זהו. יאלה. אני..אני לא מפרשת יותר פרקים ככה. [עד 12 בלילה! כעט כל היום!]
אתן פשוט תצטרכו לחכות יפה וסבלנות עדדדד הפרק הבא. הם פאקינג ארוכים..
אני לא מבינה מה עבר על הכותבת הזאת שהיא כתבת את הסיפור הזה..
בטח הייתה בפאקינג אקסטזה ופשוט הלכה אולל דה וואי ובדרך גם הרגה אותי..
לא אכפת לי. אני יעשה מה שאני יכולה ביום אחד. [כמה שעות כה...] מה שאני אספיק. סבבה. אם לא.לא. תחכו בסבלנות.
יש לי בגרות חורף באזרחות על הראש...וזאת רק ההתחלה..
סו..גאט אובר איט. [אני אומרת את כל זה כי יש בנות שפשוט משחקות לי אותה חמודות אבל בעצם מתלוננת שאין פרק.
אני לא מטומטמת. אני יודעת לקרוא...אז פשוט תכבדו את מה שיש כרגע. אין לי מספיק זמן לעשות הכל.]
[חפירה. איי נואו. אבל..זה המצב כרגע.]
אני הורגת מישי אם אני שומעת תלונות על זה שהוא ארוך ובלה בלה בלה..לא מעניין. זה הפרק. זה מה יש.
יאלה. אינג'וי לכן = ]
נישואים לא טהורים.
פרק 2.
טום ירד מהמטוס מרגיש רע יותר משהוא עלה עליו. הוא חזר לניו יורק, העיר שאף פעם לא ישנה, ומה שהוא באמת רוצה זה לישון.
אנדרס עדכן אותו בלילה הקודם וטום היה קצת יותר ממופתע. הם הלכו לטרופיקנה, מועדון רקדניות מפורסם בווגאס.
אנדרס הוציא הרבה כסף למקומות בשורה הראשונה, טען שזה היה שווה את זה ושטום חייב לו אחת מתישהו.
הם התחילו לצפות במופע, מדברים, נהנים. המלצרית שלהם הייתה כולה ציצים ובלונדינית שנראה מעוניינת רק באנדרס, ואנדרס נראה שהוא הרגיש את אותו הדבר. לטום נמאס להיות הגלגל השלישי אז הוא הלך לצד השני של המועדון, לשבת על הבר קצת.
כנראה קצת לפני סוף המופע אנדרס עזב את המלצרית שלו כדי לחפש את טום ולמצוא אותו הוא מצא. טום היה שיכור ולא שפוי בדעתו חולק בקבוק קריסטל עם ברמן בעל שיער שחור. לפני שאנדרס יכל להגיד משהו, צוות הבר, גבר ואישה, קפצו על הבר והחלו לרקוד, מחקים את הרקדניות שעל הבמה. אנשים זרקו טיפים וטום הסתכל על הברמן שלו עם לשונו מחוץ לפיו.
הילד לבש כמעט כלום, יחד עם שאר הצוות, והוא זז כמו רקדן מיומן, בועט טיפים לתוך ירכיו של טום בשובבנות.
כשאנדרס פילס את דרכו דרך הקהל כדי לשבת ליד חברו, הוא תפס את בקבוק השמפניה וכמעט נחנק. כרטיס אשראי של אמיקרן אקספרס היה ליד ארנקו של טום. "איך אתה הולך להסביר את החיוב הזה?" צעק אנדרס. "זה כרטיס האשראי של החברה!"
טום בניד בכתפיו, לא מוריד את עיניו מהילד היפה על הבר. "אני אגיד להם...סקס."
אנדרס התאנח. "הבוס שלנו יבין. הוא אבא שלך, אחרי הכול."
עיניו של טום נצצו והוא נשען קדימה, פיו נרטב כשהילד פתח את רגליו לרווחה וליקק את שפתיו פעם אחת.
זה גרם לטום להרגיש דברים בביטנו שהוא אף פעם לא הרגיש לפני. הוא הרגיש שהוא היה פאקינג מאוהב בברמן.
לא הרבה אחרי הברמנים ירדו מהבר וטום פשוט ישב בתדהמה. הילד בעל השיער השחור קרץ לטום והלך לחדר האחורי.
"צא מזה, בנאדם," אמר אנדרס, מנופף בידו מול פניו של טום. "יש לנו מקומות בשורה הראשונה והמלצרית נותנת לי שוטים חינם עכשיו."
"ממממ," מלמל טום, ממצמץ במבוכה. "לאן הוא הלך?"
"חזה לאץ הגאים, אני בטוח," אמר אנדרס לטום וטום פשוט צחק.
פחות מעשר דקות לאחר מכן הברמן החלקלק חזר, עוקב אחרי המלצרית הבלונדינית עם ציצים הגדולים שמלצרה את טום ואנדרס כל הערב. אנדרס אמר לטום שבנקודה הזאת הוא היה יותר מרוכז בציצים של המלצרית שלהם מהילד, אז הוא לא קלט את שמו של הברמן.
אבל הוא כן זכר שהם כולם חלקו בקבוק קריסטל ביחד והילד הזה היה יותר ממקסים. אחרי קצת שמפניה, אנדרס כבר היה מוכן לקחת את המלצרית למלון שלו וטום צחקק כמו ילדת תיכון כשהברמן מצמץ בעיניו וסיפר בדיחה רעה.
"הפנים שלי היו קבורות בציצים של המלצרית," סיפר אנדרס לטום מאוחר יותר במטוס. "אבל אז שקמתי לאוויר, ראיתי אותך עוזב עם הילד הזה. היד שלך הייתה על התחת שלו והכל. "
וזה כל מה שטום יודע עד עכשיו. הוא נסע לדירתו. הוא סרב להגיד מילה לכל אורך הנסיעה חזרה. כמה שטום יותר שקט, ככה יותר זיכרונות מגיעים אליו, הוא כמעט חיבר יחד סטנות שלמות עד עכשיו. הוא מוריד את אנדרס ונסע לפנטהאוז [דירת גג] שלו במנהטן, מוכן להתמודד עם המוזיקה.
שהוא חנה את האסקלייד שלו שהמשרת יחנה, הוא קיפץ החוצה ומיהר את צעדיו להיכנס פנימה לבניין הענק.
"שלום אדוני," בירך השוער, סאקי. "היה לך טיול עסקים נחמד?"
הוא האט את ריצתו וסידר את תיקו על כתפו. "למה, מה שמעת?" הוא שאל, פרנואיד.
סאקי קימט את מצחו. "אדוני?"
"אני.." טום הזיז את ראשו. "זה היה... זה היה טיול מצוין. ראיתי את המשחק."
סאקי הנהן. "חבל על התוצאות."
"כה, מי ניצח?" שאל טום.
"לא הקבוצה שלי," אמר סאקי בפשטות.
טום התאנח. זה לא עוזר בכלל. הוא בדיוק בא לשאול עוד כשהפלאפון שלו צלצל בכיסו. הוא הסתכל עלי וראה שג'ני מתקשרת.
"נראה אותך אחר כך, סאקי."
"שיהיה לך יום טוב..."
טום התעלם מהשיחה ונכנס למעלית, לוחץ כל כפתור הפנטהאוז. הוא מזיז את רגליו בחוסר סבלנות, מנסה להתעלם מהזיכרונות שמסתערים על מחשבותיו (מסתכל מטה בעוד שהילד בעל השיער השחור מוצץ את הזין שלו, מתפלא איך שהוא בולע הכל בלי אפילו להסס, מסובב אותו על גבו ומזיין אותו בפעם השלישית.)
כמה פעמים טום עשה את הילד המסכן? למרות זאת, אם טום זוכר נכון (ולצערו, הוא מתחיל) הברמן לא התלונן.
הוא אף פעם לא היה מסופק והורס ומתוח ו...
הדלת נפתחה לפנטהאוז והוא יצא החוצה, מרגיש מסוחרר.
טום אוהב סקס, ברור שהוא אוהב, אבל הוא לא אחד של סקס משוגע ופסטיבלי או משהו כזה. הוא מחשיב את עצמו דיי רגוע, ומספר הפעמים הכי גדול שהוא עשה סקס באותו לילה הוא פעמים ועם ג'ני.
הוא חייב להפסיק לחשוב על זה, הוא חייב להתוודות לג'ני או לשכוח שזה אי פעם קרה. הוא החליט ללכת עם אנדרס בקטע הזה, גם אם החבר שלו הוא לא תמיד המקור הכי אמין לעצה.
הם שיחקו גולף, שתו כמה בירות, וצפו במשחק.
טוב, אולי הוא יעזוב את החלק של הבירות.
לטום הוקל למצוא שג'ני אפילו לא בבית. היא עברה לגור איתו שהם היו ביחד רק ארבעה חודשים, וטום היה יותר מידי קל כדי להגיד לה לא. וכך, דירת הרווקים שלו הפכה לדירת מעצבת עם רהיטים קטנים והמון נרות.
ג'ני היא כלום אם לא שתלטנית, ולמרות זאת טום אוהב אותה, הוא לגמרי יכול להבין למה רוב מחברים שלו לא.
הוא נופל לתוך הספה הנקייה והלא נוחה וסוגר את עיניו. סטנה הגיעה לתוך מוחו כל כך ברור, שהוא כמעט יכול להריח ולטעום אותה.
הוא טייל בנח במורד הטיילת עם הברמן, זרועותיו סביב מותניו, והוא בדיוק קנה להם נקניקיות ממוכר קטן ומחורבן במורד הרחוב. הילד בעל השיער שחור בורח מטום ומדלג לפסל החירות הקטן שבלב ווגאס.
"תמיד רציתי לראות את האמיתי," הוא אמר במתיקות, רועד מעט בעודו עומד ליד הספל. טום הלך לעברו ועטף את זרועותיו סביב הילד הרזה.
"אני אקח אותך יום אחד," אמר לו טום. "אני אראה לך את כל העולם."
טום התכווץ. הזיכרונות שלו מהלילה הקודם נעים בין לוהטים לנדושים בצורה בלתי נסבלת.
הרקדן היה בין זרועותיו, מול הפסל המזויף של חירות והם נעים יחד, כמעט רוקדים.
"או, אלוהים," התאנח טום. הוא יכול להיות יותר עלוב מזה?
הברמן זז בעדינות בזרועותיו, לוחץ את גופו קרוב יותר וקרוב יותר. "אתה מתוק," אמר הילד. "אפילו שאתה קצת שיכור. לעזעזל, אני אקח מתוק ושיכור על פני עצבני ופיכח כמו החבר שלי."
טום התאנח לזיכרון. אז הילד בגד, גם?
"איך מישהו יכול להיות רע אלייך?" שאל טום, עטף את פניו של הילד עם ידיו.
