טום תמיד היה טוב בדבר אחד : להתעלם.
הוא הסתגר סביב עצמו במהלך המשמרת שלו במוסד. הוא התאנח ומיד חזר לעבודה. בדרך כלל הוא אהב להסתובב מעט, לרדת למטה לחדרי הכביסה ולהיות עם גיאורג, או להאריך את המשמרת שלו ולחפף בעבודה במשך שעה עם גוסטאב. לפעמים הוא עיצבן את קרן לפני שהוא התחיל בעבודה שלו.
הפעם הזאת, בכל אופן, הוא הרכין את ראשו מטה ועיניו על המשימה; שטיפת רצפות. הוא התאנח כשהוא שם את האוזניות שלו.
לא יצאה שום מוזיקה מהן, אבל הוא שם אותן בתור מגן. הוא רצה שלא יפריעו לו. אף אחד. לא עובדים ובמיוחד לא מטופלים.
הוא הגיע לסוף המסדרון ונשען על אחד הקירות, אצבעותיו נגעו בבליטה המלבנית בתוך כיסו. הוא יכל לעשן בדיוק באותו הזמן.
הוא היה כל כך מתוח הוא כמעט רעד. הכל בו הרגיש מוזר.
הוא לא יכל להפסיק לחשוב על החלום שחלם.הוא הרגיש אשם. אסור לו לחשוב את המחשבות האלה, לא על אף אחד במקום הזה. במיוחד לא על ביל.
הוא התאנח, סוגר את עיניו ומוציא החוצה סיגריה, רק לשים בפה. הוא הזדקק לטעם ולגעת בלשון בקצה של סיגריה חדשה היה הכי טוב שהוא הולך לקבל ברגע הזה. הוא הניח אותה בין שפתיו והעביר את לשונו על הקצה וסגר את עיניו. המשמרת שלו לא נגמרה לפחות לעוד שעתיים, וכבר נגמרו לו רצפות לשטוף.
"מצאתי אותך."
ביל עמד שם עם זרועותיו מקופלות, שמיכה דקה עטופה על כתפיו. הבובה מלוכלכת הציצה מתחת לשמיכה, וביל נראה ממש עייף.
טום נשך את שפתו והוציא את הסיגריה מפיו מהר. "או, הי."
"אתה פה מאוחר..." ביל משך את השמיכה חזק יותר סביבו. "אני חיפשתי אותך בכל מקום כל הבוקר אבל..."
"כה, המשמרת שלי שונה עכשיו," השיב טום, מביט למטה.
"שונה?"
"אני עובד בלילות עכשיו."
אה. אני ישנתי, אבל אז התעוררתי כי חשבתי ששמעתי משהו, אז... אני פשוט רציתי לטייל," אמר ביל, משפשף עיניים.
"ואז ראיתי אותך."
"מותר לך פשוט להסתובב ככה?" שאל טום.
פניו של ביל נפלו. "אני לא פאקינג תינוק."
טום התאנח. "כה, אני יודע."
"למה לא סיפרת לי?" קימט ביל את מצחו. "זה דפק לי את כל הבוקר, שאתה לא נמצא."
"מצטער."
ביל חיכך את אפו באפה של הבובה ולחש משהו לאוזנה, ואז כיסה אותה עם השמיכה.
ביל התנדנד מעט, סוגר את עיניו. טום צפה בו, מרגיש גרוע יותר ככול שהדקות עוברות. זאת לא הייתה אשמתו ולא הייתה לו שום אחריות לביל, אבל היום שלו היה מוזר בגלל החלפת לוח הזמנים, גם.
"ברצינות, אני מצטער," אמר טום שוב. "אני... אין לי ראש לזה היום."
ביל הניד בכתפיו, פוחת את עיניו לרווחה. "למה?"
"אני לא יודע." אבל טום כן ידע, והוא רצה ללכת מביל כמעט כמו שהוא רצה להיות קרוב אליו.
"אני יהיה בסדר."
"אז, אתה עובד בלילה עכשיו?" שאל ביל.
"כה, משמרת מאוחרת... בטח לא תראה הרבה ממני."
"אמממ." ביל התיישב על הרצפה, נראה מלא מחשבות. "זה בסדר, אני יכול להישאר ער."
"באמת?" טום מצא את עצמו שואל, אבל אז ניער את עצמו. " אני מתכוון, לא."
