בוקר אוטובוס. קורא. מסיים את הספר. ואז הכל אופף אותי. הרעש. תוכנית הבוקר הרגילות . האנשים. הכל מסודר ...האנשים המושבים עיתוני החינם, הנוסעים הקבועים.איך אני יוצא מזה...באיזה שבריר של הסרט הארי פוטר הוא מחפש רציף תשע ושלשה רבעים ....איפה הרציף הזה בשבילי...מה החריץ התדהמתי שלי, דרך איפה אני אחליק החוצה. המציאות הזאת לא טובה לי.
ואז רואה את השמיים.
וזהו אני שם.
אין. השמיים הם רציף תשע ושלושה רבעים שלי.
ואחרי זה מנסה במשך היום לראות בשיחות עם אנשים, והיו לי היום שתי שיחות מורכבות, איפה הרציף תשע ושלשה רבעים שלהם. איך נכנסים אליהם משם. איפה הנקודה של השמיים בהם. ואני מסתכל ומחפש לראות .
אולי הרציף תשע ושלושה רבעים הוא בראיה מאיפה באה לך הדעת בסיטואציה. האם מהרצון להשיג משהו או מהדעת שהיא מילה נרדפת לאהבה. איזו דעת משרתת אותך?
עם מה אני יוצא היום? כמה דקות של תדהמת - שמיים. והעניין שצריך לחפש במצבים במהירות איזו דעת משרתת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