"בקלות," הברמן אמר. "אני רק חתיכת תחת, זה מה שכולם חושבים."
טום זכר את החלק הבא מאוד בבירור עכשיו. הוא הרגיש כל כך רע על הילד, ובזמן שהוא הרגיש הרבה דברים אחרים כלפיו (תשוקה, לדוגמה) הרגש הזה הכי בולט.
הוא לא יכל לעזור לעצמו אבל ללחוץ את שפתיו על של הילד בדרך עדינה ורכה שאפשר. האנחה הרועדת שיצאה מפיו של הילד עדיין חרוטה במוחו של טום בתור הרעש הכי מתוק והכי ארוטי שהוא אי פעם שמע.
עם חיוך, טום נרדם בקלות, מרגיש חם ועלוב.
**
"תתעורר."
טום עשה פרצוף, אבל לא פקח את עיניו.
"טום, תתעורר."
טום הסתובב והתאנח, מושך כרית קשה כמו אבן על ראשו.
"טום...טום! תתעורר!"
הפעם הזאת, טום הרגיש מישהו מכה את כתפו, והוא פקח עין אחת, מסתכל מעלה. חברה שלו עומדת לידו, ידה על מותנה.
"טוב, הגעת הביתה מוקדם יותר משחשבתי," היה כל מה שהיא אמרה.
טום התיישב, מעשה את עורפו. "ג'ני," הוא אמר, מחייך. הוא הושיט את ידו. "בואי הנה, התגעגעתי – "
"לא! אל תגיע בי, אני לובשת משי. זה מתקמט מאוד בקלות. אני לא ישבתי כל היום," אמרה ג'ני, לוקחת צעק לאחור.
"אבל אני שמחה לראות אותך."
"או," אמר טום בפשטות. הוא הבין, ג'ני באמת מוזרה לגבי הבגדים שלה. רובם עולים יותר משכר דירה של אדם ממוצע.
"או, כה. אני שמח לראות אותך, גם. התגעגעתי אלייך."
ג'ני חייכה. "אוו, זה מתוק. הייתי כל כך עסוקה! בקושי היה לי זמן לשים לב שלא היית פה. טוב, שמתי לב, כמובן."
"או," אמר טום שוב, עדין מרגיש אבוד מזה. "אוקי."
היא חייכה אליו והזיזה את שיערו לאחור, מה שהיה קשה לעשות עם הראסטות, אבל היא הצליחה. "מתי אנחנו הולכים לגזור את הדברים האלה?" היא שאלה,
טום התכווץ, הוא אוהב אותה אבל אין מצב שהוא הולך לגזור את השיעור שלו. יש לו ראסטות מגיל חמש עשרה, מעשה מרידה באבא שלו ובמערכת היחסים המתוחה שלהם. הוא מרגיש שהמעשה עדיין רלוונטי להיום, כשהוא בדיוק מתחת לאגודל של אבא שלו כמו שהוא היה ילד. הוא עובר בחברה של אבא שלו, הוא חי על הכסף של אבא שלו, והוא אפילו פגש את ג'ני דרך שותף עסקים של אבא שלו.
אז, הראסטות נשארות. קבל את זה אבאלה!
טום התכווץ למחשבה ואז התכווץ יותר כשג'ני גוררת את הראסטות שלו חזק יותר. "אתה נראה ממש לא פה, מה בדיוק עשית בטיול העסקים הזה?" היא שאלה, מרימה את גבתה.
"עבודה," אמר טום בפשטות. "ראיתי תמשחק."
"זה לא נשמע כל כך רע," ציינה ג'ני. "נשמע משו שאתה עושה גם שאתה כאן. מי ניצח במשחק?"
טום היסס. "....החברה שלי נצחו."
"או, באמת? לא ידעתי שהקבוצה שלך משחקת," אמרה ג'ני, מקמטת את מצחה. "אבל שוב, מה אני יודעת על ספורט?"
"כה, למלון היו את הערוצים עם התשלום...אז צפיתי במשחק ישן. קלאסי," אמר טום בעליבות.
ג'ני הנידה את ראשו לצד וליטפה את לחיו של טום. "היית ממש משועמם, אה?"
טום חשב על שהרים את הברמן מעלה, הושיב אותו על כיור האמבטיה, וזיין אותו באיבוד חושים. "כה, ממש משועמם."
"טוב, אתה לא יכול לסמוך על שום סוג של כיף עם אנדרס," אמרה ג'ני במרירות. "אני לא מאמינה שאתה בכלל חבר של הבחור הזה."
"הוא החבר הכי טוב שלי מאז שהיינו בני חמש," אמר טום בהגנה על עצמו.
היא התאנחה בקול. "מה שתגיד, בייבי."
"גם אם לא היינו חברים הכי טובים אני חייב לביות נחמד אליו, הוא עובד איתי, בשביל אבא," הוא אמר. "הוא מעצב ממש טוב, די כמוך."
"בניינים ובגדים הם שני דברים שונים. בכל אופן, אני לא אומרת שום דבר מעבר לזה," הוא אמרה, מחייכת ומלטפת את ראשו.
"אני רק קפצתי להפסקת הצהרים שלי, אז..." טום תפס את ידה כדי לעצור אותה מלעזוב. הוא התגעגע אליה, כמובן שהוא התגעגע. הוא אוהב אותה, לא משנה מה אנדרס יכול להגיד או איך גופו בגד בעיר החטאים.
"את צריכה ללכת?" הוא מחץ את ידה ומבט של הבנה על פניה.
"אני לא הולכת לאחר לפגישה כי אתה רוצה זריז," היא אמרה. הוא כמעט גלגל את עיניו לזה - מתי הייתה הפעם האחרונה שהם עשו סקס ספונטני, בכלל? לא שזה משנה לטום, הוא אוהב סדר, הוא אוהב לתכן דברים, אפילו סקס.
"לא התכוונתי לזה," אמר טום בחזרה והיא צחקה.
"אולי היית צריך, אבל לא, אני לובשת משי," היא אמרה. היא התכופפה ונישקה את טום על מצחו. "אני אחזור מאוחר, אל תחכה לי ער, אוקיי?"
הוא הנהן ונתן לה לפנק אותו קצת. היא נופפה לו מעט והלכה בחדר על עקביה לכיוון הדלת. כשהוא שמע את הדלת נסגרת, הוא צנח על הספה עוד יותר. ג'ני וטום קרובים, קרובים יותר משהוא אי פעם היה עם מישהו, והוא אוהב אותה. הוא רוצה להתחתן אותה מתישהו שדברים הסתדרו.
למה כל זה הרגיש מוזר?
"כי זיינת בחור שאתה בכלל לא מכיר," רטן טום. "זה למה."
הוא סגר את עיניו והזיז את ראשו. הוא חלאה, הוא פחות יותר מחלאה, הוא סגנון חיים לא מפותח שניזון משכבות גבוהות יותר.
לא, לא מגיע לו להיות ניזון משכבות גבוהות. כל מה שהוא יכול לעשות זה לרחרח לחלאות סביבו ולקוות לטוב.
אז למה הוא לא יכול להפסיק לחשוב על הברמן? האחד שהוביל אותו לדרך החלאות? זאת לא אשמתו, טום לא יכול לכעוס על הדבר הקטן והיפה הזה.
הי לו סקס ממש מלהיב, ועברו כבר שנים מאז שהוא הזדיין ככה.
הוא נרדם עם עקבות של חיוך על פיו, למרות רגשי האשמה שלו.
**
הימים היו ממש שעמום לטום. הוא בקושי ראה את ג'ני, מה שמתאים לו ממש טוב. הוא נסה לחזור לשגרת החיים שלו – החיים הלא מלהבים שלו, צפויים ומשעממים.
זה לא עובד, לא ממש. בכל פעם שהוא חושב שהוא מתחיל לשכוח, הוא ניזכר במשהו או שיגרום לו לשבת רגע או לצאת רגע לשירותים ולטפל בכמה דברים.
הוקל לו שאנדרס הזמין אותו לארוחת צהרים יותר מאוחר.
"אתה נראה כמו חרא," אמר אנדרס, מחייך מעט מול טום בשולחן.
"תודה," השיב טום. "על מה אתה כל כך שמח?"
אנדרס חייך יותר. "זוכר את לורה?"
טום בהה על אנדרס בחוסר הבעה. "מי?"
"המלצרית מהמועדון! אתה יודע, זאתי שזיינתי בשש דרכים מיום ראשון?" שאל אנדרס. "באותו המקום שלקת את הילד היפה,
הבר – "
"בבקשה, אנחנו יכולים לא לדבר על זה?" שאל טום. הוא שיחק עם המזלג שלו והתאנח. "אני מנסה לשכוח מזה."
"או, עדיין לא להצלחת לשכוח מזה, אה?" שאל אנדרס, מחייך. טום רוצה להכות את הבעת הפנים הזורחת של אנדרס ישר מהפנים שלו.
"ספר לי על הבחורה הזאת," אמר טום.
"הבאתי לה את האימייל שלי," אמר אנדרס, מרים את גבותיו בשובבות.
"אז?"
"אז?" צחק אנדרס, נשען קדימה. "סייבר סקס, חברי הטוב! אלוהים, כל השבוע! ויש לה מצלמה.."
"מה הטעם בסייבר סקס אם אתה כבר, אתה יודע, עשית את זה איתה?"
"אחי, אתה יודע...אתה וג'ני לא...עושים סקס בטלפון שאתם רחוקים אחד מהשנייה?" קימט אנדרס את מצחו.
טום הזיז את ראשו לשלילה.
"מוזר...טוב, כמה מאיתנו נהיים חרמנים," אמר אנדרס. "בערך כמו שאתה נהיית בלילה ההוא שלקחת את הבחור הזה איתך – "
"סתום תפה!"
אנדרס נשען קדימה יותר והנמיך את קולו. "היא עושה את הדברים הכי מלוכלכים במצלמה..."
טום הסתכל על חברו. "כמו?"
"היא מורידה את הכל...יש לה את צעצועי הסקס האלה, טום," אמר אנדרס, מחייך. "היא משתמשת בהם בשבילי."
"או, אלוהים. הדברים האלה מותרים באינטרנט?"
"אתה כזה מטומטם," אמר אנדרס. בדיוק אז המלצרית הופיעה עם מים, מחייכת אליהם.
"אתם מוכנים להזמין?" היא שאלה.
"אני פתאום לא מרגיש כל כך רעב," אמר טום. טום באמת עבר את כל הבוקר בלי לחשוב על הסוף השבוע שלהם בווגאס.
טוב, היו לו כמה מחשבות מובחרות שהוא ליקק את הכפית שאכל דגנים בבוקר, אבל זה הכול.
"אתה בסדר?" שאל אנדרס.
"אני אחזור עוד רגע," אמרה המלצרית, הולכת משם.
"אני לא יודע," אמר טום. "אתה חושב שג'ני כזאת גרועה או משו?"
"או אלוהים, אני רק צוחק איתך, אחי," אמר אנדרס. "אתה יודע שאנחנו לא מסתדרים, אבל זה לא שאתה צריך לזרוק אותה בשביל איזה אחד שמערבב משקאות בווגאס או משהו. זה לא שאתה הומו. זה היה משהו חד פעמי, נכון?"
טום הנהן. "אני מרגיש שאני צריך לפצות את ג'ני. רק...בלי שהיא תדע למה."
"צא איתה," אמר אנדרס, הניג בכתפיו. "זה יגרום לך להרגיש פחות אשם, נכון?"
"אני צריך לצאת איתה," אמר טום, הנהן. "כה, נלך למקום הצרפתי הנחמד הזה שהיא אוהבת...רעיון טוב, אחי."
אנדרס הניד בכתפיו.
"אז, אתה והלורה הזאת?" טום חייך, מרגיש טוב יותר. "מה קורה עם זה?"
"רק משתעשעים קצת, מרחוק," השיב אנדרס. "שומדבר גדול."
"נשמע די גדול, אתה אף פעם לא שומר קשר עם בנות," ציין טום. "אתה אוהב אותה?"
"אני אוהב מה שהיא עושה במצלמה עם הוויברטור הכחול שלה," אמר אנדרס בפשטות.
טום יכל לראות שאנדרס ניסה להסתיר משהו. "או, כה?"
"היא שווה."
טום הנהן. "אתה מאוהב בה. אתה אוהב אותה. אתה רוצה להתחתן איתה ולהביא ילדים ומשכנתא איתה."
אנדרס נראה מבוהל. "עכשיו אני לא רעב, פאק!"
טום צחק. "טוב,טוב. רק צוחק איתך קצת. "
"אני מתערב שאתה יודע איך זה מרגיש," אמר אנדרס באופן מכוון.
טום החוויר. "הבנתי אותך. בוא נאכל."
**
הלילה נראה שהוא הולך להיות מושלם. כל השיחות הנכונות נעשו, החוטים הנכונים נמתחו, המילים הנכונות כולן נאמרו. טום הולך ליהנות כמו שצריך עם חברה שלו ולשכוח את הטיול הזה לווגאס גם אם זה יהרוג אותו.
הולך לו ממש טוב, הוא חייב להודות. זה עד, שהם בחצי הדרך למסעדה וטום הבין שהוא לובש את החליפה הזאת.
זאת החליפה שהוא כמעט הציע נישואים לג'ני, והחליפה שהוא פישל וזיין בה.
זאת חליפה חכמה ואלגנטית ואחת האהובות עליו. אבל עכשיו מחשבותיו חזרו חזרה לווגאס בזמן שג'ני מבטלת ברגע האחרון הזמנות בגדים בפלאפון שלה. כמה רומנטי, והם אפילו לא הגיעו למסעדה עדיין.
אבל דברים נראים שהם מתחילים להסתדר כשהם נכנסו למסעדה והתיישבו בשולחן מקסים ליד החלון שמשקיף על העיר.
ג'ני נראתה יפה מתמיד והיא הניחה את הפלאפון שלה על השולחן ולקחה את ידו של טום.
"זה ממש מתוק מצידך," היא אמרה, מחייכת. "אני מרגישה שאין לנו זמן אחד לשנייה יותר, אבל זה מוכיח שאנחנו יכולים לגרום לזה לעבוד. אנחנו יכולים לקבל מזה הכל."
טום חייך אליה ברכות וכיסה את ידה. "אני כל כך מצטער על איך שאני בזמן האחרון...הייתי די אבוד מזה, אבל אני נשבע, אני הולך להיות טוב יותר אליך."
ג'ני מצמצה. "טום, אתה בסדר. אנחנו מושלמים. רואה, אנחנו יכולים לא לראות אחד את השנייה, אף פעם, ועדיין לחוות זמנים טובים כאלה."
"או...כה," אמר טום, ידו מתהדקת סביב אצבעותיה של ג'ני. "אנחנו בסדר."
"אנחנו צריכים לצאת לחופשה ביחד בקרוב," היא אמרה, מחייכת. "בוא נלך לפריז. אני צריכה ללכת לשבוע האופנה שם בקרוב, בייבי. אתה יכול לבוא איתי! אני יראה לך את פריז, אתה תמות עליה."
"הייתי שם," אמר טום. "שבוע האופנה? לא יודע, נשמע כמו...לא הקטע שלי."
"אני יהיה שם, ואני הקטע שלך," השיבה ג'ני, ממצמצת בעינה. היא באמת נראת מדהימה בשמלת הקוקטייל השחורה שלה עם שיערה הבלונדיני רועד על כתפיה. "תחשוב על זה?"
"מתי זה?"
"שבוע הבא..."
פניו של טום נפלו. "ג'ני!"
"אני יודעת, אני יודעת," אמרה ג'ני בזריזות, פותחת את התפריט שלה. "מה אתה מזמין? הפליט מייניון [בשר כזה] פה ממש טעים."
"לא יודע," מלמל טום, מוריד את עיניו לתפריט. אולי טיול לפריז יעשה לו טוב, למרות שהוא יהיה מוקף בטיפוסי אופנה רוטוביים.
"אולי אני יבוא, בטח."
