3> Twincet is love

הלווווווווווו!!!

איה יפה חיכתן והתמנתן לפרק :) חחח כל הכבוד. XPP

אמ...אז ככה. יום רביעי עד חמישי אני בטיול שנתי בחרמון [יאי.............חח]

אז לא יהיה פרק עד שאני אחזור..[עומרררר?!!? איי ניד יו. חיחיחי XP] סו...תחכו בסבלנות גם לזה...

האמת שהפרקים האחרונים הם ממש ארוכים.. כמו שתראו תכף..שהפרק הזה לא נגמר..

אז אין ברירה אחרת אלא לחכות.

אניי וואי...תהנו לכן עכשיו..עד הפרק הבא :)

נישואים לא טהורים.

פרק 8.

שעות לאחר מכן, ביל ער והוא לועס את הפאד תאי שלו בזמן שטום מעביר ערוצים בטלוויזיה. הם לא אמרו הרבה; הם רק ישבו יחד ואכלו את האכול שלהם.

"אז," אמר ביל, מסדר את עצמו על הספה. "אתה חושב – "

צלצול חזק הפריע וטום הסתכל על ביל במבט מצטער, הושיט את ידו אל הפלאפון שלו. ג'ני מתקשרת.

"מצטער," אמר טום. "אני חייב לענות." הוא הרים את הפלאפון. "ג'ני, הכול בסדר? השעה שם בטח חמש בבוקר."

"או, זה בסדר," השיבה ג'ני, נשמעת קלילה ושתויה. "תקשיב, יש לי חדשות." היא צחקקה.

"ג'ני, את שיכורה?" שאל טום, נעמד והלך לכיוון המטבח.

"לא! לא, לא, טוב, קצת יין.. או, טום, אני הייתי ערה כל הלילה ודיברתי עם כל המעצבים האלה והרגשתי כל כך מלאת השראה.

פריז היא...כל כך נפלאה," אמרה ג'ני. "אני הולכת לעבור לכאן, אתה ואני. בוא נעבור לכאן."

טום צחק. "ג'ני..."

"המסיבות, העיר, האופנה..." צחקקה ג'ני שוב. "הלוואי והיית כאן איתי."

טום בדיוק בא להגיד 'גם אני' אבל אז הוא עצר את עצמו. הוא הסתכל מעבר לכתפו אל ביל, והוא הרגיש אשם. "ג'ני רוז, את צריכה ללכת לישון. אל תיכנסי לעוד צרות."

"או, אבל יש לו חדשות טובות," אמר ג'ני בקול. "התבקשתי להיות העוזרת של כריסטיאן לקרויס. נכון שזה פאקינג מדהים? אני הצטרך להישאר כאן לעוד שבוע או משו כדי לעבוד על הפרטים אבל...אני כל כך שמחה! זה כל מה שאי פעם רציתי. רציני, זה מדהים."

"כל מה שאי פעם רצית?" שאל טום. "ג'ני, כל כך גאה בך."

"אני הולכת לקבל את זה, אני הולכת לקבל את העבודה הזאת," אמרה ג'ני. "לא אכפת לי, זה בשבילי. אני עושה שאת זה בשבילי, טום."

"זה נפלא, מותק," השבי טום.

"וזה רק יהיה במשך שנה," המשיכה ג'ני. "אני מתכוונת, מכיוון שאתה הולך לקבל את החברה של אבא שלך, אין מצב שאתה תוכל לעבור לפה ממש עוד מעט."

"לעבור?"

"טוב, אתה יודע, לפריז."

"חשבתי שאת לא רצינית!" אמר טום, עיניו פקוחות לרווחה.

"אתה צריך לבוא לכאן עכשיו," אמרה ג'ני. "תהיה איתי במשך כל השבוע הבא.. אני אתקשר לאבא שלך ואשכנע אותו לתת לך את הזמן מהעבודה, אתה תוכל ללמוד את הארכיטקטורה של פריז. זה מרתק טום."

"חכי רגע...את באמת הולכת לעבור לשם לשנה?" טום המום.

"זה עדיין במשא ומתן אבל ברצינות....איך אני יכולה שלא?" ג'ני צחקקה שוב. בהתחלה זה היה חמוד, עכשיו זה מוזר. "בוא לכאן!

נצא למסיבות מדהימות. יש כל כך הרבה אנשים שאני רוצה שתכיר."

טום הסתכל על ביל שוב, וליבו הרגיש מוזר. האם באמת ג'ני תעבור לפריז בלעדיו? זה לא היה חלק בתוכנית שלהם. ברור, הוא תמיד רצה שהיא תצליח בעסקים, אבל הוא אף פעם לא דמיין את עצמו לא חלק מזה, או אפילו לא להיות פעיל בהחלטה. "אני לא יכול,"

הוא אמר ברכות. "אני מצטער, אני לא יכול."

"טום, מתוק," אמרה ג'ני, מילותיה מתוקות כמו סוכר. "אתה חייב. פריז אלוהית בעונה הזאת של השנה."

טום גירד מאחורי אוזנו. "אני מצטער, אבל ביל כאן ו- "

ג'ני עשתה רעש לא מרוצה בטלפון. "הוא יכול לבוא גם, כמובן."

"הוא עיקם את הקרסול שלו," אמר טום. "פשוט אין מצב. הוא לא יכול לטוס."

"הוא עיקם את הקרסול שלו?" שאלה ג'ני, קולה חד. "הוא נפל על העמוד שלו או משהו?"

"ג'ני, נו, זה לא פייר," אמר טום.

"מה שלא פייר זה שאני כאן לבד, למעשה, בצד השני של העולם," אמרה ג'ני, קולה נשבר מרגש. "אנחנו בדיוק התארסנו, אלוהים אדירים, אני פשוט לא רוצה להיות לבד."

"ג'ני, את זאת שעזבה," אמר טום. הוא לא בטוח מה בדיוק קורה, הוא אף פעם לא שמע את ג'ני ככה לפניכן. היא תמיד טסה לכל מיני ארצות בלי לתת לו עוד היסוס. "בייבי, אני מצטער."

"אל תגידי לי בייבי," אמרה ג'ני. כריסטיאן רוצה לערוך לי מסיבת אירוסין, אתה יודע. כולם מדברים על זה, אבל איך הוא יכול, כשאתה בניו יורק?"

"ג'ני.."

"טוב, בכל אופן, אני רק התקשרתי להגיד לך שאני לא אהיה בבית מתי שחשבתי שאני אהיה," אמרה ג'ני בזריזות. "ככה שיהיה לך עוד זמן איכות עם וויל."

"ביל," תיקן טום.

"שיהיה. טום, אני לא התקשרתי לריב איתך," היא אמרה. "אני רק רציתי להגיד שאני מתגעגעת אלייך , ו – "

"וזה למה  היית בפריז כבר ארבעה ימים ולא התקשרת אליי עד עכשיו?" הפריע טום. "זה גם יהיה ככה שאת תגורי שם?"

"טוב, גם אתה לא התקשרת אליי," אמרה ג'ני, מתעלמת מהשאלה האחרונה של טום.

טום התאנח. "אני הייתי כל כך עסוק עם עבודה וביל ו- "

"פאקינג ביל!" התפרצה ג'ני. "אתה יודע מה? אתה צריך להתחתן איתו במקום, כי זה מאוד ברור איפה סדר העדיפויות שלך נמצא."

טום הרגיש חולה ונכנס לפאניקה מעט. "ג'ני, זה חולני, אל תגידי את זה."

"לילה טוב, טום."

טום התאנח שוב. "לילה טוב, ג'ני, אני או- "

קליק.

טום הסתכל על הפלאפון שלו והתאנח. שג'ני בנסיעת עסקים היא בקושי מתקשרת, וכשהיא כן הם בדרך כלל יחליפו חמש מילים לפני שהיא צריכה ללכת לאיזה מקרה חירום אופנתי.

דברים בהחלטה השתנו, אבל למה? טום יודע שזה כל דברי הנישואים האלה, הוא לא טיפש. אבל למה זה חייב לשנות הכול כל כך? הדבר היחיד שטום באמת אהב במערכת היחסים שלו עם ג'ני היה שזאת הייתה מערכת יחסים חסרת מאמץ. ברור, הוא לפעמים קיווה שג'ני תהיה יותר מלאת תשוקה עם מה שיש להם, אבל הוא לא ממש מתלונן.

טום אוהב להתעסק בעיניים שלו, הוא אוהב שיש לו את המקום שלו לחשוב, לברוח. הפנטהאוס, למרות זאת מעוצב יותר בטעם של ג'ני משלו, הוא למעשה שייך לו. היא אולי משלמת חצי משכר הדירה בכל חודש, אבל טום מבזבז את רוב זמנו לבד בדירה.

הוא הגיע למסקנה מפחידה, עומד במטבח שלו, האור מהטלוויזיה שבסלון משתקף על הקיר; הוא לא מוכן להתחתן.

אבל ליבו התהדק בצורה מוזרה והוא ניער את ראשו, מנסה לעצור את המחשבות מלהגיע.

אולי הוא פשוט לא מוכן להתחתן עם ג'ני.

"טום?" קרא ביל מהספה שבסלון.

טום הסתובב והסתכל על הילד היפה. בן זוגו היפה. שלו. זה הביל שלו על הספה, ממש שם. פנוי בשבילו, מוכן, סקסי ומתוק.

אז מה עוצר את טום?

הוא שילב את זרועותיו והלך להצטרך אל ביל, לא הסתכל עליו, פשוט התיישב והסתכל על הטלוויזיה.

"זאת הייתה היא?" שאל ביל בצורה נוקבת.

"אל," אמר טום. "כן. זאת הייתה היא. כן, היא הייתה כלבה. לא, אני לא רוצה לדבר על זה. שמור את העלבות."

"לא התכוונתי להגיד שום דבר," השיב ביל ברכות. "סליחה."

"זה בסדר," אמר טום. "פשוט לא יכול להתמודד עם זה עכשיו. אולי בעוד קצת זמן."

"אלוהים, אני אף פעם לא אהיה מניאק אלייך בכוונה."

טום נתן לביל מבט.

"טוב, אתה יודע. כשזה משנה." ביל שיחק באי נוחות עם קצה החולצה שלו. "אתה תהיה בסדר?"

פשוט נדפק לי מכול הפאקינג ציפיות," אמר טום בכעס. "כולם על הגב שלי...אני כל כך עייף. אני רק רוצה שכולם פשוט יעזבו אותו בשקט ושיתנו לי להיות לכמה זמן."

ביל נשף באפו, הסתכל מטה על ברכיו. "אלוהים, אני לא עוזר כשאני פה."

"אולי," אמר טום. "או אולי אתה כן. אני לא יודע. זה משנה? אתה פה."

"אתה רוצה שאני אעזוב?" שאל ביל. "באמת, תגיד לי."

"אני..." טום הניד בכתפיו. "אתה בערך גדלת עליי, כמו..."

"גידול?"

טום בא להנהן, אבל אז קימט את גבותיו. "מה?" לביל היה מבט מוזר על פניו, כאילו שהוא מחזיק משהו בפנים. לפתע הוא החל לצחוק כמו משוגע וטום לא יכל לשלוט בזה אז הצטרף אליו קצת, צחק איתו. "אני הולך להתעלם מזה."

"לא אתה לא, אתה צוחק, גם," אמר ביל. "אה, אני יודע שאתה מחבב אותי. עכשיו אני מרגיש יותר טוב עם זה שאני סוחט אותך והורס את החיים שלך." ביל כולו חיוך וטום הכה אותו ברגלו.

"אמרתי לך שאני מחבב אותך לפניכן, אבל אני חושב שאתה מסטול מויקודין," אמר טום.

"אני זוכר," אמר ביל. "אז...חוץ מהנישאים בשכרות, ההומו המתנחל, למה אתה מתוח כל כך?"

טום אפילו לא ידע מאיפה להתחיל. "אבא שלי," הוא התחיל, בכל זאת.

"החמים תמיד כלבים."

טום זרק לביל מבט.

"סליחה, בלי בדיחות של נישואים יותר."

"בכל אופן, אבא שלי, הוא הבוס שלי נכון? הוא ארכיטקט מפורסם ויש לו עסקים ממש מצליחים. הוא שם באוניברסיטת ייל לארכיטקטורה, החינוך הכי טוב שכל ארכיטקט יכל לבקש. הוא נתן לי את האימונים הכי טובים, עשה ככה שכל המקורות הכי טובים יהיו פנויים בשבילי, ואני...למעשה נבקעתי לקחת את העסק שאבא יפרוש." טום לקח נשימה. "אלו חיים טובים, ברור," הוא אמר, רמז אל הסביבה שלו. "אני פשוט לא ממש....אכפת לי."

"אתה הולך להיות הדבר הגדול הבא בעולם האדריכלות," הגיב ביל.

"או, כה," אמר טום, מגלגל את עיניו. "אני אפילו לא יכול לצייר."

ביל צחק. "אז איך הצלחת להוציא את התואר שלך?"

"הם לא יכשילו את הבן של גורג קאוליץ, אתה צוחק? זאת תהיה שערורייה. בנתיים, יש לי את כל האשמה הזאת כי אנדרס, החבר הכי טוב שלי...יש לו את הפאקינג כישרון הזה לעיצוב בתים. הוא כאילו...מדהים. ואנחנו באותה הרמה, במובן של עסקים. אבל כשאני עולה למעלה, בלי לעבוד בשביל זה, הוא נשאר באותה הנקודה...לעזעזל, הוא הולך להיות עצבני עליי," אמר טום. "מגיע לו לקחת את החברה, לא לי."

"אתם לא יכולים שניכם לעשות את זה?" שאל ביל.

"נה. אולי. אני לא יודע."

"אוקיי, יש לך ענייני אבא. מה עוד?"ביל באמת נראה מעוניין, טום באמת מרגיש שמישהו מקשיב לו לעומק ועבר הרבה זמן מאז שהוא הרגיש ככה.

"או, אלוהים מה עוד...טוב, חוץ מהמובן מאליו," אמר טום, רמז בינו לבין ביל. "יש את ג'ני."

"אווו,"  אמר ביל, נשען קדימה מעט, לגמרי מעוניין. "הנה מגיע החלק הטוב."

"אתה..דוחה," אמר טום, אבל חייך. "דיי חמוד, גם."

"שמור את התחנפויות, תן לי תלכלוך."

טום גלגל את עיניו. "אני לא יודע אם אני מוכן להיות נשואי."

"אתה בערך דיי צעיר," אמר ביל. "אני משער שאני לא הייתי מופע החימום הכי טוב, נכון?"

"אני חושב שכל המצב הזה עשה את ההצעה שלי יותר אמיתית," הודה טום. "אני.." הוא הרגיש את המילים יוצאת מפיו לפני שהוא יכל לעצור אותן. "אני לא יודע אם הייתי מציע לה אם לא הייתי פוגש אותך."

ביל נראה מעט מבולבל. "למה אתה מתכוון?"

"אה," טום עידה את עורפו. "אולי אני יריתי באקדח קצת בגלל הרגשות שלי אלייך." עכשיו ביל נראה לגמרי מבולבל. "אני אף פעם לא הייתי עם בחור לפניכן," אמר טום במהירות, מנסה להוציא את הכוונה האמיתית שלו. "אולי אני רציתי להוכיח שאני סטרייט או משו, אז הצעתי לה נשואים."

ביל נשען קדימה, עיניו פקוחות לרווחה, והכה את טום חזק בכתפו. "זה הדבר הכי מטומטם שאי פעם שמעתי!"

טום עישה את כתפו, התכווץ. "אני לא יודע להסביר את זה בדרך אחרת."

"אז החתמת את עצמך לחיים של ייסורים כעונש כי הייתה קצת הומו ללילה אחד? של ביל. "או, אלוהים אדירים. זה פשוט...מגוחך."

"אתה לא חושב שזה בערך הגיוני?"

"לא," אמר ביל ביציבות. "ואל תזלזל בכל המצב בלעשות אותו כזה זול. זה לא פייר, לא לך, לא לי, ולא לג'סי."

"ג'ני."

"אלוהים, שיהיה, אני לא מתחתן איתה." רטן ביל.

"מה ההורים שלך חשבו שאמרת להם שאתה הומו?" שאל טום לפתע.

ביל נראה שהוא נסגר. "לא היה אכפת להם."

"לא?" טום קימט את מצחו. "או. הם בכלל יודעים איפה אתה עכשיו?"

ביל הניד בכתפיו.

"כמה זמן עבר מאז שראית אותם?"

"הייתי בן חמש עשרה? אני לא יודע."

טום הנהן, יודע לא לדחוף בזה יותר מידי. "אימא שלי מתה כשהייתי באוניברסיטה."

"אני מצטער," מלמל ביל.

הם שתקו לכמה רגעים, וטום לקח לגימה מהסודה שלו. "רוצה לדעת סוד?"

ביל הסתכל מעלה. "כמה סודי הסוד הזה?"

"אתה תהיה היחיד שיידע אותו."

"כה, ספר לי."

טום לקח נשימה עמוקה. "כשהצעתי נושאים לג'ני, כל מה שיכלתי לחשוב עליו היה אומ, להיות איתך בג'קוזי המטופש בצורת לב הזה. אני הופתעתי שהוצאתי את המילים הנכונות בשביליה."

ביל צחק."אין מצב."

"כה," אמר טום. הוא הרגיש טיפש עכשיו והוא לא יכל להסתכל על ביל.

"אתה רוצה לדעת סוד?"

ראשו של טום התרומם מעלה. "כן."

ביל נשך את שפתו. "אני שיקרתי כשאמרתי לך את הסיבה שלמה באתי לכאן," הוא אמר. "אני, אה.."

"מה?" ידיו של טום החלו להזיע. "מה זה?"

"אתה לא הולך לאהוב את זה," אמר ביל.

"היי, כל המצב הזה דיי מטורף, אני לא חושב שמשהו יכול להפתיע אותי עכשיו."

ביל הנהן, עדיין נראה לא בטוח. "זוכר שג'ני אמרה שהיא יכולה לראות את הדמיון המשפחתי?"

"כה, אבל זה מטופש – "

"אני למעשה אח שלך," אמר ביל במהירות. "אני לא ידעתי איך לספר לך."

פיו של טום נפתח. "מה?"

"אני מצטער, אני מצטער שלא סיפרתי לך קודם לכן," אמר ביל, פניו האדימו. "אני גילתי את זה לא מזמן, עד שקיבלתי שיחה מאימא שלי. היא גילתה על החתונה וכשאמרתי לה את השם שלך..."

"על מה לעזעזל אתה מדבר?" של טום, נעמד והסתכל מטה על ביל.

"אתה מאומץ," אמר ביל.

"לא אני פאקינג לא!" רעד טום. "אתה פאקינג צוחק עליי?"

ביל הניח את ידו על פיו שנראה שהולך לבכות, אבל במקום זאת הוא החל לצחוק.

"אתה רציני?" שאל טום."

"לא," הצליח ביל לומר, צחק כל כך חזק שעכשיו דמעות ירדו במורד פניו. "או אלוהים, האמנת לי? המבט על הפנים שלך..."

"זה לא מצחיק," מלמל טום, הסמיק. "אני סיפרתי לך משהו אמיתי....שיהיה."

ביל עדיין גיחך. "בסדר, בסדר, אני מצטער."

"זה בסדר, אתה רק מתבגר."

"יזין," אמר ביל, דוחף את טום בכתף. "אתה לגמרי אוהב את זה ככה."

טום הזיז את ראשו. "כל מי שאי פעם הייתי איתה הייתה למעשה יותר גדולה ממני...ג'ני בת עשרים ושמונה."

עיניו של ביל נפקחו לרווחה. "מגעיל."

"או, משתגיד, אני מתערב שזיינת בני ארבעים," אמר טום, גלגל את עיניו.

"כה, אבל אלה היו גברים. זה היה לוהט. נשים זקנות הן...איוי," ציין ביל. הוא מתח את רגלו החוצה, קימט את מצחו. "הלוואי ויכולתי לקום וללכת לאנשהו."

"לאן הייתה הולך?"

"לאנשהו."

"מעבר לקשת?"

ביל הוציא את לשונו החוצה והכה את טום. "לשירותים, למשל."

טום עצר. "אתה צריך ללכת לשירותים?"

"לא, אני רק רוצה להסתכל במראה," השיב ביל. "כן, אני צריך ללכת לשירותים!"

"אוקיי," אמר טום במוזרות. הוא תפס את הקביים של ביל  והביא לו אותם, וצופה, משועשע כשביל ניסה לעמד. מכנסי הפיג'מה של ביל החליקו במורד מותניו, וטום כמעט יכל לראות בבירור את התחת של ביל. הוא הפנה את מבטו ואז גלגל את עיניו – על מי הוא עובד? הוא הסתכל על התחת הרך ועגול של ביל והתנגד לחשק לגעת בו.

"עזרה," אמר ביל, מתנדנד על הקביים שלו. "ואני רוצה להשתמש בשירותים שלמעלה."

"למה לעשות את זה קשה?"

"כי אני רוצה למיטה אחר כך," אמר ביל, מעורר מהומה עם הקביים שלו. "עזרה!"

טום נתן לביל להסתבך עוד קצת זמן לפני שלקח את הקביים שלו, מניח אותם על הספה, והרים את ביל על זרועותיו.

"מניאק," אמר ביל, עטף את זרועותיו סביב צווארו של טום..

"זה על ששיקרת לי," אמר טום.  הוא סידר את אחיזתו בביל, ביטנו הסתובבה כשפרקי אצבעותיו נגעו בתחת של ביל. ביל לוהט ורך בזרועותיו.

"לא היית חייב לסחוב אותי," מלמל ביל כשטום החל לעלות במעלה המדרגות.

"אתה יכול לדמיין את עצמך מנסה לעלות את זה עם קביים?" טום מחץ את ביל חזק, גרם לו להתכווץ.

"כנראה שלא," ביל התאנח בקול ולחץ את פניו על צווארו של טום. "תודה לך."

"בבקשה."

טום סחב את ביל לחדר האמבטיה ועזר לו לעמוד ליד הכיור.

"אתה חושב שתצטרך עוד עזרה?" של טום, מהסס האם להשאיר את ביל לבד. "או שאתה צריך – "

"אני יכול להשתין לבד," אמר ביל עם חיוך מלא שיניים. "אני חושב."

טום הנהן ונתן לביל את הפרטיות שלו, סגר את הדלת. הוא עמד ליד הקיר, כמה צעדים מחדר האמבטיה, שילב את זרועותיו והסתכל על איזושהי תמונה על הקיר. זאת תמונה קטנה של איזה גן אסייתי. הוא אפילו לא זכר איך זה הגיע לשם. זה הכול רע לטעם שלו.

ג'ני הצליחה לעצב ולקשט את הדירה בלי שטום ידע.

עוד שמע את קול הורדת המים בשירותים ואז ביל מעד החוצה, החזיק בקיר חזק. "עזרה!"

טום צחק ונתן לביל ליפול לזרועותיו, נצמד לצווארו. עם החליק את זרועותיו בקלות סביב ביל והחל ללכת איתו לכיוון חדר האורחים.

"או," מלמל ביל.

"מה קרה? – או." טום נזכר; הוא אמר לביל שהוא יוכל לישון במיטה שלו. טום הסתובב והלך ללכת לכיוון של חדר השינה.

ביל התאנח בשביעות רצון, זרועותיו עטופות סביב צווארו של טום ביציבות, נצמד קרוב ונעים.

כשהם הגיעו לחדרו של טום, ביל נפל קדימה על המטה והתאנח. טום מיהר אליו ועזר לו להתמקם אחורה, מניח את רגלו על כמה כריות זרוקות קטנות.

"לעזעזל," אמר ביל, הסתכל על רגלו. "לא היה לי מושג שזה כל כך יכאב."

טום נישען על הדלת, זרועותיו משולבות. "כה...טוב, נוח לך?"

"לא."

"לא?"

ביל טפח על המיטה. "אתה חסר. בוא לכאן."

טום גלגל את עיניו והתיישב על המיטה, נשען על לוח המיטה ליד ביל. לכמה רגעים הם היו שקטים; ביל מתח את רגליו, עשה רפלקסים בבהונותיו והתכווץ. עיניו של טום נחתו על ביטנו החשופה ומותניו של ביל, קעקוע הכוכב שלו הציץ החוצה ולעג לטום.

"פאק, אני לא יודע איך אני הולך לשלם על זה," מלמל ביל.

"למה את מתכוון?"

ביל החליק מטה מעט, הסתכל על טום. "חשבון הרופא. יש סיבה שבגללה לא הלכתי לרופא מגיל שש עשרה."

"רציני? לא הלך לראות רופא שלוש שנים?"

"לא הייתי חולה," אמר ביל. "ממש חולה, לפחות."

"טוב, אל תדאג לגבי זה," אמר טום ברכות. "הטבה אחת שיוצאת לך מזה שאתה נשואי לי אומרת שאתה כלול בביטוח שלי. ואני אשלם על הכול."

עיניו של ביל הוארו לרגע אחד ואז במהרה נכבו. "לא, זאת לא האחריות שלך, לשלם עליי. זאת אשמתי שאני סובבתי את הקרסול שלי."

"זה לא כזה ביג דיל," אמר טום.

ביל התיישב על מרפקיו. "זה כן," הוא אמר. "אף אחד אף פעם...פאק." הוא נפל על גבו. "למה אתה כל כך טוב אליי?"

"זה...זה בכלל לא זה. אני רק בן אנוש הגון," אמר טום.

"כנראה שלא פגשתי הרבה כאלה בחיים שלי," אמר ביל. "אתה עשית מספיק בשבילי גם ככה וכל מה שאני הייתי זה חמור אלייך.

אני משתמש בך, אתה יודע."

"אני לא חושב ככה," אמר טום.

ביל צחק ביובש. "אתה טיפש?"

"נה. אני חושב שאתה דיי מחבב אותי." טום הסתכל על ביל והוא לפתע התחבא מתחת לכרית. "זה בסדר, אני מחבב אותך קצת, גם. אני לא הייתי כאן אם לא הייתי מחבב אותך."

"אני לא תכננתי לחבב אותך," אמר ביל, המילים מעומעמות מהכרית. "אני חיבבתי אותך ברגע שראיתי אותך ואז כשהחבר שלי סילק אותי, אני שנאתי אותך."

טום גרר על הכרית. "ביל..."

"אתה כל כך מתוק אליי ואתה לא צריך להיות. קנית לי פלאפון – ואל תשקר, אני יודע שקנית לי אחד חדש, אני לא טיפש. הבאת לי מפתח לפנטהאוז שלך – אני יכולתי לגנוב את כל מה ששלך, אתה יודע," אמר ביל, מעומעם.

טום אמר כלום, כי ביל בערך גנב משהו. שום דבר רציני, רק את הלב שלו.

"ועכשיו אתה משלם על חשבונות בית החולים שלי...או אלוהים," יבב ביל, יוצא מתחת לכרית ונשם אוויר. "למה? למה אתה כל כך..."

"זה כלום," אמר טום ברוגע. "לטוב ולרע, עד שהמוות יפריד בנינו, בלה בלה בלה. "

עיניו של ביל נפקחו לרווחה ."אתה שיכור?"

"לא! למה?"

"כי..." ביל התאנח. "זה יותר מידי, אני מרגיש..." הוא התיישב, הסתכל על טום. "מה אתה רוצה ממני? אתה חייב לרצות משהו."

טום גיחך. הרשימה הזאת ארוכה. "כלום," הוא אמר. "אני לא רוצה כלום ממך."

"כלום."

טום הזיז את ראשו לשלילה.

"אני באתי כל הדרך מהחצי השני של המדינה למצוא אותך, ואתה לא רוצה כלום ממני?" ביל הציץ אל טום.

"עד כמה בדיוק מהלילה שלנו בווגאס אתה זוכר?"

"כשהתעוררתי באותו הבוקר, אני למעשה מעדתי על חמש קונדומים משומשים, שני בקבוקי שמפנייה ריקים, והיה לי את הכאב ראש של החיים. אני לא זוכר ממש הרבה אבל..." טום הניד בכתפיו. "אני זוכר מספיק."

"אתה זוכר את הסקס."

"כה, אני זוכר את הסקס."

"מה עוד?"

טום הסתכל מטה. "כלום," וזה שקר, כי לטום היו התגלויות בקטנות על איך שהוא היה רומנטי אל ביל באותו הלילה בווגאס.

"כמה מהדברים שאתה אמרת לי," אמר ביל באיטיות. "אתה אמרת שאתה זוכר שאמרת לי שאתה תראה לי את העולם."

"אז אולי אני זוכר עוד כמה דברים אחרים," אמר טום. ביל עשה פרצוף ולחץ את פניו על רגלו של טום. הוא נשם וטום יכל להרגיש נשימה חמה על ירכו. הוא הושיט את ידו מטה וללא כל מחשבה, ליטף את שיערו הרך והשחור של ביל. ביל כמעט גרגר למגע.

"אני קצת מת מרעב לחיבה," מלמל ביל, מחכך את אפו על רגלו של טום. "חיבה זה מה שאני עושה הכי טוב, אתה יודע."

"חשבתי שריקוד מלוכלך זה מה שאתה עושה הכי טוב," אמר טום, גיחך. ביל רטן ונשך את רגלו של טום. "אוצ'!"

עכשיו ביל הוא זה שצוחק. "אני לא רוצה לסחוט אותך יותר." ביל דף את פניו רגלו של טום כדי להתחבא.

"זה בסדר, אני בערך אוהב את זה," אמר טום.

ביל דחף את שפתיו קדימה ונישק את רגלו של טום. "כה?" הוא שאל, קולו עמום. טום ליטף את שיערו של ביל שוב, אצבעותיו דוקרות וביטנו מסתובבת.

"כה."

ביל הרים את ראשו ואז התיישב, גורר את עצמו על המיטה קרוב יותר לטום. "פאק," הוא נשף, רגלו הסתבכה בשמיכות.

"היי, זהירות," אמר טום. ביל גרר את עצמו יותר קרוב, עדיין נושף מהכאב. "מה אתה עושה?"

ביל נראה נחוש. הוא כרע ברך, כמעט בין רגליו של טום ועיניו נצצו. " אני רוצה להודות לך."

"אני לא – "

"אני אולי לא יכול לעמוד, אבל אני יכול לכרוע ברך," אמר ביל, מלקק את שפתיו. ידיו הלכו למכנסיו של טום, מדגדג את התפר ולחץ מטה חזק על מפשעתו של טום. טום אפילו לא שם לב שהוא היה קשה עד עכשיו, והוא גנח בקול, מותניו זזות מעלה למגע.

"ביל, לא," הוא גנח.

"כן," מלמל ביל, עובד על האבזם של טום. הוא פתח אותו ואז גרר, משך את מותניו של טום קדימה, הבעת פנים סוטה על פניו.

"כן, כן, כן."

טום ניער את ראשו אבל ההקלה שהוא הרגיש כבר הרגישה כל כך טוב, וביל בקושי נגע בו. "ביל, לא, רציני – אוו, ברצינות," הוא נשף.

"סתום תפה," אמר ביל, הסתכל מעלה עם אש בעיניו. "סתום את הפה, זה כל מה שיש לי שאיתו אני יכול לשלם לך."

טום קימט את מצחו והניח את ידו את מצחו של ביל. "אז תפסיק, אני לא רוצה את זה." למרות זאת, מילותיו בוגדות בגופו, מותניו דחפו קדימה כשקצות אצבעותיו של ביל החליקו פנימה למכנסיו.  "ביל, תפסיק, אני לא רוצה להיות – אוו... – להיות ככה."

"אני רוצה לעשות את זה, חשבתי על למצוץ את הזין המושלם שלך מאז שעשיתי את זה בווגאס," אמר ביל, הסתכל חזרה מטה ופתח את מכנסיו של טום. "אני בערך..יש לי רעב לזה."

"ביל, תפסיק...." צלעותיו של טום נהפכו לג'ל, ביל משך את מכנסיו מטה במורד מותניו ומותניו של טום מסתובבות מצורך, תנועות עגולות. הוא מתנגד כל כך חזק, הוא מתנגד בעודו נכנע. זה כל כך דפוק, הוא חשב, בעוד שביל עשה עבודה מהירה על הבוקסר שלו, מושך אותם מטה עד לברכיו, ואז בהה על הזין של טום.

"או," נשם ביל. "או, או. נחמד."

טום מצמץ, הסתכל מעלה על ביל במבוכה. "נחמד?"

"הזין שלך," הבהיר ביל. "נחמד. אני יכול?"

"יהיה אכפת לך אם אני אגיד לא?" הצליח טום לומר לפני שביל התכופף מטה וליקק את הקצה. "או, שיט, שיט!"

"מממ.." ביל ליקק ליקוק ארוך יותר במורד הזין של טום. "אתה מריח כל כך טוב...כמו שזכרתי, אני חושב על זה כל הזמן, טומי."

"או אלוהים," גנח טום. הוא החליק את אצבעותיו דרך שיערו החלק של ביל, מצליח לדחוף אותו לאחור, להפסיק את זה, אבל הוא רק הגיע למצב שבו הוא הדריך את ראשו של ביל חזרה למטה והוא ליקק.

"נכון," אמר ביל, קולו עמוק וקשה. "תראה לי איך אתה אוהב את זה."

"או פאק, אני אוהב כל דבר, כל דבר,"  טום התנשף החוצה. אצבעותיו החליקו עמוק בשיערו של ביל. ביל ליקק את הראש של הזין שלו ורגליו דחפו לפתע, מפיל את ביל ממנו, אצבעותיו מאבדות את אחיזתם.

"אלוהים," צחק ביל. "מנסה להרוג אותי?"

"לא," נשם טום. "זה יהיה אתה."

"זה המכנסיים במעצבנות שלך," אמר ביל. " תוריד אותם ככה שאני יוכל להתקרב."

"הם שלך," אמר טום בצורה חלשה. "פשוט...פאק...תקרע אותם אם אתה חייב."

ביל חייך ועם מאמץ, גרר את המכנסיים והבוקסר של טום מטה וממנו. הוא זרק אותם על הרצפה ואז זחל אל עבר טום שוב, וטום קיבל פלאש חזק ללילה שלהם בווגאס; ביל זחל קדימה על המיטה לעברו עם מבט חושני מאוד דומה בעיניים...כהה ולוהט, טום בקושי יכול להתמודד עם זה.

טום דחף את מותניו קדימה והפריד את ירכיו, מרשה לביל לבוא ישר בין רגליו, בדיוק איפה שהוא רוצה אותו. "מצוץ את זה," הוא טען במהירות. "אני נשבע, אתה חייב."

"אני לא חייב לעשות שום דבר," השיב ביל, מלטף את הזין של טום עם אצבעותיו הזריזות והרזות. "אני רוצה," הוא אמר. "לעשות את זה." הוא נשען מטה ובלע את הזין של טום לתוך פיו, מוצץ כל כך חזק שיש ואקום בלחיו וטום ילל בקול, מוחץ את ביל בין ירכיו.

ביל תפס את רגליו של טום ובצורה תקיפה המשיך למצוץ, ראשו עולה ויורד, הרעשים הכי טעימים באים מהפה שלו. הוא הרגיש חם ורטוב, וכל כך שערורייתי כשביל טרף את הזין שלו. הוא אהב את זה, הוא לא ידע איך הוא היה כזה אידיוט שהתנגד לזה כל כך הרבה ימים.

"או, כן," הוא גנח, לא מסוגל לעצור את עצמו מלדחוף מעלה ולזיין את פיו המתוק של ביל. ביל לקח את זה בקלות, מוצץ את טום ואז הוציא את הזין של טום מפיו כדי לנעול את פניו סביב הראש ואז לינוק את קצה. ירכיו של טום התמתחו והוא תפס את לחיו של ביל, רועד.

"פאק, אתה מדליק אותי," אמר ביל בעודו מנשק את המוט. "תגיד לי מה לעשות, אני רוצה לעשות את זה בשבילך."

טום סגר את עיניו חזק, לא רצה לגמור רק מלהסתכל על ביל שליד הזין שלו. "פשוט...תמצוץ אותו, בבקשה," הוא אמר, ייאוש בקולו. הוא ליטף את פניו של ביל וחדף את הזין שלו בפיו של ביל. "תראה לי כמה טוב אתה, תזכיר לי."

ביל מצץ את הקצה שוב ונתן לטום להדריך את פיו מטה, עד שהוא בלע את טום בשלמותו.ביל גנח בקול עמוק סביב פיו המלא, ידיו מוחצות את ירכיו של ביל וגורפות את ביטנו של טום.

"זוכר את זה?" מלמל ביל, דופק את הזין של טום וחייך. "תיזכר, קדימה."

"כן- אלוהים," גנח טום, סגר את עיניו חזק כשהוא נתן להנאה להישטף על כולו. "אלוהים, כן, אני זוכר את הפה שלך. אני..."

"זוכר...." ביל עטף את ידיו סביב הבסיס של הזין של טום ומחץ, ואז הניח את שפיו על הקצה, מנשק לכל האורך ואז עצר ליד הביצים שלו. "זוכר את זה?" הוא ליקק את הביצים של טום ואז מצץ אותן לתוך פיו, לוחץ את לשונו עליהן, מוצץ אותן, משחק עם לשונו סביבן. טום כמעט איבד את זה, הוא קימט את גבו פנימה על המיטה וגנח בקול חזק.

"כן, כן! כן," גנח טום. "אלוהים, פאק, כן,  אתה כל כך פאקינג טוב, אתה כל כך פאקינג טוב."

ביל חייך סביב הביצים של טום ואז חזר למצוץ את הזין שלו שוב, הזין החם והכואב שלו שבעוד שנייה עומד להישפך בתוך פיו של ביל.

"זוכר שזיינת אותי?" לחש ביל.

וזה עשה את זה. טום צעק ודחף בפעם האחרונה, גמר ברגעים משוננים בתוך הפה של ביל. ביל לקח את כל ברעב, הסתכל על טום בעיניים כשהוא בלע בקשיחות וליקק את השאר.

"או שיט," גנח טום, ליטף את פניו של ביל שוב ושוב. "אלוהים...זה היה.."

ביל נשען למגע ואז ירד מטום, חייך בשביעות רצון. "טוב?"

טום ניסה להסדיר את נשימה שלו, ניסה לזוז ולעשות משהו, כל דבר בשביל ביל אבל הוא לא יכל. החזה שלו עלה וירד בקצב מהיר והוא כולו מזיע. הזין שלו כאב בדרך מתוקה ומותשת וביטנו כל כך חמה.

"כ- כה," הוא גמגם החוצה. "אפילו יותר טוב ממש שזכרתי."

ביל צחקק וכשטום סוף סוף נרגע ופנה לביל, הוא ראה אותו מכורבל, הקרסול שלו מונח בבטיחות על הכרית.

"הקרסול שלך בסדר?"

ביל הנהן.

"זה היה...אומ, בסדר מצידך?" הוא שאל.  ביל ליקק את שפתיו והנהן שוב. "כי לא הייתה חייב לעשות את זה, ואני – "

ביל הניח יד עדינה על פיו של טום. "ששש, זמן לישון." עיניו של ביל נפלו באופן מקסים וטום ליטף את פניו של ביל שוב, משהו שגרם לביל לגרגר.

"אתה...ממש, אומ, יפה," אמר טום במוזרות.

עיניו של ביל נסגרו ופיו התקמר לחצי חיוך. "אתה אומר את זה רק כי אני בלעתי."

טום צחק ומשך את ביל, מכבה את המנורה ליד המיטה. "כה, אתה צודק. אתה בעצם נוראי." הוא התכופף מטה ומשך את השמיכה מעלה על ביל. "אני יכול לעשות משוה בשבילך?"

"לא," לחש ביל. "שוב דבר חוץ מזיון טוב וחזק יכול לפתור את הבעיה שלי עכשיו."

"אני לא יכול – "

"אני יודע, טיפש, אמר ביל עם צחוק. "בוא פשוט נישן, אוקיי?"

טום הנהן בחושף והחליק מתחת לשמיכה. "הולכים להיות לי חלומות טובים הלילה," הוא אמר.

ביל התכרבל קצת יותר קרוב וצבט את כתפו של טום. "לילה, יפיוף."

ביל עטף את ביל עם זרועו והחליט שזה מרגיש טוב. אח, בעל, מה שזה לא יהיה, הוא מחבב את ביל.

אין כל ספק בזה.

יאלה ליידיס. לאב יו אולללל 333333333>

שני = ]