העומס מיד לאחר תום השביתה לא איחר לבוא. עבר כמה? שבוע? ואני כבר מרגישה שאם אוטוטו אין חופש, זהו, אני מתפוצצת מבלבול ולחץ. שגרת המבחנים-עבודות-מערכת-עמוסה-שכבה-שלא-אזכה-להתאקלם-בה ממש לא תורמים לשלוות נפשי. אני חוזרת מבצפר אחריי 7-8 שעות של טירטור בין כתות, נסיונות כושלים לא להרדם והמון בזבוז זמן שיכלתי לנצל בשביל להשלים את שעות השינה היקרות שלי (אוח..הזכרונות), מיד לשיעורים, עבודות, השלמת חומר, הכנה למבחנים. ואט אט מגיע לו ערב, ואני, טרם זכיתי למקלחת. הייתי אומרת שאני מחכה בקוצר רוח לסופ"ש, אך בידיעה שלאחר יום של חופש, יגיע שבוע חדש ומטרטר (ועוד סיבה לא רלוונטית לפוסט), נפשי לא יודעת מנוח. ומה ייקרה כשיגיע המבחן במתמטיקה? ובכן, תזכרו שאהב..תמסרו ד"ש להורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
