א. רגע ההנני
ישנו רגע בו הנך נולד לעצמך. הרגע בו החלל הפנימי שומע לראשונה את ה"הנני" שלו. אני שמעתי את ה"הנני" שלי בערך בגיל שנה. הסיפור, למרות שאני מספר אינו העיקר. סנדלריית אבי היתה בבית ופתוחה לרחוב. וכשהתחלתי ללכת לפני גיל שנה התחלתי לרוץ אל הרחוב המדריס. אימי החליטה להכניס אותי לגן פרטי שגבל עם ביתנו. ( הגן נמצא מצד ימין של מה שהיום הוא סוזן דלאל ). בבוקר יום לקחה אותי לגן מרים הותירה אותי ויצאה. את הגן הקיפה גדר של פיסות עץ עם חודים. כל פיסה צבועה בצבע אחר...אדום ירוק צהוב וכחול. מצאתי רווח בין הגדר לאדמה והשתחלתי תחתיו. ראיתי את אימי מתרחקת לכיוון רחוב שלוש. עוד מעט אצא וארוץ אחריה, חצי גוף בחוץ . היא לא מביטה לאחור. ואז חשתי באחיזה עזה בכפות הרגליים, כל גופי נמשך מרווח הגדר פנימה. פנייה של מרים היו פרועות שער ומפחידות. ובאותו הרף שבו נשלפתי החוצה צץ לו ה"הנני שלי" בשעה שנפשי יצאה. ההנני שלי נולד אל רגע ההפרדה. אי אפשר לשכוח את רגע הלידה שלך. שם התחלת הסיפור , זו סטירת החיות של העולם המיילד. אני אגב תמיד מסתכל אחורנית.
ב. החסילונים שלי
בסרט פורסט גאמפ באבא מסביר בקיצור לפורסט את תחום ההתעסקות שלו וכך הוא אומר : " בכל אופן, כמו שאמרתי, חסילונים הם פירות הים. אתה יכול להכין אותם על האש, להרתיח אותם, לצלות אותם, לאפות אותם, לטגן אותם. יש ת'חסילוני קבב, חסילונים מתובלים ברוטב, חסילוני גמביה. מטוגנים על מחבת, בטיגון עמוק, מוקפצים. יש ת'חסילוני אננס, חסילוני לימון, חסילוני קוקוס, חסילוני פלפל, מרק חסילונים, נזיד חסילונים, סלט חסילונים, חסילונים עם תפוחי אדמה, המבורגר חסילונים, כריך חסילונים. זה בערך הכל."
כמו באבא אני רוצה להגיד את כל סוגי חסילוני התדהמות תדהמת העצים והשמיים ויש תדהמת האנשים ותנועתם, ויש את תדהמת המה אני עושה בעולם הזה, ותדהמת הרגע הראשון, ותדהמת אי הדעת ותדהמת גילוי ההנני שלך, ותדהמת אובדן ההנני שלך,וכך הלאה עוד ועוד. חסילוני התדהמה הינם הדבר העיקרי שנראה לי משמעותי לי לעסוק בו.
ג. " החיים הם..."
איזה כייף זה להתחיל משפט בהחיים הם...אני בינתיים פה ושם שומר לי על האי דעת שלי כמו היה בעל ערך רב.
כשאתה מתחיל בהנני אתה מתחיל את החיים בסוג של הפרדה, היה רגע שבו צצה נוכחות, מביטה לצדדים , אומדת מרחקים, מבדילה הבדלות, קוראת שמות לפיצולי ההפרדות, מעריכה יחסים, עושה לעצמה מקום. יש נוכחות. ואט אט אתה הולך לך בעולם עם ההנני שלך, כמו היה עור נוסף כמו היה פרווה כמו מזוודה שאתה מקווה לאבד באי דעת. אני בא מהנפרדות אני מגיע אל האחדות, אל החיבור? אז מה העבודה? העבודה היא פשוטה. אתה עושה כל מה שצריך לאחדות . כמו שהלב והכבד והיד והמוח הם אחד. כשהתגלה לך ההנני נפרדת . אבל כשאתה נוכח לדעת שאתה חלק מנשגבות תמוהה הכל הופך ולו לרגעים לאחד, עד אובדן הבעלנות. בהתחלה לשבריר ראיית האחדות המשמחת. ואז אתה רואה שחלק מכל הנשגבות לא רואה את זה, כף ידו מסתירה את העיניים כמו שאומר רב נחמן מברסלב "כל אדם יכול לראות את השמש ויופיו של העולם, אילולי אותה כף יד המונעת מאיתנו לראות את הנמצא במציאות."
הנני - עבודה של מיכאל סגן כהן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
