מנזר קטן

הוא מביט על טיפשותו והוא לא רוצה לעשות עם זה כלום. הוא מביט על האופן שבו הוא הולך ומתקטן והוא מביט על האופן שבו הוא הולך ומאבד את הגנותיו והוא לא רוצה לעשות עם זה כלום. הוא רואה  איך הוא  יכול היה לשוב ולפתיין מצבים וסיטואציות,  והוא לא רוצה עוד  , הוא הופך לאט לאט  לפחות נאהב , לאט זה ילחש ואחר כך יאמר בצורה בוטה,  והוא לא רוצה לעשות עם זה כלום. הקוסמות שלו לא הלכה לאיבוד  הוא פשוט שחרר את  השפנים אל כובעי הטבע , הוא לא שחרר הם פשוט ניגרו מתוכו, נזלו לו, והוא לא עושה כלום, רק מביט איך הכל הולך ופוחת ומביט  על איך הוא לא עושה עם זה כלום.