2016 הייתה מלאה בהישגים אישיים אבל הייתה זוועתית מבחינת העולם, אז אני לא בטוחה איך לסכם אותה.

אזכור אותה כשנה זוועתית, אבל גם כשנה בה התקבלתי לטכניון והתחלתי ללמוד, עשיתי קוספליי לדמות האהובה עליי ביקום, עברתי לדירה גדולה יותר שנראית כמו דירה, הייתי בלונדון וחידשתי קצת קשרים.

עדיין לא בטוחה מה אני עושה הערב מכיוון שהחבר מסיים לעבוד ברבע ל-12 (מה) ולי יש לימודים מחר ואני קצת רוצה להשאר לראות מה קורה באנימציה של גוגל ב-12. הממ. נראה בהמשך.

השבוע היה מלא מלא עשייה, יותר ממה שהתכוונתי ובהחלט הרבה יותר כסף ממה שהתכוונתי להוציא אבל את הנעשה אין להשיב.

ביום שלישי התאחדתי עם קבוצת מעריצי מייקל שלא נפגשתי איתם הרבה זמן על מנת לחלק צעצועים בבית חולים בחיפה. אני לא עושה הרבה דברים שאני מחשיבה כטובים אם בכלל וההרגשה הייתה טובה.

ברביעי נפגשתי עם חברה בתל אביב ובחמישי חזרתי לתל אביב לכנס אנימה. לא בטוחה למה החלטתי מלכתחילה ללכת לכנס אנימה הכי קטן ולא משמעותי בשנה אבל זה היה. החלטתי לשחזר את קוספליי הארוהי סוזומיה ואנשים זיהו והיה נחמד. מה שהיה יותר נחמד - אשכרה לפגוש אנשים בכנס הקטנטן הזה שלא פגשתי מלא מלא זמן. בסופו של דבר מעבר להוצאת כסף זו התגלתה כהחלטה טובה.

מה שקצת תסכל אותי - הייתי אמורה להחליף לג'ינס אחרי הקוספליי ומסתבר שהוא נרטב לגמרי באוטו מסיבה לא ברורה, אז הלכתי לקנות משהו ללבוש. בסופו של דבר מה שהיה הכי משתלם לקנות בשרונה (מקום יקר להחריד) היו שתי שמלות תל אביביות משהו. שתיהן אמנם עלו לי 100 ש"ח אבל אני שונאת להוציא כסף על בגדים שאני לגמרי לא צריכה. בכל מקרה אני לפחות אוהבת אותן ומרגישה קצת שיקית. אז שיהיה. מקווה להתחיל לעבוד בסמסטר הבא או בכלליות בקרוב על מנת שלא ארגיש כל כך רע על 100 ש"ח.

הסופ"ש קצת יותר שקט, השלמתי לימודים (אה כן, לא למדתי כל הזמן הזה.. לצערי) ועשיתי מרתון של Crazy ex-girlfriend בVOD שהתבררה כסדרה מקסימה ומשעשעת. עכשיו אני מנסה להוריד אותה אך פרק 10 מסרב בכל תוקף לרדת. כנראה זה אומר שאני צריכה להמשיך ללמוד, תקופת מבחנים בפתח.

מעבר לכך - רזולוציות לשנה החדשה די זהות למה שאני מבקשת מעצמי כמעט כל יום מחדש:

תלמדי יותר, תסיימי כבר את הקוספליי בהזמנה לפני שפורים יגיע, תשמרי על בית מסודר, תאכלי נורמלי, תצאי יותר מהבית.

ומי ייתן ויפסיקו לקחת מאיתנו סלבס כי המוות של קארי פישר שבר אותי לגמרי ועשה לי את מה שאני קוראת לו תסמונת אלן ריקמן. לפחות הפעם לא הייתי חולה במשך שבוע אחר כך.