"נפלא!" חייכה ג'ני. "אני הולכת להזמין את הפליט מניון בטוח, אבל הפעם הזאת אני אבקש מהם להחליף את הרוטב עם ממתיק חמוץ."
"את ממתיק חמוץ." התגרה טום.
ג'ני הסתכלה מעלה. "סליחה, מה?"
"כלום," מלמל טום.
ג'ני חייכה, הפלאפון שלה מצפצף. היא פתחה אותו ומסמסת הודעה, מסתכלת על טום מהפלאפון שלה. "אמרת משהו מותק?"
טום הזיז את ראשו והסתכל מטה על השולחן.
**
הם שתו קצת יותר מידי, מה שהופך להרגל לאחרונה והם מעדו דרך הדלת, שפתיהם מחוברות יחד.
טום לא ידע מה נכנס בו, למה הוא נהיה כל כך נמהר, מלא תשוקה. הוא נישק את ג'ני חזק על שפתיה, דחף אותה חזק על הדלת, ההורמונים שלו רצים. הוא אף פעם לא הזדקק לה כל כך כבר...טוב, לא יכל לזכור את הפעם האחרונה שהוא ממש רצה אותה.
טום פשוט לא בנאדם סקסואלי כל כך, אם הוא ממש חושב על זה. הוא לא מונהג על ידי סקס, והוא בקושי נותן לסקס להניע אותו. כמובן לפעמים....
הוא סוגר את עיניו ובדיוק שהוא בא לדחוף את ג'ני על הספה ולטרוף אותה עם פיו, הוא עוצר.
הוא זכר שהוא צנח נמוך בג'קוזי חם בצורת לב, עוטף את הילד בעל השיעור השחור עם זרועו ומנשק לכל מורד צווארו. הוא פתח את ירכיו של הילד ומצא את החור שלו עם אצבעו. טום לא באמת יודע מה הוא עושה, אבל האינסטינקט משתלט והוא דחף שתי אצבעות פנימה, מסובב אותן כל כך חזק שהברמן היפה נופל אחורה לזרועותיו וצועק, "טום, או, טום!"
טום פקח את עיניו ובהה בג'ני. היא שם, ממש מולו. היא לא איזה זיכרון לוהט שרודף אותו מליל הוללות, היא
ממש החברה שלו והיא בזרועותיו עכשיו.
"ג'ני," הוא מלמל, קולו נתפס בגרונו. היא הסתכלה עליו במבוכה, עיניה כבדות. "ג'ני, בייבי..."
"מממ," היא גנחה, נותנת לראשה ליפול לאחור. טום זז קדימה, ממצמץ את זיכרונות ווגאס, ומלקק את עצם הבריח שלה. היא גנחה שוב ונשענה אחורה, כמעט נתקעת בשולחן כשטום נישק אותה בתשוקה לוהטת. "אה!"
ג'ני התנשפה שערמת דפים נפלה מהשולחן, כשהיא סובבה את צווארה, מסתכלת מעבר לכתפה וצוחקת אל הדפים המפוזרים ומעטפות.
"חשבונות [ביליז] ,רק חשבונות." היא אמרה, מסתובבת חזרה לטום. "אין זמן לשלם אותם. טוב, אני מניחה שאנחנו צריכים לפחות לשלם את חשבון [ביל] החשמל."
טום קפא.
ביל.
הברמן מווגאס, השם שלו היה ביל.
ביל.
ביל. ביל. ביל.
ג'ני נישקה את צווארו של טום וקימטה את גבה פנימה אליו, והזיכרון הכי חזק, הכי ברור עד עכשיו בער בתוכו.
"אבל אני לא הבאתי את הגד ים שלי," אמר ביל, מצחקק בעודו עומד ליד הג'קוזי המפואר. טום חייך וצחק בתגובה, כבר פותח את העניבה ומוריד את ג'קט החליפה שלו.
הוא נתקל בביל, בעדינות לוחץ אותו על הקיר ליד הג'קוזי. "אתה לא צריך בגד ים," אמר טום. הוא נישק את צווארו של ביל, גנח שהילד היפה קימט את גבו אליו.
"אני לא יודע," אמר ביל, גורר את אצבעותיו הארוכות בשיערו של טום. טום בדרך כלל שונא שאנשים מתעסקים לו בשיער, אבל הדרך שבה ביל עשה זאת, משך את טום אליו, רק גורם לטום לגנוח.
"אתה לא חייב," אמר טום. הוא חיבר את שפתיהם יחד וביל נישק חזרה עם תשוקה עזה וצורך שטום מבין את זה כאישור להתחיל להפשיט את ביל.
ביל לא אמר לטום להפסיק, פשוט נותן לו להוריד ממנו את חגורת העור הכבדה שלו, את הסוודר גולף השחור והרך שלו.
לא הרבה אחרי הם שניהם נפתרו מהמכנסים, גם, והם התקרבו יחד שניהם בבוקסר, הזין של השני משתפשף באחר.
"או אלוהים," אמר ביל, מתנשף. הוא עטף את רגליו סביב מותניו של טום, גרגר. "בוא ניכנס לג'קוזי."
וכך הם עשו. טום הכניס את ביל לתוך הג'קוזי וצעקני בצורת הלב, ערום ומתפתל על ברכיו. המים רותחים סביבם וטום, שאף פעם לא הרגיש בשום דרך על זין לפני, הוא פתאום מאוד נהנה שביל מחליק במורד ביטנו.
"בוא הנה," מלמל טום. "קורב יותר, אתה יותר מידי רחוק."
