מנזר קטן

הכתובת ביוטיוב

דודו ויזר   מספר איך בא לבקר אמן  וכדי לעודדו  הוא נגש  ופותח אקראית ( עמוד 117 בספרו "המדריך החדש לנגן הרחוב" )  את רב נחמן מברסלב ומגיע למשפט הבא :

 "מצמצם ומבטל עצמו ,

ממעט לחוש בצרכיו בגלל הכבוד שאין לו לעצמו ,

 והאהבה  באה מתוך הכבוד". 

על דוד ויזר שמעתי כמה פעמים וכשנתקלתי בספר לקחתי וקראתי בקריאה אחת. ספר מהיר, קל, חכם, מצחיק, שכנותו לא קלה. הישירות מרתקת.   

הסיפור שעומד מאחורי דוד ויזר כתוב בצורה ישירה בשני הספרים שלו.   אני מביא ציטוט מהכתבה אודותיו בהארץ ( וגם פה כתבו עליו )  :"קשה לראות בהומלס ... הזה את האיש שהיה פעם אחת ההבטחות הגדולות של הרדיו הישראלי; את הצנחן יפה התואר וברוך כשרונות שנשא לאשה את בתו של אחד ממפקדי מלחמת השחרור בנוכחותם של חיים בר-לב ועזר ויצמן; את העיתונאי שהיה בן טיפוחיו של גדעון לב ארי, בימים שלב ארי היה האיש החזק של קול ישראל; את הפזמונאי שכתב שירים לקורין אלאל, אריאל זילבר ודורי בן זאב והשתתף בהפקת תקליט הבכורה של הזמר עובד, זה עם הלהיט "ברווזים ברווזים"; את דודו ויזר שנשא נשים והוליד ילדים והיה איש רעים להתרועע שכתב מחזות ושירים וחלם לזכות בהכרה כאמן חשוב." 

 יש לדוד ויזר סיפור מפחיד.  איך מפרפרים חייך כאשר אתה מאבד את המזוודה. זה  מפחיד , הסיפור שלו זורק אותי מיקירי, זורק אותי ממשפחתי, מביתי, מהמיטה החמה, הסיפור שלו מעיף אותי מכל מה שיצרתי, מהמקום הבטוח שלי, מיחסם המכבד של מכירי, ממקומי בעולם, מכל הבטחונות. ולמרות הכל הסיפור שלו הוא גם של תובנות ואנושיות. ויחד עם זאת מבליט את הכלונסאות להם נזקק  ליציבותי, ואיזה חבל טבור שמן יש לי לעולם.  

ובהקשר של דברי רב נחמן על ההצטמצמות  הבאה מהאין כבוד לעצמך. האם אין הצטמצמויות שבאות מכבוד עצמי?

מתוך סוף פרק 20:

"טוב , בקיצור, השקדיה כבר פורחת

והוא מבלבל את התחת

על רוע וטירוף ומחלה

לכל דבר יש גבול

בושה וחרפה.

נפלתי אל פאול ארדוש תוך כדי גלישה, אין לי עוד התעניינות במתמטיקה, והמפגש עמו  אנקדוטי. ארדוש מתמטיקאי יהודי הונגרי,ניתן לקרוא אודותיו בויקיפדיה .  למרות התחום שבו היה דמות משמעותית שניים שלושה פרטים על אורח חייו  מרגשים לי.

רכוש לא היה משמעותי  מבחינתו, כל רכושו נכנס לתוך מזוודה. לעיתים הספיקה אפילו שקית פלסטיק. היו לו כל כך מעט דברים שנותר מקום במזוודה למכשיר רדיו גדול. ארדוש  העביר את חייו בנסיעות בין מתמטיקאים בעולם אצלם שהה לפרקי זמן קצרים,  מופיע בדלת ביתם עם האמירה "ראשי פתוח" ומזוודה ומתנחל לחודש או פרק זמן אחר ועובד עמם על מאמר או יותר, או נושא, מסיים וממשיך הלאה למקום אחר.  הצליין המתמטי. באופן זה , במשותף עם מתמטיקאים רבים כתב כ - 1500 מאמרים. 

בשנת 1983 זכה בפרס וולף. מתוך הסכום של 50.000$ ארדוש לקח לעצמו סכום של 720$ והותיר את השאר למלגות.

את רוב חייו בילה בנדודים בין מרכזי ידע ומפגשים בבתיהם של מתמטיקאים ברחבי העולם. כשסיים לעיתים היה שואל את המארח הנוכחי לגבי היעד הבא, כלומר אצל מי כדאי לו להתארח.

*

הצליין נושא במזוודתו הריקה כמעט, את חבל הטבור.

כשמדבר בדימוי  על לאבד את המזוודה  אפשר גם ללכת עם מזוודה ריקה.

"עד כדי כך הרחיק לכת"

a tribute to Paul Erdos

אחת ההתחלות האפשריות היא בספריה ברחוב גרוזנברג בתל אביב, ספריית איז'רסקי. ספריה  פרטית - מושג שכמעט ואינו קיים היום. כשהגעתי לספריה הייתי חייל. קראתי ספרים בקצב מהיר, והייתי משוחח אודותיהם עם הגב' איז'רסקי . הספריה היתה בנויה מחדר מבוא, גרם מדרגות ,חדר פנימי מרכזי, וחדר צדדי לספרי ילדים. באותה עת חיפשתי מקום מגורים ואיכשהו פינטזתי לישון בספריה במיטה מקופלת. כמובן שלא העזתי לשתף את בני הזוג  בכך אך סיפרתי לגב' איז'רסקי על כך שאני מחפש מגורים.

לאחר יומיים הגב' איז'רסקי התקשרה אלי והודיעה לי שמצאה עבורי דירה חינם להשגחה בסמיכות לככר דיזנגוף. הגעתי לדירה וקבלתי חדר ענק, עם ריהוט עתיק ויפהפה. פרסתי לי מזרון על הריצפה, פתחתי את המזוודה שלי, בה היה כל מה שהיה לי. מספר ספרים, ניירות , בגדים .  מה שנראה בתחילה זמני נמשך תשע שנים .   באותה תקופה עקר שעסקתי בו היה קרוא וכתוב . את כל שכתבתי זרקתי ומה שקראתי שכחתי.      

בכל אופן נותרו קטעים קצרצרים. 

קראתי להם " לאבד את המזוודה" .

'מוזר איך התרגלנו לבריה הזאת

מפחד הפכנו עלוקות של הבריות הללו

לתוך קרקפות הכנסנו את ראשינו

ואנחנו זן אחר

אנחנו מהמשוטטים.'

9

הנסיך מו מסין אמר לפו-לו : " אתה כבר בא בימים. האם יש במשפחתך אדם שאוכל להעסיקו כממונה על סוסי במקומך?" ענה פו-לו:" סוס טוב ייבחר על פי מבנהו הכללי ומראהו. אבל סוס משובח - כזה אשר לא יעלה אבק ולא ישאיר עקבות - זה משהו חולף ונעלם, חמקמק כאויר  דליל . כשרונותיהם של בני מצויים בדרך כלל במישור נמוך יותר, הם מסוגלים להבחין בסוס טוב הנקרה בדרכם, אבל לא יבחינו בסוס משובח. לעומת זאת , יש לי חבר, שמו צ'יו-פאנג קאו, רוכל של חומרי הסקה וירקות, ובענייני סוסים , חוכמתו אינה נופלת משלי.  אנא, קרא לו".

הדוכס מו עשה כן , ואחר כך שלח את האיש לחפש סוס. כעבור שלושה חודשים הוא שב מדרכו ובפיו הבשורה כי מצא סוס. " הוא נמצא עתה בשאצ'יו," הוא הוסיף. " איזה מין סוס הוא זה ?" שאל הדוכס. " הו, זוהי סוסה בצבע אפור, " היתה התשובה. מכל מקום, מישהו נשלח להביאה, והחיה נתגלתה כסוס זכר שחור כפחם! מאוכזב מאוד, שלח הדוכס לקרוא לפו-לו. " החבר הזה שלך,"הוא אמר,"שאותו מיניתי לחפש לי סוס בלבל לגמרי את כל העניין הרי הוא אינו מסוגל להבחין בצבעו של בעל חיים או במינו! מה כבר יכול הוא לדעת על סוסים?" פו-לו פלט אנחה של שביעות רצון." עד כדי כך  הרחיק הוא לכת?" קרא.  " אה, אם כך הוא שקול כנגד עשרת אלפים שכמותי. אין להשוות ביננו. הוא, קאו, רואה לנגד עיניו את המנגנון הרוחני. הוא שם ליבו לעיקר ושוכח את הפרטים הטפלים, בהיותו מרוכז בתכונות הפנימיות, הוא מתעלם מאלה החיצוניות. הוא רואה את מה שהוא רוצה לראות. הוא מתבונן בדברים שמן הראוי להתבונן בהם, ומתעלם מאלה שאין צורך לבדוק אותם. כה נבון הוא שיפוטו של קאו בסוסים, עד כי יש ביכולתו לשפוט דברים חשובים  יותר מסוסים."  כאשר הגיע הסוס, הוא אכן  נתגלה  כבעל-חיים משובח.

The Bull. State 2  .Picasso

The Bull. State XI  Picasso