| 11/2008
Takin Back My Love
    שיר שאני פשוט מתה עליו איזה קול מדהים יש להה One thing is clear,
I wear a halo,
I wear a halo when you look at me,
But standing from here, you wouldn't say so
you wouldn't say so, if you were me
And I, I just wanna love you,
Oh oh I, I just wanna love you
Haaaa ha-ha halo
למי שרוצה תשיר -
Haley James Scott
- Halo
_____
סורי שאני מעדכנת רק עכשיו
פשוט אני ממש חולה מיום שבת יש לי הקאות וכאב ראש ומה רק לא..
קיצר פשוט סיוטט
והיום איזה #$^&#& על הבוקר התקשר ושותק וככה כל כמה דקות שיגע אותיי גם אם לא עניתי התקשר איזה 20000 פעםם 
יאללה אני שמה לכם תפרק ועפה להתעלף על המיטה חח
פרק 10 :
טום נעמד קרוב למיטת בית החולים שביל שכב עליה,ביל הרים אליו את מבטו,שניהם התבוננו אחד בעיני השני כדקה,לשניהם לא היה מה לומר ולביל אפילו לא היה את הכוח לדבר-הוא הרגיש כ"כ חלש.
"אתה....בסדר?" גמגם טום,מעביר את משקלו מרגל לרגל.
"יכול להיות יותר טוב..." מלמל ביל בשקט והשפיל את מבטו.הוא אומנם לא זכר איך הוא הגיע לבית החולים אבל הוא כן זכר את הריב שהיה לו עם טום ואת הנסיבות לריב הזה.
"הרופא אמר שאתה כבר יכול להשתחרר מבית החולים" אמר טום,בולע את רוקו בעצבנות.
"יופי..."
"הוא אמר שאתה צריך לנוח ולאכול טוב,דיוויד אמר שמפה אנחנו הולכים ישר לטורבוס-אז תנוח כבר שם.."
"אוקיי"
השיחה ביניהם נעצרה ושתיקה ארוכה השתררה.
"אז מה בעצם קרה לי?איך הגעתי לבית החולים הזה?" ביל שבר את השתיקה בשאלתו.
"התעלפת,באמצע ההופעה במרסיי,מול אלפי מעריצים ומעריצות"
ביל נאנח בייאוש וחפן את פניו בידיו.
"גאד,אני לא מאמין,אני כזה אידיוט!" ביל הרגיש את המחנק של הדמעות שמאיימות להתפרץ מתוך עיניו.
"אתה לא אידיוט,פשוט...כנראה לא הרגשת טוב,גם התעלפת היום בבוקר"
"כן..."
"אז אתה צריך עזרה בלהתלבש?"
"זה בסדר,אני יכול להתלבש לבד...אני לא נכה!"
ביל הסיר מעליו את השמיכה,נותן מבט קצר וכואב בשריטות שעל רגליו.טום נשאר לעמוד בחדר,ביל אומנם התעקש לעשות הכול לבד,אבל טום ראה כחובה להישאר בחדר ולעזור לו בעת הצורך.ביל קם מהמיטה ונעמד על רצפת החדר הקרה,רגליו לא החזיקו אותו והוא כמעט נפל לרצפה שוב,טום תפס אותו ברגע האחרון.
"אני..אני יכול לבד" גמגם ביל במבוכה,הוא לא הצליח אפילו לעמוד על הרגליים.
"מתי אכלת לאחרונה?" התעניין טום והושיב את ביל בחזרה על מיטה.
"לא זוכר...אני חושב ששלשום בצהריים..." אמר ביל בשקט וטום נאנח.
"אני הולך להביא לך אוכל,תישאר פה..."
לפני שביל הספיק להודות לטום,טום כבר יצא מחדר בית החולים ונהר במהירות לכיוון הקפיטריה של בית החולים.
הם יצאו מבית החולים מלווים בשומרי ראש שלא ממש הועילו להם עקב כמות העיתונאים,הצלמים והמעריצים שהמתינו לביל ביציאה מבית החולים.
ביל הרכיב את משקפי השמש שלו ואחז בחולצה של טום,נותן לו להוביל אותו ושומר הראש שלו הגן עליו בגופו.
"ביל...איך אתה מרגיש,ביל?" שאלו כמה צלמים פה אחד.
"בסדר גמור" אמר ביל והמשיך להתקדם לכיוון הטורבוס שחיכה להם בחנייה.
"למה יש לך שריטה כזאת גדולה על המצח?" שאל עיתונאי אחר
"נחבטתי עם הראש ברצפה כשהתעלפתי" ביל סינן מבין שיניו בייאוש.
"ולמה התעלפת?האם זה בגלל האנמיה שלך?"
"לא...אין לי אנמיה!" ביל התחיל להתעצבן ולמזלו הם בדיוק היו קרובים לטורבוס וטום מיהר לדחוף אותו קדימה שייכנס ראשון.
"הנה..." אמר טום וסידר לביל את הכרית שלו במיטתו בטורבוס,"יש לך הרבה שעות לנוח פה מבלי לעשות כלום ואם תצטרך משהו-רק תקרא לי..."
ביל הניח את ראשו על הכרית והביט בטום ארוכות.
"תודה לך טומי"
ליבו של טום החל לפעום במהירות,ביל קרא לו בשם החיבה שלו:טומי.
"אין בעד מה,ביל...הכול בשביל שתחלים ושנוכל להופיע באמסטרדם" טום חייך חיוך מאולץ.
ביל התאכזב מאט,הוא ציפה לשמוע מטום שהוא עשה הכול מתוך אהבה אליו אבל לפי מה שהוא הבין-לטום הייתה חשובה יותר ההופעה של הלהקה באמסטרדם מאשר האהבה ביניהם והבריאות של ביל.
"טום..." ביל נאנח בייאוש,"אני חושב שכדאי שנדבר...אני עדיין חייב לך הסברים"
"זה בסדר,ביל,אתה כבר לא חייב לי כלום...תישאר לנוח ואל תבזבז את הכוחות שלך לחינם-אתה צריך אותם להופעה" טום חייך עוד חיוך מאולץ שהסתיר את האומללות שלו ואז עזב את חדר המיטות בטורבוס.
וכך עבר לו שבוע,ביל החלים והלהקה נחלה הצלחה גדולה בהופעה באמסטרדם ובעוד הופעה באובראהוזן,גרמניה.טום וביל דיברו ביניהם כרגיל,כאילו מעולם לא היה ביניהם קשר מיוחד וכאילו הם מעולם לא שכבו,התנשקו,רבו או צעקו אחד על השני בגלל הבגידות.טום שאל כל יום לשלומו של ביל,מחייך מעט כשביל אמר ששלומו טוב וכשביל ניסה מדי פעם לדבר איתו ולהסדיר את העניינים לגבי מה שקרה בינו לבין צ'ארלי-טום דאג לקטוע אותו ולהתחמק מהשיחה בכל דרך שהיא.
ההופעה הבאה שלהם נערכה במינכן.הבנים היו לחוצים כמו לפני כל הופעה ובזמן שגיאורג וגוסטב שיחקו בטניס שולחן,ביל וטום ישבו על אחת מהספות הגדולות בחדר שמאחורי הקלעים והיו שקועים במחשבות שלהם,מבלי לדבר אחד עם השני.גיאורג וגוסטב היו עסוקים מדי בצידו השני של החדר בכדי שישימו לב לתאומים.
"טומי..." אמר ביל והניח את ידו על ברכו של אחיו,מלטף אותה בתנועות עדינות.
"מה?" טום ניסה להישמע אדיש אבל הוא הרגיש איך הסומק מציף את פניו בהדרגה.
"אני באמת חושב שהגיע הזמן שנדבר" ידו של ביל עברה בהדרגה לחלק העליון של רגלו של טום והוא החל לדגדג קלות את ירכו.
"ביל,יש לנו הופעה בעוד פחות משעה..." טום ניסה להתחמק,שוב.
"אבל הזוגיות שלנו יותר חשובה מההופעה,לא?"
"אין לנו שום זוגיות,אנחנו אחים!"
"לא זכור לי שאמרת את זה כשהיית משכיב אותי על המיטה בחדר המלון ומפשיט אותי" ביל הניח את ידו על המפשעה של טום,מרגיש את איברו הזקור.
