ר' זוסיא הוא מפתח לאינספור דלתות . פעם אחת בא רבי זוסיא לפונדק וראה על מצחו של פונדקאי את עבירותיו של שנים רבות. ועכשיו יותר מתמיד, אני רואה יום יום כיעורים רבים, הפכתי ביקורתי בצורה מעייפת , ואני אומר ורואה חסרונות רבים, עד מיאוס. רציתי לצאת מזה בלי התנהגות של כפיה ונזכרתי בסיפור של רב זוסיא והפונדקאי. ובכן פעם אחת בא רבי זוסיא לפונדק וראה על מצחו של פונדקאי את עבירותיו של שנים רבות. שעה קלה עמד דומם בלי זיע. אבל כשהיה יחידי בחדר שהקצו לו נפלה עליו בתוך זמרת מזמורי תהילים חרדת שיתוף החיים...איזו הגדרה יפה חרדת שיתוף החיים...מה זאת חרדת שיתוף החיים? האם תחושת אחדות עם הכל כולל הפונדקאי ומצחו? האם זה כאב שחשים על הרוע שאיננו יכולים להינתק מהיותנו רקמה אחת שלו, או מין שיקופיות שבו כל היקום משקף לנו חזרה את פנינו...נרקסיזם כיעורי...ראיית הכיעור מורחת אותו על פניינו , אני בוחר לי את האפשרות הזאת, למה? כי זה מתאים לי עכשיו. אני ממשיך : אבל כשהיה יחידי בחדר שהקצו לו נפלה עליו בתוך זמרת מזמורי תהילים חרדת שיתוף החיים וצעק: " זושא, זושא , רשע מרושע, מה עשית? הרי אין שקר שלא משך אותך ואין עוולה שלא טעמת את טעמה. זושא סכל, מטורף, מה יהא עליך?" . זוסיא לא מחדש דעות זוסיא מחדש אמיתיות...זוסיא כפייתי לאותנטיות שלו ( אם ישאלו אותי למה לא הייתי משה – אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא – יסתתמו טענותיי). הדברים האלו נאמרו באופנים רבים בעבר...הפוסל במומו הוא פוסל וכו'...אבל רב' זוסיא עשה מזה פרקטיקה מיידית. כשהוא רואה את כיעורי מצחו של הפונדקאי הוא מחזיר אותם אליו, ובמיידיות ומוצא אותם בתוכו. הוא אינו בורח מכיעוריו...כשהוא מוצא אותם בעצמו הוא מלטף את הזולת.
המשך הסיפור פחות יפה בעיני... הפונדקי מצוטט מאחורי הדלת לכל מה שזוסיא מטיח בעצמו, ומאחר והדברים משקפים את חטאיו, והדברים ממיסים את ליבו לחרטה. אני לא אוהב את הסוף ,זוסיא אינו צועק מסיבות דידקטיות. הוא אינו עושה את זה כדי להציל את הפונדקאי. זוסיא עושה זאת כדי להציל את עצמו.