ביל נתן לו מבט. "אני על הברכיים שלך," הוא התאנח, זז קרוב יותר, עדיין נושך אל עצם הבריח של טום. "אתה כל כך נצרך."
"אמ," הסכים טום, מחליק את אצבעותיו במורד גבו של ביל ותפס את התחת שלו. "אני יכול לגעת בזה פה?"
"חסר לך ולא," ביל רמז על הזין שלו, חייך והתפתל למגע של טום. "אווו, כן, תיגע שם..."
לפני שטום שם לב, הוא דחף שלוש אצבעות לתוך ביל, וביל גנח והתהדק סביבו. זה מתקדם מהר מידי, כמעט יותר מידי מהר כי טום מנסה להתענג על זה. ביל הוא הדבר הכי לוהט שהיה עליו, ומצב של שכרות שבו הוא נמצא, הוא יודע שזאת בטח הפעם היחידה שהוא אי פעם יחווה את זה.
הוא קצת יודע שהוא הולך לחוות את זה עוד ארבע פעמים באותו הלילה.
"עוד, עוד." ביל כרע רך, רוכב על אצבעותיו של טום, משפריץ מים מחוץ הג'קוזי על הרצפה. "תזיין אותי, בבקשה, בבקשה."
טום לא יכל להגיד לא, לא כשאצבעותיו נמחצות כל כך חזק, לא כששפתים לוהטות על שלו, לא כשהזין שלו כל כך חם וכואב. ולביל יש קונדומים, הרבה קונדומים.
אז טום נתן לביל ולאלכוהול להשתלט עליו, ושביל החליק מטה על הזין שלו, המים עדיין מבעבעים סביבם, הוא אף פעם לא הרגיש כל כך שיכור, מולהב.
הוא ניער את עצמו מהזיכרון וניסה להרגיש את אותה תשוקה כלפי ג'ני, שהשתפשפה עליו בדרכים מייסרות. ברור, זה נחמד אבל הזיכרון שלו על ביל ממש לוהט וכל דבר אחר נראה חיוור בהשוואה לו.
אבל הוא אף פעם לא יראה את ביל שוב, והוא מחויב לג'ני.
"או אלוהים," הוא מלמל, יוצא מהזיכרון. הוא הסתכל על חברה שלו כשהיא הזיזה את אצבעותיה לאבזם של החגורה שלו כדי לעשות את הדברים יותר מעניינים. "ג'ני, תפסיקי!
ג'ני הסתכלה עליו, עיניה פקוחות לרווחה. "להפסיק?"
טום קפא. "אל תזוזי," הוא אמר. "תישארי כאן. תישארי. אוקיי?"
"מה אתה עושה?" שאלה ג'ני, מקמטת את מצחה.
"אני...אני כבר חוזר," אמר טום, נפרד ממנה ונעלם למשרדו. הוא נעשן על השולחן שלו, בולעה בועות של אוויר, מנסה להרגיע את האש שבבטן שלו. הוא כל כך המום, כל כך המום מהתעוררות למשהו שאפילו לא שם.
הוא היה חייב להפסיק את זה, הוא היה חייב לתקן דברים. פעם אחת ולתמיד.
עיניו נחתו על קופסת קטיפה שחורה שהוא החביא, מוחבאת מאחורי צמח אקזוטי. הוא כרע ברך ולקח את הקופסה, משפשף את אצבעותיו של המשטח הרך.
הוא לא יכל לעצור את הזיכרונות שבאו; גופו הרך והקטיפתי של ביל מתחת לאצבעותיו. הדרך שבה התחת של ביל התכווץ סביבו כשטום ליטף את גבו ותפס את מותניו הקטנים. הדרך שבה רגליו של ביל נעטפו סביב מותניו, מתפתל בעודו רוכב על הזין של טום, הדרך שבה קולו יצא בצורה קטיפתית ורכה, מיילל מחמאות בעודם זזים יחד. טום מחץ את הקופסה בידו ונעמד. הפעם הזאת, הם זוג, זה הדבר הנכון לעשות. הוא יורד במהירות במורד המדרגות כדי למצוא את ג'ני יושבת על הספה, מקישה את רגלה בעצבנות.
היא הסתכלה מעלה כשטום נכנס לחדר, מחייך ברכות.
"מה...קורה?" היא שאלה. טום אף פעם לא ראה אותה ככה, כל כך לא בטוחה, כל כך פגיעה. זה גרם לאיברים הפנימיים שלו להסתובב והוא כרע ברך לפניה. "או אלוהים," היא אמרה. "או אלוהים..."
טום פשוט הנהן, עדיין מחייך. "ג'ני..."
"לא," היא מלמלה, המומה. "אני מתכוונת,או....אני מתכוונת...מה אתה...מה אתה עושה?"
"לא?"
"לא, לא לא, פשוט..." ג'ני נשכה את שפתיה. "אני אסתום עכשיו."
טום צחק. "כה, כדי," הוא התגרה. הוא לחוץ, כל כך לחוץ, והוא הרגיש קצת חולה. זה הדבר הנכון לעשות? זה חייב להיות.
זה הכול מתחבר, זה הגיוני. טום אוהב שהכול הגיוני.
הוא ליטף את שיערה של ג'ני והוציא את קופסת הקטיפה מכיס הג'קט שלו. היא התנשפה, עיניה נוצצות, והיא רעדה מעט.
