אני לא יודעת אפילו איפה להתחיל. תוך חצי שעה מצאתי את עצמי על הרצפה,ממתי אני שותה וודקה? תמיד אמרתי שזה מגעיל.. ולמה אני כזאת תמימה?
איפשהו זה היה צריך לקרות, עכשיו אני יודעת איך זה, אני יודעת ממה להמנע להבא. למדתי את הלקח.
ניחם לדעת עד כמה דאגו ועזרו לי, הייתי בהכרה לגמרי ואני זוכרת את כל מי שעזר לי ומה הוא עשה. אני גם זוכרת כמה שטויות דיברתי, אבל זה היה משעשע.
באותו רגע זה היה נראה כלום מה שאני שותה, אז עוד כוס זה לא באמת ישנה אני במילא אפעם לא משתכרת. כל הזמן פחדתי שההרגשה הטובה תעבור לי מהר אז שתיתי עוד קצת. הרגשתי טוב, אבל יום אחרי, ז"א היום, מתפוצץ לי הראש ברמוווות והבחילות לא הפסיקו ואבא מאוכזב, שברתי לו את המיתוס של הילדה הטובה.
באמת שהתכוונתי ורציתי ללכת ולספר לאבא ואמא, אמינות זה אחד הדברים החשובים לי, אבל לצערי הם גילו לפני ולא בדרך נחמדה :(
אני מתחרטת ומצטערת, אבל זה היה צריך לקרות.
3> איה שמתרחקת מאלכוהול בזמן הקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: