ב''ה
קוראיי היקרים השלום והברכה עליכם!
פוסט עידכון קצרצר..
אז סוף סוף מצאתי עבודה בסופר פארם בתור "פרח בית מרקחת" זה אומר שאני עוזרת רוקח בקיצור נמרץ.
העבודה קצת מתישה כל היום עומשם על הרגלים ומתרוצצים אבל חוץ מזה אני שמחה שמצאתי סוף סוף ממשהו טוב .. היה שווה לחכות.
הגיעו הציונים באנגלית ומתמטיקה וב''ה!! אני לא צריכה לשפר כלום ואני יכולה להיכנס למכללה בלי שום בעיה שום קורסי השלמה אלא ישר ללימודי התואר.
____________________________________________________________________________________
נגמרה השנה סופית. היה באמת מיוחד. אני לא חושבת שאני מעכלת ששנה הבאה אני לא חוזרת לאולפנא שוב. לראות את כל החברות ולכן אני חושבת שאני כל כך שאננה על זה. רק באמת בשנה הבאה אני חושבת שאני אבין כששנת הלימודים תתחיל ולא יהיה שם אף אחד שאני מכירה מקום חדש בעיר חדשה עם חברים חדשים לבד לבד. כל ייחלתי לזה ואני גם כלכ ך מפחדת מזה.
חשבתי שהזמן עובר לאט אבל במבט לאחור על כל מה שעברתי אולי זה באמת לא שווה להגיד אחרי שזה כבר עבר. שהזמן רץ אנחנו אולי לא באמת שמים לב אבל הוא באמץ ממהר. ידעתי שבעתיד אסיים יב' אבל זה קרה מאוד מהר.
הרבה דברים שאני מייחלת להם בזמן האחרון באים מהר. ובעז''ה כנראה שגם היציאה הזאת מהבית.
אני מקווה שאני אסתדר מעולם לא הייתי יותר מארבעה ימים מחוץ לבית מעולם לא עשיתי את זה לבד לבד בלי אנשים שאני מכירה. כמה שאני רוצה את ה ככה אני מפחדת מזה..
אני יודעת שאסור לי להיכשל ואני חייבת להמשיך הלאה. היינו במסיבת סיום וביקשו מכל בת לקחת חפץ ולספר על עצמה ועל השנים הבאות שיבואו.
לקחתי פנס.. לא יודעת למה בהתחלה לא היה לי רעיון אבל נורא רציתי את הפנס.
כששאלו אותי למה בחרתי דווקא אותו עניתי: אני חושבת שאני כמו הפנס הזה מלאה בבטריות מנסה תמיד להאיר לעצמי ולאחרים את הדרך אבל הכי חשוב לי שלא תיגמר לי הבטריה, החלטתי החלטות גורליות על החיים שלי עשיתי בחירות שנוגדות הרבה דברים שדגלתי בהם והרבה דברים שהסביבה שלי דוגלת בהם. אני מקווה שלא תגמר הבטריה שתיהיה מהבטריות האלה שנטענות תמיד בחזרה. אני מפחדת כל כך מפחדת שיגמר לי פתאום הכח ואני אזרוק הכל הצידה ואעשה מה שבראש שלי. (מה שבחיים לא עשיתי.) אני מפחדת שאני עלולה לנצל את הפתח הזה שניתן לי ולפרוק כל עול לעשות מה שאני רוצה לצאת פעם ראשונה מהמסגרת ... שוב.. מה שמעולם לא עשיתי.
אני מפחדת כל כך מפחדת.. אני מקווה שאני אחזיק מעמד לא אפול ולא אכנע לכל מה שיתאווה לי בחוץ שאני אשאר אני למרות שהחברה שמסביב לא תיהיה כזאת. ולמרות שזה כבר לא יהיה כמה שעות והביתה אלא זה יהיה שניות, דקות, שעות, ימים ושבועות שלא אהיה בבית ואהיה בחברה הזאת .
אני מקווה שיהיה בסדר.
עם הרבה אמונה והרבה ביטחון שיהיה טוב בעצם, אני מסיימת את הפוסט הזה.
שבוע טוב שבוע של נחת של הצלחה של התמודדות ושל סיפוק! אל תכנעו מול אחרים המשיכו תמיד להוביל ותיהיו תמיד אתם!
קראתי כאן באחד הבלוגים שרק מדוזות מתות שוחות עם הזרם! קחו את זה לתשומת ליבכם יש בזה הרבה עומק למרות שזה לא נשמע כך..
מחזיקים מעמד!
בת-אל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בת-אל ו