אין לי משהו מקורי כרגע..

פעם אחת שאלתי, אני אפילו לא זוכר את מי, למה שאם ובמקרה וחטפו לנו חייל או שניים,

אז אנחנו כמו מפגרים מחזירים להם נגיד 3,000 ערבים שרצחו ופגעו יימח שמם תמורת אחד שלנו?

למה זה לא יכול להיות אחד מול אחד?

והם ענו לי -

"הערבים מודעים לכך שאחד שלנו שווה 3,000 שלהם ואפילו יותר"

והיום? אני לא יודע אם הם מודעים לכך, אבל מה שלא יהיה - זה בטוח נכון.

אין על החיילים שלנו, אנחנו צריכים לזכור אותם ולא לשכוח בחיים.

בזכותם אנחנו כאן, אני כאן כותב פוסט ותודה לכם.

תודה על הכל, תודה על כך שהקרבתם את עצמכם בשבילנו,בשבילכם,בשביל המדינה שלנו.

[שאגב היא חוגגת היום בלילה 60, מזל"ט!]

עוד כ-50 דק' הצפירה האחרונה לשנת 2008 (מאוד מקווה!!!)

נזכור, נזכור ולא נשכח!

3>

"אז צעקתי בלחישה, בקרוב נראה את החוף..

בקרוב יהיה קצת טוב לשנינו.

לשנאה תהייה שביתה,

השמחה תהייה גדולה..ארוחת שבת אכין לשנינו..

שובי שובי התקווה..!"

תראו, פעם שהייתי מבריז מבית ספר ובשביל שההורים שלי לא יידעו הייתי מתלבש אחרי שאני קם כאילו הלכתי לבית ספר

וכבר חזרתי ממנו..

היום אני לכאורה "חולה" ואמא שלי גילתה שאני לא חולה באמת ואמרה לי ללכת לבית ספר ואמרתי לה שאין מצב וזה והיא התערבה איתי..

אבא שלי נשאר בבית ואמר לה שהוא יעיר אותי לבית ספר..כמובן שהוא לא יכול עליי ככה שהוא לא העיר אותי

ועכשיו מהפחד שאמא שלי תתפוס אותו הוא אמר לי "ניסים כפרעליך תעשה את מה שהיית עושה שנה שעברה..תשחק אותה כאילו

אתה הולך לבית ספר"

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח נקרעתי מצחוק באותו רגע.

קיצר עשיתי את זה ואז אמא שלי באה והיא עושה לי "אהההה מי ניצח בהתערבות, הא? הא?"

ואני בניסיון לא לצחוק אומר לה "את את"

הרגע הכי הזוי XD

מסקנה: 1. האישה - זה המילה האחרונה בבית.

           2. האישה - או שתסתדר איתה או שתתאבד לפני שהיא באה מהעבודה..

חחח נשים

כמו ששמתם לב, בפוסטים האחרונים אין לי כמעט ובכלל תגובות כי גם שאני כבר לא מקפיץ, וגם די התנתקתי מכל

הבלוגרים.

ואני שמח (:

אני כבר הספקתי להכיר את כל הצבועים בישרא בלוג [לא שלי לא היה חלק בצביעות הזאת] אבל אני סיימתי כאן..

לא עם הבלוג..הבלוג עוזר לי לפרוק, הוא בשביל עצמי.

אבל עם האנשים כאן סיימתי..ובאמת בצורה הכי יפה שאפשר..אני לא רוצה יותר להוסיף אנשים ולהכיר, אני רוצה

להיות עם החברים המציאותיים שלי עכשיו..אחרי 3 שנים בישרא בלוג, נראה לי שהגיע הזמן!

אז בנימה אישית,

באמת, את כל האנשים שהכרתי פה..אני מה זה מקווה שאני לא אשכח חח..

[מי שמודגש זה כי הייתי איתו הכי בקשר, אז לא להעלב לי או משהו XD]

טוטי

אירית

עננננ [ גם שרבתי איתך..קשה איתך, קשה בלעדייך]

נעה לוי

רוני

נעה

לירז!!!!

נועה

מעין

קסלר

יונתן

כרמל

יעל

אופיר

נעמה

מיכל

טל

ליאל [אפילו אתה ]

יערה

נעמה אחותה D:

שירה

אורפז

מיכל השנייהD:

ענת

יאהב

דניאלה

נעם

שירקו

טבטי

יעל במבי

מנחמית

יול

בר צמח

איה

שירע

איילת

עדי

מירי

אליאן

שירלי

גאיה

הילי [נראה לי שככה כותבים את זה חחח]

גילי

שקד

טל המזוהם

אוליביה

זיו

טומי

אור

דנה

אורי

דורין

וזהו..מה זה מקווה שלא שכחתי.

אז באמת, היה לי הכי כיף איתכם בעולם, תודה על הכל - על הרגעים היותר ופחות נעימים!

על המפגשים, על הלילות לבנים, על הצחוקים, על הבכי, על 3 שנים מדהימות..באמת (:

וזה לא דרמטי מדיי..זה תקופה מהחיים שלי!

וזה לא שתשלחו הודעה ואני לא אענה חחח פשוט אנחנו כבר די במצב שנקרא "פרידה", אז לפחות שזה יגיע

וייגמר ביפה.

[כמובן שאם טוטי אני לא הולך להפסיק לדבר איתה אם באתם לשאול חחח טוטי זאת כבר ידידה כאילו היא נמצאת כאן]

ואני מקווה שלא תבואו בתלונות והכל..כי בדוגרי? כולכם יודעים שהפסקנו לדבר, אז סתם להגיד לכם תודה..

בקיצור באמת, מכל הלב - תודה על הכל!

ועכשיו, משהו לסיום, לידידה שבאמת הייתה הכי טובה שלי - ענת.

אפילו אחרי כל הריבים אני לא שכחתי וכנראה שגם לא אשכח אותך.

וכנראה שכבר לא נחזור להיות כמו פעם, זה אבוד.

אבל רק רציתי להגיד לך שאני לא שכחתי אותך.

אוהב אותך, באמת..

כל שנה אני רושם ציטוט של שיר עצוב שמתאים ליום הזה.

השנה? בלי הרבה מילים.

פשוט - נזכור

במעבר חד,פתחו אצלנו חנות חדשה של פריקים.

ואני לא פריק או משהו אבל יש שם דברים מה זה מגניבים!

אני ונסה הולכים מחר לחרוש ת'חנות

סתם לא לחרוש, אבל שמתי עין על כובע מגניב ועל צמיד סקא יפה. אה וגם סיכה עגולה לתיק של בליינד!

מחר נקנה D:

אני גם חושב לעשות הליקס באוזן ימין..נראה אם ייתנו לי בכלל

[ושוב פעם, אני לא פריק! אבל אני אוהב את הסגנון הזה, אז למה לא?]

עם עיצוב חדש [או משהו כזה] ופוסטים בלי פואנטות,

ניסים.

נזכור את כל ששת המיליונים שנספו בשואה!