"אני אוהב אותך, ג'ניפר גרייס רוז," אמר טום, מסמיק. "ואני..ואני הולך לאהוב למשך שארית חיי. אני רוצה לעשות אותך מאושרת ואני רוצה להיות איתך ו...ו..." הוא דחף את הקופסה קדימה, רגיש מוזר. "אני מתכוון, אופס." הוא פתח את הקופסה וניסה לחייך.
"אלוהים ישמור, טום," נשמה ג'ני. "אני אף פעם לא חשבתי שאתה באמת....אני מתכוונת, או, אלוהים."
"האם את," התחיל טום אבל קולו גירד בגרונו. "אח. אחמ. האם תינשאי לי?
ג'ני נראת כאילו היא עומדת לבכות, מה שמוזר, במיוחד לגביה. הוא צפה בה בזהירות, בעצבנות, ידו רעדה כשהוא הציעה לה את הקופסה הקטיפתית. הוא ניסה לשכוח את הקטיפה, את הדרך שבה זה מזכיר לו את הנפיחות של התחת של ביל.
"כן," היא אמרה, עינה פקוחות לרווחה. "כן, טום קאוליץ, אני..אני אתחתן איתך!"
היא קיפצה קדימה וזרקה את זרועותיה סביב צווארו, מנשקת את ראשו.
"אני אוהבת אותך," היא אמרה.
זה צריך לחמם את ליבו של טום, הוא צריך להרגיש על גג העולם, אבל מסיבה כל שהיא הוא מרגיש מזועזע. למרות זאת, הוא יודע שהוא לא יכול לתת לג'ני לדעת זאת. הוא הרים אותה קדימה ונישק אותה.
הוא משך אותה לזרועותיו ונשא אותה במעלה המדרגות. הוא נישק אותה כל הדרך למזרנים של המיטה שלהם. הוא הוריד את בגדיה וענד לה את הטבעת.
הוא אז נכנס לתוכה והחביא את פניו בתוך צווארה, מנסה להבין מה קורה בתוכו. הם זזו יחד וידיו החליקו במורד גבה.
היא התכווצה חזק סביבו והוא סגר את עיניו, ניסה ונכשל להוציא את ביל מראשו.
**
כשטום התעורר הוא הרגיש בהאנגאובר, והוא לא בטוח למה. המיטה ריקה, ג'ני הלכה לעבודה מוקדם.
השעה כמעט עשר בבוקר ואפילו לא אכפת לו אם הוא מאחר לעבודה. פאק, הוא כבר איחר לעבודה. שעות.
הוא הרגיש קצת בחילה כשהוא נעמד על רגליו. הוא מאורס. הוא מאורס להתחתן. לג'ני. אלוהים, איך הוא הולך להסביר את זה לאנדרס? אנדרס לא יכעס, לא להרבה זמן בכל אופן, אבל הוא עדיין הולך להגיד לטום כמה שטויות.
האם להציע נישואים היה הדבר הנכון לעשות? טום החל לתהות. הוא מעד לתוך חדר האמבטיה והסתכל על עצמו במראה.
הוא נראה הרוס לגמרי. יש עיגולים שחורים מתחת לעיניו ושיערו פרוס לכל עבר.
הוא ניקה את גרונו מעט. אלוהים, האם אלה קמטים על פניו? האם הוא גבר זקן כבר בגיל עשרים וחמש? כשהוא נעמד קרוב יותר הוא הבין שאלה קווים מהכרית שלו.
הוא הלך לעבר חדרו, משפשף את פניו וכמעט נפל מזוג נעלים כשצלצולים חזקים באו מלמטה.
"אח," הוא רטן. הוא רק יכל לדמיין שזה אנדרס, מוכן לנזוף בו על שפספס פגישות של החברה בבוקר. הוא התכופף והרים את המכנסיים שלו מאתמול בלילה, נכנס לתוכם ויוצא מחדרו במורד המדרגות. הנקישות החזקות ממשיכות והוא התאנח, דוחף את ידיו לכיסיו כשהוא חצה את הסלון.
אצבעותיו נגעו במשהו בכיסו, הוא הרגיש חתיכת נייר, אולי קבלה. הוא עצר מול הדלת והוציא את הנייר.
זאת אכן קבלה. הוא הסתכל עלייה ועיניו נפקחו לרווחה.
"מה לעזעזל..." עוד דפיקה חזקה על הדלת. "רק רגע!" הוא צעק.
בידיו קבלה על כנסייה קטנה ולבנה, כנסיית נישואים בלאס ווגאס. החיוב הוא 299 דולר, על 'חבילת אוהבים'. הוא התנשף אל השמות שנמצאים בתחתית הקבלה. טום קאוליץ וביל טרומפר-קאוליץ.
הדפיקות נעשות רועשות יותר, יותר מתוחות ופיו של טום נפתח לרווחה. "אין פאקינג מצב," הוא אמר, מרגיש מסוחרר.
"אין פאקינג מצב." עוד דפיקה אחת באמצע ההתמוטטות הנפשית של טום, הוא פחת את הדלת, מוכן לחנוק את אנדרס.
אלא שאנדרס לא עומד בפתח הדלת.
זה ביל, בעלו הנשואי לו בחצי הדרך, לבוש כדי להרוג בעור.
"היי, יפיוף," אמר ביל. המזוודה של הברמן נפלה על הרצפה, וכך גם טום.
[והנה הקטע שיש לכן חיוך ענק ואתן עושות..הנה בילההההההה!! חחחחחחחח סתם XP]
לאב יו אול 333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
