מנזר קטן

 אני יורד במדרגות המסוכנות הנמצאות בבניה עם העגלה.  לפתע אני  נמצא ברחוב רוטשילד כשאני רואה את גבתה המצויירת בצבע סגול של האישה הזקנה הרוכנת בדיבור אל אישה אחרת נמוכה ממנה.  ואז מוצא עצמי ליד הכספומט ברחוב וייצמן רואה את פניו הממהרות של המוכר מחנות מוצרי החשמל הזעירים. אני מביט בפנים ההולכות לפני הגוף ואני אומר לעצמי שהוא לגמרי שקוע. ואז מוצא עצמי עם עגלה ומצרכים, שוב ברוטשילד, נזכר שאני בשכחה ומסתכל למעלה. 

                                               הקטע בעקבות קריאה של קטע דומה שכתב אוספנסקי ומובא בספרו של אילן

                                                                              עמית על גורדייף...ספר שכתוב באינטימיות ידידותית.

 לא מכיר את אילן עמית

                                                                              בקריאה אהבתי אותו כמספר חכם ואישי.