"תפסיק לדבר שטויות" טום כעס אבל הוא התקשה לשלוט בעצמו ולהזיז את ידו של ביל מהרגל שלו.
ביל רכן אליו מעט והתקרב עם שפתיו לאוזנו של טום,"הזין שלך לא חושב שזה שטויות" ביל העביר את ידיו על המפשעה של טום מבעד למכנסי הג'ינס הרחבים שהוא לבש.
"בנים,הגיע הזמן לאיפור!" המאפרת נטשה נכנסה לחדר וטום וביל קפצו בבהלה.
"תירגעו,זאת רק אני..." היא צחקה וביל מיהר להכניס את ידיו אל תוך כיסי הז'קט שלו ולהתרחק מטום.
כשהבנים ביצעו את השיר REDEN ביל,שעד עכשיו לא התקרב לטום על הבמה,לפתע החל לשיר לידו,מתקרב אליו מעט.טום ניסה להבליג והמשיך לנגן בגיטרה שלו,ראשו מושפל אליה והוא מעמיד פנים שהוא לא מתייחס לביל.כשביל עמד מאחורי טום ונגע בישבנו טום מיהר ללכת לקצה השני של הבמה ולנגן לצידו של גיאורג.הוא לא רצה פאשלות בהופעה שלהם אבל כניראה שאצל ביל זה היה הפוך,הוא ניגש אליו פעם נוספת,עומד לצידו,פניו קרובים לשלו והוא שר את הפיזמון.
"עוף ממני..." שיניו של טום חרקו בכעס,ביל חייך וליקק את שפתיו,ממשיך לשיר לצידו של טום.
טום רץ לקצה השני של הבמה פעם נוספת וביל בעקבותיו,השיר הפך יותר למרדף בין שני האחים והמעריצות באופן מתפיעו נהנו מזה והריעו.
"מה אתה מפגר?!" טום צעק עליו כשהוא וביל הלכו לשירותים מאחורי הקלעים אחרי ההופעה.
"על מה אתה מדבר?" ביל היתמם.
""תקשיב לי,אידיוט אחד!" טום תפס בצווארון הז'קט של ביל והצמיד אותו לקיר השירותים הלבן.
"אני מקשיב" ביל חייך חיוך מרוצה.
טום הרפה ממנו ונאנח בייאוש.
"פשוט תעזוב אותי בשקט,בסדר?זה יהיה יותר טוב לשנינו..." טום שטף את ידיו.
"אבל למה?"
"כי...ככה,זה עדיף...."
"טום,אתה אפילו לא נותן לי להסביר את עצמי-אתה סתם כועס עליי כל הזמן הזה"
"עזוב את זה,ביל,אין טעם..."
"אתה טועה!יש טעם ועוד איך!מה שהיה בינינו לא היה סתם-זו הייתה אהבה אמיתית"
"המכתב שקראתי אז מצ'ארלי הספיק לי בשביל להבין שלא באמת הייתה לך אהבה אמיתית כלפיי..."
טום יצא מהשירותים,מותיר את טום לבדו.
בראשו של ביל לפתע נדלקה נורה אדומה,הוא ידע טוב מאוד מה הוא עומד לעשות.
לאחר נסיעה בטורבוס ממינכן למגדבורג הבנים הגיעו ליעדם,בית מלון פשוט בעיר שבו הייתה אמורה להיערך ההופעה הבאה שלהם.טום נכנס לחדר שלו,הפעם הוא וביל חלקו חדרים נפרדים.טום היה כ"כ עייף שהוא אפילו לא טרח לרדת לחדר האוכל,הוא רק התקלח והלך לישון.
השעון המעורר שלו העיר אותו בשמונה בבוקר ואחרי מקלחת קצרה ואחרי שהתלבש וסידר את שיערו בכובע הוא יצא מחדר המקלחת,מוצא על המיטה שלו מעטפה לבנה.טום הסתקרן לדעת ממי זה והוא מיהר לפתוח את המעטפה ולקרוא את הכתוב בדף הלבן המקופל שנח בה:
בגלל שאיבדת את האמון בי ובאהבה שלי אליך בגלל המכתב מצ'ארלי,חשבתי שאולי אני אוכל להחזיר את הכול בעזרת המכתב שלי.
טום,אני יודע שאתה חושב ששיקרתי כשהבטחתי שמה שהיה ביני לבין צ'ארלי נגמר וגם ברור לי שמאוד דאגת לי כשאמרתי שאני יוצא לנשום אוויר צח וחזרתי אחרי כמה שעות ונודע לך ששכבתי עם צ'ארלי.אני יודע שזה נשמע נורא ולא יפה ה מצידי ומה שעוד יותר מעציב אותי זאת העובדה שלא נתת לי אפילו להסביר לך את הנסיבות למה שעשיתי.
אתה מבין,מסתבר שצ'ארלי שמע איך שאנחנו מתקלחים ביחד במקלחת וכשיצאתי החוצה הוא מצא אותי ואמר שהוא גילה הכול.הוא איים עליי שהוא יפיץ את זה לתקשורת.פחדתי שהוא יספר לכולם,ידעתי שזה ישבור אותך והסכמתי לתנאי שלו-הוא אמר שהוא לא יספר אם אני ישכב איתו בפעם האחרונה.
אז בגלל זה שכבתי איתו והוא התעלל בי,פיזית ונפשית.הסימנים האדומים והכחולים זה ממנו,הוא נשך אותי,צבט אותי,משך לי בשיער והשפיל אותי כמו שאף אחד אף פעם לא עשה לי.ולמרות הכול,לא התחרטתי אפילו לא לשנייה שהסכמית לתנאי שלו-כי הצלתי אותנו מזה שכל העולם ידע על מערכת היחסים האסורה שלנו.
אני יודע שזה נשמע הזוי ואני אפילו משער שאתה לא מאמין לי עכשיו,אבל אני חושב שזה הדבר האחרון שנשאר לי לעשות-כי באמת שאני כבר לא מוצא שום דרך לדבר איתך ואני באמת מצטער אם פגעתי בך כשבגדתי בך-אבל זה היה לטובתנו ויותר חשוב-לטובתך!כי האמת שלא דאגתי באותו הרגע לעצמי כמו שדאגתי מהתגובה שלך אם כולם יגלו ואני מקווה שאתה מבין אותי.
עדיין אוהב,ביל.
טום סיים לקרוא את המכתב,דמעות צצו בעיניו ולראשונה מזה כמה שנים,טום פרץ בבכי.הוא נשכב על המיטה,צולל עם ראשו אל תוך הכרית ומרטיב אותה בדמעותיו.הוא לא ידע אם הוא בוכה בגלל שהוא הרגיש אידיוט כי הוא כעס על ביל או שמא זה היה בגלל הצער לגבי מה שביל סבל מצ'ארלי,אבל מה שטום כן ידע-היה שהוא הולך לדבר על הכול עם ביל מיד אחרי ההופעה שצפתה להם באותו ערב.
מספר שעות לפני ההופעה,הבנים כבר היו בדרך למקום בו ההופעה הייתה אמורה להיערך,אולם הופעות עצום בגודלו.חברי הלהקה ישבו דרוכים ושקטים בוואן השחור שלהם ונהנו מרגעי השקט האחרונים שלהם לפני ההופעה.ביל היה מאוכזב במלוא מובן המילה,הוא השקיע כ"כ הרבה מחשבה והוא שפך כ"כ הרבה דמעות ליל אמש בשביל לעלות את כל מה שהוא הרגיש על הכתוב וטום אפילו לא התייחס לזה.טום לא טרח לבוא ולדבר איתו וביל כבר היה בטוח שזה בגלל שהוא לא מתכוון לסלוח לו.'תשרוד עוד הופעה אחת קאוליץ,אחרי זה יהיו לך חודשיים בלי הופעות שבהם תוכל להתרחק מכל זה ולנקות את הראש!' ביל ניסה לעודד את עצמו ללא הצלחה.הנהג התניע והם החלו לנסוע.ביל,שעד עכשיו היה מרוכז בבהייה חסרת תוכן בחלון בעודו יושב במשוב האחורי,כעת סובב את ראשו ומצא את טום לצידו.הוא אפילו לא שם לב שהוא התיישב לידו ומבטיהם הצטלבו לשנייה קצרה שמיד לאחריה ביל מיהר להשפיל את מבטו לריצפה.ידיו של ביל היו מנוחות לצידי גופו באופן אקראי וטום הניח על אחת מידיו את כף ידו,משלב את אצבעותיו באצבעות של ביל ובידו השנייה הוא הרים עם אצבעו את סנטרו של ביל כך שהוא יסתכל לו בעיניים.ביל הסמיק,חיוך קטן הופיע על פניו,הוא היה כ"כ שמח שטום סוף סוף התייחס אליו.ביל כבר הבין שזה בגלל מה שטום קרא במכתב שהוא השאיר לו הבוקר.
אחרי הסאונד צ'ק לבנים הייתה שעה שלמה להתארגנות מאחורי הקלעים.
"אני יוצא לנשום אוויר צח במרפסת" הודיע גיאורג.
"אני בא גם" אמר גוסטב והצטרף אליו.
הם יצאו מהחדר,ביל וטום נשארו לבד.טום,שעד עכשיו ישב על הכיסא המסתובב,מיהר למקם את עצמו לצידו של ביל על הספה.ביל רצה לזוז,הוא רצה לשחק את עצמו קשה להשגה,כמו שהוא תמיד היה נוהג לעשות,אבל משום מה הוא פשוט לא הצליח לזוז-הוא הרגיש משותק מקרבתו של טום.
טום העביר את ידיו בשיערו של ביל,מקרב אליו את אפו ומסניף את ריח השיער הנעים שלו,ביל עצם את עיניו בתענוג.טום התקרב אליו בעוד מספר בסנטימטרים,מצמצם את הפער המועט שהיה ביניהם-הכול נעשה בשתיקה ומבלי אף מילה מיותרת.
טום השתוקק לנשק את שפתיו של ביל אלא שאז נשמעו רעשים מבחוץ וטום מיהר להתרחק מביל,גוסטב וגיאורג התפרצו לחדר.
"דיוויד אמר שנתכונן,עוד 10 דקות השערים נפתחים" הודיע גיאורג.
רעש של צרחות מעריצים ואורות הזרקורים המהבהבים מלאו את טווח ראייתם ושמעיתם של כל הנוכחים באולם ההופעות,כולל חברי הלהקה.טום וביל היו היחידים על הבמה,הם ביצעו את השיר שלהם.
לביל נשארה רק שורה אחת לסיום השיר,טום ניגן בגיטרה הקלאסית שלו בעודו יושב על שרפרף עץ גבוה וביל קם מהשרפרף שלו והתכופף מעט אל טום,המעריצות צווחו בהתלהבות.ביל הקדיש את כל השיר לטום,אך הוא רצה לגרום לו להרגיש כמה הוא זקוק לו עם השורה האחרונה.הוא קירב את ראשו לראשו של טום,קירב לפיו את המיקרופון ושר את השורה האחרונה מכל הלב:"In die nacht".
טום הרים אליו את ראשו,הם הביטו אחד בעיני השני לשנייה קצרה עד שביל התרחק מטום וצרח לקהל:.Danke shon
גיאורג וגוסטב חזרו לבמה וביל וטום התנערו ממה שהרגישו רגע קודם,הם התרכזו בביצוע השיר האחרון שלהם בהופעה האחרונה שלהם-הם שרו את Ich bin da"".
בעודו מרכז את כל כוחותיו בשיר האחרון ובחיוכים בלתי פוסקים כלפי המעריצים ששרו איתו,לביל לא היה מושג מה קורה מספר מטרים מהמקום בו נערכה ההופעה האחרונה שלהם במהלך סיבוב ההופעות:Zimmer 483".אם ביל היה יודע מה מתרחש לא רחוק ממקום עומדו,סביר להניח שהוא היה עוזב הכול ורץ לזירת האירוע.אבל ביל לא ידע,הוא לא שיער לעצמו מה קורה והוא המשיך לשיר כאילו כלום.בזמן שבחוץ,הדבר שעמד לשנות את כל הדברים ולהעמיד אותם באופן שונה-עמד להתרחש.
חח בילה יודעת מה לעשות   ולסוף סרטון ממש יפה..ברצינות מיש עשתה אותו ממש עשתה עבודה מעולה
The Mirrorחח יאללה תהנו 33> ג'ן
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
