פוחדת שבלעדי המומים
את תאבדי את האישיות שלך
המום מדוייק אותך
בעזרת המום שלך את מתביישת מהעולם
אל תהיי טיפוס נצרכת-מומים
המומים שלך עושים לך אני
העולם לא רוצה אותך מושלמת
העולם הזה קביים
יש מוכרחות לפול לעולם
71.
מה זה כל זה
72.
אגאבאבא שואל מה בתוכי קושמירקי
מה בי קושמירקי?
73
בבהונות הידיים והעיניים
בבהונות השכל
עד שכולך בהונה
74.
יש לי את זה
ואין לי למי לתת את זה
וזה מבקש מאוד להינתן.
75.
ובפנת החדר
מת העולם
מונחת כפפת העולם
ומזה באה חגיגה
שהכל אין
ואני פה ואין שליטה
ואני בגאוות חולשת העולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
