מנזר קטן

פעם נסעתי בקו עשרים וחמש מהשוק ליפו בצהריים באוטובוס מלא תלמידים. בתחנת השוק עולים אנשים עם קניות שוק ועלתה אשה עמוסת סלים. אחד הילדים אמר : "תראו רואים לה את הפטרוזיליה" . באמת ראו לה את הפטרוזיליה .  המאחורנית של האוטובוס צחק וגילגל גם  אותי, ועדיין מלווה אותי בצחוק. כל זה  כדי לזכור שאנחנו שקופים. אנחנו רואים כל הזמן אחד לשני את הפטרוזיליה. אנחנו שקופים בצורה מפחידה. רק  את הפטרוזיליה שלי אני לא רואה ויותר גרוע , את כל הפטרוזיליות שאני לא רואה או לא רוצה לראות נדמה לי  שאף אחד לא רואה לי. אם יודעים ששקופים יותר קל. נודיסט של פטרוזיליות. בקיצור אנחנו שקופים לאחרים לגמרי ושקופים חלקית לעצמינו אם בכלל.  חכמים אמרו את זה בצורה יפה יותר - אני כנראה מבין טוב יותר עם  פטרוזיליה.