"למה? אני רוצה," אמר ביל.
"אל תעשה את זה בשבילי," השיב טום, מכווץ את אפו. "יש לי עבודה לעשות, גם ככה."
"אז?" חייך ביל מעט. "אתה רוצה שאני יעזוב אותך לבדך?"
טום לא רצה שהוא יעשה את זה, אבל הוא ידע שהוא צריך. הוא ידע שהוא צריך להגיד לביל שיש לו דברים לעשות,
שהוא צריך להיות לבד, שהם אפילו לא צריכים לדבר. אבל לכל החוויות שלו עם ביל היה נושא משותף: ללכת נגד האינסטינקטים הטובים שלו תמיד נראה מנצח.
"אוקי," אמר טום בשקט, מוציא את אוזניות שלו. "רוצה ללכת לאנשו?"
"לאן?" שאל ביל בעייפות.
"לשומקום מפחיד," הבטיח לו טום. "אנחנו לא הולכים לעזוב את הבניין או משו."
ביל נשך את שפתו. "אני לא באמת-"
"נוו," אמר טום. "אני מבטיח שאני לא יכניס אותך לצרות."
"מ-מבטיח?"
טום נתן לביל את המבט הכי כנה שלו, והוא התכוון לזה; הוא לא רצה ששום דבר יקרה לביל, אפילו לא את הצרה הכי קטנה. "ברור."
ביל הנהן באיטיות. "או-אוקי... אוקי. כה, בוא נלך."
טום הסתכל סביב ואז לקח את זרועו של ביל, מושך אותו ליציאה שהוא תמיד לקח כדי לרדת למטה לחדר הכביסה.
אחרי שהכניס את קוד הביטחון כדי לצאת, הוא וביל ירדו במורד המדרגות בשקט. טום הרגיש לחוץ; הוא ידע שמה שהוא עושה יכול לגרום לסילוק שלו משם, אולי אפילו להיזרק לכלא על שבירת חוק כזה גדול בעודו על תנאי, אבל לא היה לו אכפת.
הוא פתח את דלת חדר הכביסה ונתן לביל להיכנס ראשון. ביל קימט את מצחו לטום, נותן לו מבט מצחיק בעודו הולך לידו.
"כביסה?" שאל ביל.
"אמ, לא." אמר טום. הוא סגר ונעל את הדלת מאחוריו ולקח נשימה עמוקה. תמיד היה חם בחדר הכביסה, והאוויר היה כבד ומסריח. "לך מאחורי המכונה שם, אני כבר בא."
ביל נשאר במקומו, כתפיו נמשכו לאחור והוא משך את השמיכה מעליו. בובת התינוק הופיעה וטום התאנח ברכות;
ביל הרגיש מפוחד ולא בנוח.
"אוקי, תישאר שם," אמר טום ברכות. "אני כבר בא, אוקי?"
ביל הנהן, משאיר את עיניו על טום כל הזמן. טום הלך לדלת שמובילה למטבח והציץ מעבר חלון. לא היה אף אחד בסביבה.
כל הבניין נסגר בלילה, וכשטום פתח מעט את הדלת ולקח משהו מהמדף, הוא שמע את ביל בדיוק מאחוריו.
"היי," אמר טום, מחייך מעט. "לא יכול לעזוב אותי לבד?"
"זה חושך. אני לא באמת מפחד מהחושך, אבל..." ביל נראה נבוך.
"לא, אני מבין," השיב טום בקלות. הוא סגר את דלת המטבח והוביל את ביל לחדר הכביסה. ביל חיבק את בובת התינוק חזק,
חזק יותר מאי פעם ככה זה נראה. טום היסס לפני שהוא ליטף את גבו של ביל בעיגולים רכים, וביל הסתכל מעבר לכתפו,
פתח את עיניו לרווחה.
"מה אתה עושה?" הוא לחש.
"שם," אמר טום בעודם הולכים מאחורי מכונת כביסה גדולה. "פה. שב, זה בסדר."
"א-אתה הולך ל-להישאר, נ-נכון?"
"ברור," אמר טום. "אני לא יפסיד את זה."
"את מה?"
טום דחף את ידו לתוך התיק שהוא לקח מהמדף במטבח. זה היה התיק של גיאורג שהוא תמיד השאיר בבניין.
היו בו עוד חולצות, כמה בקבוקי מים ועוד שני דברים אחרים חשובים: הצינור [באנג. יו נואו. XP] והגראס שלו.
טום החזיק את זה, מסתכל על הצינור.
"או," נשם ביל. "שיט."
"אתה רוצה לעשן?" שאל טום.
ביל בהה בצינור, עיניו חסרות הבעה. "אני חושב שכן..."
"אתה לא תסתבך ואם אתה כן, אני יגיד שזאת אשמתי," הבטיח טום. "אם אתה תשנא את זה נפסיק."
"עשיתי את זה פעם." ביל נגע בצינור ואז קירב אותו לפניו, נושם. "אממ... עבר זמן רב,למרות זאת."
"אתה זוכר איך?" התגרה טום.
"תראה לי," אמר ביל.
טום חייך ולקח כמות של גראס ודחף אותה בצינור, נושם דרך הפיה, מרגיש את הטעם המתוק על שפתיו.
הוא הכניס את ידו לתוך כיסו עד שמצא את המצית ואז בזהירות מדליק בעוד שביל צופה בו, בקפדנות.
הוא לקח נשימה ארוכה מהצינור והשאיר את העשן הבוער בתוך פיו עד שהוציא אותו החוצה, מרגיש את גופו נרגע כמעט לגמרי.
הוא הציע את הצינור לביל, שפשוט הזיז את ראשו, מבט מוזר על פניו.
"זה רע," מלמל ביל. הוא הסתכל מטה על הבובה והתאנח. "או, אלוהים. אני כזה אידיוט. קלאוס לא יכול... הוא לא יכול להיות כאן."
"הנה," אמר טום. "קח את זה."
ביל בעדינות לקח את הצינור מטום בעוד שטום ברכות משך את השמיכה מביל ואז הניח אותה על הבובה.
ביל היסס, מקרב אותה אליו.
"אני הולך לגרום לו להרגיש בנוח," אמר טום. "תן לי, אוקיי?"
"ת-תהיה זהיר, הוא י-ישן," השיב ביל ברעידות.
ביל שיחרר את הבובה מאחיזתו וטום עטף אותה בשמיכה, ואז הניח את הבובה על כיסא קרוב. ביל עטף את זרועותיו סביב עצמו ורעד, מחזיק את הצינור במבוכה.
"זה בסדר?" שאל טום.
"כה, הו-הוא בסדר," אמר ביל. הוא נתן את הצינור בחזרה לטום וקירב את בירכיו לחזה שלו, עוטף את זרועותיו סביב ברכיו.
"הוא אוהב אותך."
טום ישב ליד ביל ולקח עוד נשיפה מהצינור. "כה?" הוא אמר.
"אממ." ביל זז קדימה ואחורה מעט, מוצץ את אחת מאצבעותיו. טום הסתכל עליו בזהירות, מקווה שביל לא הולך לאבד את זה.
הוא התחיל לזהות את סימני האזהרה.
"אתה רוצה לעשות את זה? אני יחזיק לך," הציע טום, רומז על הצינור. הוא היה כל כך עדין עם ביל, יותר עדין משהוא היה אי פעם עם כל אחד אחר, כולל חברה שלו.
ביל הנהן. "אוקי," הוא לחש. "אבל תעזור."
טום חייך והחזיק את הצינור. ביל נשען קדימה ומיקם את הפיה בין שפתיו, וטום כיסה את החור עם הבוהן שלו.
ביל סגר את עיניו ונשם פנימה, הוא השתעל ברגע שהוא נשם את זה. טום מיד הניח את ידו על גבו של ביל ועשה עם עיגולים מרגיעים בעוד שביל השתעל חזק יותר.
"אתה בסדר? שיט." מלמל טום, מניח את הצינור.
ביל הניח את ידו על פיו והשיעול שלו מיד נהפך לצחוק. "פאק," הוא אמר, נושם בכבדות. "גידלת את זה מתחת לאבן או משו?"
טום עצר. "אתה בסדר?"
"אלוהים, תן לי את הצינור שוב. לא הייתי מוכן לזה," השיב ביל. "חשבתי שיש לך גראס טוב."
"אמ," טום הסתכל על ביל, מהופנט. "מה?"
ביל הוציא צחקוק גבוה. "או חכה, אולי זה באמת טוב." הוא לקח עוד נשיפה, ארוכה, ורק נשם בכבדות מעט כשהוא שיחרר את העשן. "או, כה."
טום צחק מחוק גדול, רובו מהקלה. "זה של גיאורג. אל תאשים אותי."
"זה נוראי," אמר ביל, עיניו פקוחות. "אבל, אמ, חזק."
"כה," אמר טום, באי רצון מוריד את ידו מגבו של ביל. "כה, זה ידפוק אותך רצח."
"אין מצב."
טום חייך. "אתה מאוד מפתיע."
"מה, רק בגלל שאני משוגע זה לא אומר שאני לא יכול, לא יודע, לעשן?" ביל גלגל את עיניו. " בדיחה, דרך אגב."
טום התכווץ. "בדיחה רעה."
"אתה תמיד אומר את זה," אמר ביל. "אתה צריך פשוט לצחוק. זה מה שאני עושה. נו, זה קצת מצחיק."
"כנראה," השיב טום, מכווץ את אפו. הוא לא ידע אם זה היה ממש מצחיק, במיוחד שהוא הציץ על הבובה האהובה של ביל.
אז הוא הסתכל על ביל שוב והרגיש משהו חמים בבטן שלו. ביל היה זוהר, עיניו נצצו, והוא צחק באי נוחות.
"תפסיק להחזיק את הצינור," הצליח טום להגיד, נוגע בו קלות במרפק. "אני יספר לגיאורג."
"אני יספר לקרן," החזיר ביל, עיניו נוצצות. "שסיממת אותי."
טום התאנח. "לא פייר."
"אני לא יספר," אמר ביל במהירות. "אני לא ילשין עלייך, אף פעם."
"למה?"
"אני מחבב אותך," אמר ביל בשקט, מניח את הצינור.
טום הרגיש שהוא מסמיק. הוא החזיק את הצינור ולקח נשיפה ארוכה, ארוכה יותר משחשב שהוא יכול לקחת.
כשהוא הוציא את הצינור הוא השתעל שיעול ארוך ועיניו נצצו, ולפני שהוא שם לב, ביל היה ממש לידו, מלטף את גבו באותה הדרך שטום ליטף אותו.
"או," התאנח טום. ביל היה כל כך קרוב אליו, קרוב יותר ממקודם וחלומו של טום לפתע הופיע במחשבותיו.
הוא התכווץ תחת המגע של ביל, מסמיק אפילו יותר. הוא ידע שפניו בטח ממש אדומות. הוא היה אסיר תודה לכך שהחדר היה חשוך.
"אתה בסדר?" לחש ביל, פניו ממש ליד טום.
טום הסתובב כדי להסתכל על הילד האחר ונשימתו נתפסה בגרונו. פניהם היו סנטימטרים מרחק, וביטנו של טום הסתובבה.
הוא הנהן, מסתכל מטה. הוא יכל להרגיש את נשימתו של ביל על הלחיים שלו והחלום שלו לא הולך לעזוב את מחשבותיו.
הוא החל לחשוב על זה – ממש לחשוב על זה. שיערו של ביל היה מן תסבוכת על ראשו והמייק אפ שלו היה ישן בכמה ימים,
מרוח על פניו, אבל היה לו את הריח הזה עליו. הריח התחיל לשגע את טום מעט.
וביל היה יפה ממש כמעט כמו שהוא היה בחלום של טום. טום הסתכל מעלה והעריץ את תווי פניו הרכים, עיניו החומות, שפתיו הורודות.
"זה שורף?" שאל ביל ברכות.
טום פתח את פיו כדי לענות אבל אז עיניו של ביל נפתחו לרווחה והוא התאנח.
"קלאוס," אמר ביל, נעמד בשקט. הוא הלך במהירות לעבר בובת התינוק והרים אותה, מחבק אותה קרוב לחזה שלו, נע קדימה ואחורה בעודו מחזיק את הבובה. טום צפה, ליבו כמעט נשבר.
"מה קרה?" שאל טום, מניח את הצינור.
"הוא צריך אותי, הוא רצה אותי," אמר ביל, עיניו נעצמות בעייפות. "או, אלוהים, הייתי כזה אידיוט שהנחתי אותה. אני מצטער,
אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער..."
טום נעמד ובאיטיות ניגש לביל, מקמט את מצחו. ביל היה אבוד לגמרי שוב. לגמרי אבוד.
"תינוקת מסכנה, מתוקה מסכנה," מלמל ביל, מוריד את השמיכה ממנה ונותן לה ליפול לרצפה. "אני מצטער, תינוקת מסכנה."
"ביל," ניסה טום.
"לא," השיב ביל, עיניו עדיין סגורות. " אני ל-לא יכול, אני צ-צריך ל, ל-ל..."
טום כיסה את פניו עם ידיו. הוא הרגיש כזה אידיוט שהוא אפילו חשב שהוא יכול להביא את ביל לכאן. המציאות הקרה הכתה בו.
אם משהו יקרה שם, זה יהיה רשום לו והוא יהיה ביותר צרות משהוא אי פעם יכל לתאר. וגרוע מזה, ביל היה בסכנה ממשית.
"ביל," אמר טום ברכות. "ביל, אתה יכול לשמוע אותי?"
ביל לא הגיב.
"ביל, זה אני, טום," ניסה טום שוב. כתפיו של ביל נראו שהן נרגעות מעט, אבל הוא עדיין רעד. "אני יודע שאתה יכול לשמוע אותי."
"לא," לחשב ביל.
"תחזור אליי," אמר טום בשקט. "אתה היית ממש פה... תחזור חזרה."
טום עמד ממש ליד ביל והחזיק את ידו כאילו לגעת בו, אבל הוא לא היה בטוח איזו השפעה תהיה לזה. הוא לא היה בטוח איזו השפעה תהיה על כל מה שהוא אומר. הוא פעל על אינסטינקט טהור, מנסה לגרום לבלי לדבר מאיפה שהוא לא נמצא.
הוא החליט לגעת בביל, מאוד ברכות, על כתפו. כל גופו של ביל התכווץ וכתפיו נמתחו. הוא הכניס נשימה מאוד חדה פנימה דרך שיניו, אבל הוא הפסיק לרעוד.
"אוקיי," אמר טום ברוגע. "אוקיי."
"טום," ביל פתח עיין אחת, ודמעה נפלה על הלחי שלו. "אני הייתי אבוד לדקה."
"אני יודע."
"לאן הלכת?" שאל ביל בקול קטן.
"אני... רק עזבתי לשנייה." אלתר טום, מקמט את מצחו. "זה היה טיפשי מצידי. אני מצטער."
"אל תלך לשומקום," אמר ביל, רועד שוב. עוד כמה דמעו נפלו על לחיו והוא נשען לטום.
טום התאנח ושוב, הוא הלך נגד האינסטינקטים הטובים שלו ועטף את זרועותיו סביב ביל ולחץ חזק, מחזיק בשביל החיים של שניהם. ביל קבר את ראשו בצווארו של טום הרגיש אותו תופס את הבובה בנואשות.
טום ליטף את גבו של ביל וקירב אותו אליו, מרגיש את החמימות של ביל על כולו.
"רוצה לחזור חזרה למיטה?" מלמל טום. "אני ייקח אותך חזרה."
ביל הנהן. "תעזור לי."
"אני מנסה," השיב טום בכנות.
הצינור והשמיכה נשכחו כשטום ליווה את ביל חזרה לקומה החמישית וכשהוא עזב את ביל בחדרו, הוא חזר לעבודה, נשאר שעה מאוחר יותר משהיה צריך.
**
"טום... טום.... טום."
טום מצמץ והסתובב להסתכל על בריג'ט, שהייתה ממש לידו. היא הייתה מאוד קרובה, למעשה, כמעט עליו. הם היו מול הטלוויזיה בסלון בביתו של טום, ולשניהם היה לילה חופשי מהעבודה שלהם.
"היי," אמר טום, נותן לה נשיקה מהירה. "מה?"
בריג'ט קימטה את מצחה. "אני ניסיתי לספר לך... לא משנה."
טום התאנח. "מה?"
"קיבלתי תשובה מהאוניברסיטה היום," אמרה בריג'ט. "הם נתנו לי את הפרטים על השותפה ותאריך לעבור לשם."
"מתי?"
"סוף אוגוסט," אמרה בריג'ט בקצרה.
"שיט." טום נשען אחורה על הספה והתאנח שוב. "זה בקרוב."
"אני יודעת," אמרה בריג'ט ברכות. היא נשענה קדימה ונישקה את טום ברכות וטום הגיב, סוגר את עיניו ומחליק את ידו סביב צווארה. הוא טיפסה את כל הדרך לברכיו וישבה בפיסוק מול מותניו, תופסת את פניו עם ידיה ומנשקת אותו עמוק.
הוא תפס את הירכיים שלה וקירב אותה אליו, היא התאנחה מולו, גורמת לטום לגנוח. זאת הייתה תגובה פיזיקאלית, לא רגשית.
הוא לא ממש היה בתוך זה; הוא היה עייף וסחוט ורק רצה ללכת לישון מוקדם, אבל היא התקשרה אליו מוקדם יותר והזכירה שלא נשאר להם היה זמן ביחד.
אז טום החזיק את החתיכה האחרונה בבריג'ט שהוא הכיר והם בילו ערב נוח מול הטלוויזיה. עכשיו הערב הנוח הזה נגמר וזה נראה שבריג'ט רצתה משהו שטום היה עייף מדי כדי לתת לה.
"בוא נלך לחדר שלך," היא לחשה.
טום חייך אליה. "את מוכנה לזה, אה?"
היא הניחה את שפתיה על שלו וחייכה. "טום טרומפר, אתה מתלונן?"
טום ניסה ממש חזק להיאבק בפיהוק מהאיים עליו. "אין מצב."
"בוא נעשה את זה פה."
"בריג'," גנח טום.
"המכנסיים שלך ישנים," היא לחשה.
"נכון," השיב טום. בריג'ט כבר התעסקה עם החגורה שלו וטום הסתכל עלייה, מנסה לקרוא לכל רגש חם שאי פעם היה לו אליה.
לא יכול להיות שהוא כזה עייף; הוא אהב סקס, אהב לעשות אותו. בריג'ט הייתה טובה בזה, גם.
הייתה להם כימיה מינית שלא השארה לשום דבר להיות נחשק אבל שטום ישב שם איתה זזה קדימה ואחורה על המפשעה שלו,
הוא הרגיש כמעט כלום.
"טום," היא אמרה ברכות, מושכת את מכנסיו מטה ומניחה את ידיה על המפשעה שלו. "מאמי, אתה בסדר?"
טום הסתכל עלייה. "כן.
"אבל אתה..." היא מחצה את הזין שלו דרך הבוקסר שלו והוא התכווץ, נושך את שפתיו. היא חייכה והמשיכה לעבוד על הזין שלו, מחליקה את ידיה מתחת לבוקסר ותופסת אותו. "הנה אתה."
"זהירות," הוא הזהיר, מרים את גבו מעט כשהיא מלטפת אותו. זה הרגיש טוב; ממש טוב. הוא סגר את עיניו ונתן לה לפנק אותו. בריג'ט הייתה מדהימה עם הידיים שלה. היא יכלה להכניס חיים לכל דבר, וטום היה אסיר תודה על זה בעודה נותנת בו את עבודת הידיים שלה. "ילדה טובה."
"אני התגעגעתי אליך," היא נשמה, מנשקת אותו. "כל כך, אתה התגעגעת אליי?"
"אמ," השיב טום במלמול. "אה, זה כל כך טוב, בריג'."
"אני יכולה לעשות את זה אפילו עוד יותר טוב," אמרה בריג'ט. "ממש טוב."
"אני יודע שאת יכולה," אמר טום, פותח עין אחת ומחייך. "תהיי עדינה איתי הלילה."
"כה, בטח." בריג'ט חייכה ומשכה את החולצה שלה מעל ראשה, זורקת אותה לצד הספה. הוא בהה על החזה שלה, מעוצב בצורה מושלמת בתוך החזייה שלה. הוא הושיט את ידו לגבה ופתח אותה. היא השעינה את כתפייה קדימה ומשכה את החזייה ממנה, וטום ליקק אחת מהפטמות שלה. "אממ..."
טום חיכך את אפו בחזה שלה. הם הרגישו חמים על פניו והוא התאנח כשהיא החזיקה את הזין שלו בקלות.
הוא החל להתקשות, גם אם המוח שלו לא ידע את זה. הגוף שלו הולך להיות מוכן לסקס וכל מה שהוא היה צריך זה להיות שם בשביל זה.
בריג'ט יצאה מהחצאית שלה והורידה את התחתונים שלה, ואז היא ישבה בפיסוק על טום שוב, נוגעת קלות בזין של טום עם ירכיה. טום החליק את ידו מטה בגבה ומחץ את התחת שלה. היא נראתה כל כך טוב, עירומה עליו, והוא העריץ אותה לפני שהוא
סגר את עיניו שוב ונותן לעצמו להרגיש את התחושות.
"בריג'," מלמל טום.
"חכה," היא אמרה.
טום התאנח ברכות כשהוא הרגיש אותה יושבת על הזין שלו, באיטיות מחליקה מטה ואז למעלה שוב.
הוא החזיק את המותניים שלה והדריך אותה, עוזר לה לשבת לגמרי על הזין שלו.
"זה כל כך טוב," היא התאנחה, מניחה את ראשה על כתפו.
טום הנהן; זה היה טוב. כל כך טוב שהוא כמעט נסחף מזה. מוחו תהה. הוא חשב על בריג'ט ועל איך שהיא נראת והרגישה,
ועל כמה שהוא התגעגע אליה כשהיא לא איתו. אבל האם זה כך? הוא חשב שזה לא יהיה כל כך קשה להתגבר עליה.
היא הייתה מתוקה, הוא אהב אותה, אבל היא לא זעזעה את עולמו. לא כמו שהיא הייתה עושה.
ואז, בעוד שטום מזיין את חברה שלו, הוא התחיל לחשוב על ביל. ביל זעזע את עולמו, אבל הוא לא ידע מה זה אומר.
ביל היה בחור מטופל במחלקה פסיכיאטרית. ביל היה האדם האחרון שטום צריך לחשוב על בזמן שהוא מנסה לגמור, במיוחד עם חברה שלו על הקצה של הזין שלו.
אבל בכל זאת, שם היה ביל, ממש במחשבותיו של טום, וטום לא הבין את זה. הוא לא הבין למה, והוא לא ידע איך לעצור את זה.
הוא פתח את עיניו וניסה למשוך את חברה שלו לתוך פוקוס. היא זזה באופן לא יצב על הזין שלו, גונחת, מעבירה את אצבעותיה בשיערה. הוא תפס את החזה שלה וכיווץ, והיא גנחה חזק יותר, נשענת קדימה ועוטפת את ידיה סביב צווארו.
"אלוהים," הצליח טום להוציא, דוחף בתוכה. למרות זאת, לא בריג'ט הייתה במוחו. זה היה ביל. במוחו, הוא אפילו לא חשב על לזיין את ביל. הוא רק רצה לשמוע אותו. מה זה אומר, טום לא היה בטוח.
ביל היה ביישן, ועיניו היו גדולות, הססן, מבוהל. הוא היה צריך גיבור, מישהו שיציל אתו, מישהו שיוציא אותו מהעולם המבלבל הזה שהוא נפל לתוכו. נראה שלטום יש קשר איתו. הייתה להם נאמנות הדדית ומיניות או לא, הדדית.
"טום, אני גומ... אני גומרת!" בריג'ט שברה את טום ממחשבותיו ודוחפת קדימה, חופרת את ציפורניה בעורו של טום וגוררת אותן מטה כשהיא הגיעה לאורגזמה שלה. טום חרק בשיניו. גופו הגיב למתיחות שבריג'ט גרמה סביב הזין שלו, והוא דחף עמוק לפני שהוא גמר חם וקשה בתוכה.
"או, שיט," מלמל טום, משחרר את תפיסתו בירכיה ומניח את ידיו על פניו. "שיט, שיט, פאק."
"מה, מה קרה? מאמי?" בריג'ט משכה את ידיו של טום מפניו ובזהירות ירדה מהזין שלו. שניהם גנחו מעט לניתוק, אבל אז בריג'ט ישבה לידו, קוברת את עצמה תחת זרועו.
טום קימט את מצחו והסתכל עלייה, מרגיש כל כך מושחת. "אני..."
"ששש," השיבה בריג'ט, מלטפת את שיערו. "שש, אני יודעת."
"את כן?"
היא הנהנה. "אני יודעת, אני עצובה, גם. לא נשאר לנו הרבה זמן."
טום רק התאנח, סוגר את עיניו שוב.
אנד נאו ליידיס. כמה תמונות....
לא יודעת מה איתכן..אבל אני התאהבתי בשיר. חחחח
יאאלהה להתגובותת!!
לאבבבב 333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
