כה..לקח הרבה זמן אבל הוא פה. האפילוג.
תודה לענבל [גל] ששלחה לי אותו..בזכותה יש לכן אותו.
תודה לעומר המקסימה שעזרה לי לתרגם. אם לא היא פשוט לא הייתי מסיימת את הסיפור אתמול.חחחח
אמרתי לכן בתגובות שיש לי כמה דברים להגיד לכן..אז..
אני בתקופה מאוד לחוצה מבחינת לימודים ותיכנונים לקיץ..
יש לי בגרות בספורט להכין. כה..אני לא עושה את כל הספורט עצמו [חיחיחי] אני עושה עבודה בכתב [פטור XP] אז זאת דיי עבודה גדולה ויש לי עד סוף החודש להגיש אותה..אפילו לא התחלתי בגלל התירגומים והייתי חולה ובלה בלה בלה.. שלא נדבר על שאר המקצועות שזה פשוט לא נגמר...אז כה, מאוד לחוץ לי..מה שמוביל אותי לסיפור הבא...
שמעו..להגיד לכן תאמת..אין לי כח כבר לתרגם. באמת..כאילו..ירד לי החשק. אני אוהבתתתת לתרגם! באמת שכן!
כיף לי לדעת שאת תקראו סיפור מקסים שגם אני אהבתי ושנחלוק דעות לגביו ונצחק ונתרגש ונהנה ממנו. באמת שכן. אבל אין לי כח..וכנראה שגם סבלנות.
אתן תצטרכו להבין אותי..אני פה דיי לבד..כאילו..אם ג'ן הייתה פה היא הייתה עושה לכן תעידכונים שלה חחח ומשעשעת אותכן שבאיזושי דרך..אבל אני מנהלת את כל עסק לבד וזה דיי מלחיץ.
הסיפור הבא כנראה לא יגיע בקרוב...אני באמת לא יודעת מה נהיה איתי בזמן האחרון..אבל אין לי חשק לתרגם.
ואל תגידו לי תני הכל לעומר כי זה לא יקרה. כאילו הלו...גם היא בנאדם. היא לא תעשה הכל לבד. אין מצב. למרות שהיא אוהבת את זה ועוזרת לי הכי בכיף שבעולם. אני לא אפיל עליה הכל.
אולי זאת תקופה כזאת וזה יעבור..אני לא יודעת. אבל אני פשוט אאווט אוף איט. אין לי איך לתאר את זה יותר ברור מזה.
אז תצטרכו לחכות קצת ולהבין אותי.
מקווה שככה זה יהיה.
בכל אופן..את האפילוג תרגמתי לכן בהכי אהבה שבעולם. באמת. רציתי ורוצה שתהנו ממנו הכי שיש כי הסיפור הזה היה סיפור מקסים ואהבנו אותו מאוד, לא? חחח אז מגיע לכן תאפילוג הכי טוב שיש.
יאלה. אינג'וי ליידיס = ]
בפעם האחרונה...
נישואים לא טהורים.
אפילוג.
ביל מילא את הבקבוק שלו בכיור והסתובב, התנגש בטום שפיזר את כל מודעות ה'דרושים' שלו על השולחן במטבח.
הטלפון צלצל, ושניהם התעלמו ממנו. “ג'ני?” שאל ביל.
"כה,” השיב טום, מדפדף בדפים. הוא הקיף כמה מודעות עם מרקר אדום, והמשיבון ענה 'שלום, הגעתם לבית קאוליץ. קולו של טום נשמע. אנחנו לא בבית עכשיו, קולו של ביל אמר במתיקות. אבל תשאירו הודעות ואנחנו נחזור אליכם. קולו של טום הוסיף. אלא אם זה אנדרס. תחזור חזרה לעבוד!'
המשיבון השמיע ביפ. “טום קאליץ!” קול עצבני ומוכר צעק. זאת ג'ני. שוב.
ביל התאנח, ועשה תרגילי מתיחות. טום פיהק והמשיך לחפש בין הדפים.
"הבחור הזה לא היה אח שלך! עשית ממני טיפשה בכל העיר!” צעקה ג'ני. “תענה לטלפון!”
טום הסתכל מעבר הדפים ואמר לביל מעבר לכתפו, “אתה יודע, בלי ג'ני שם, אני מתערב שפריז ממש יפה בזמן הזה של השנה.”
ביל חייך
"לפחות תענה ותדבר איתי טום! אני לא אהיה הרעה. אני קלסית יותר מהפרוצה הקטנה שקלחת בווגאס ואני...”
המשיבון השמיע ביפ שוב, קול רובוטי הצהיר, הודעה הושלמה.
"בייבי, אנחנו צריכים ללכת,” אמר ביל. טום הסתובב וביל תפס את פיו עם שלו. הם חלקו נשיקת בוקר ארוכה וכשהם נפרדו, לטום יש חצי ממודעות דרושים בשביל ביל. ביל לקח אותם והסתכל עליהם. “אני לא יכול לעשות את כל האודישנים האלה! אתה כל כך אנאלי, טום.”
טום נענע את הגבות שלו.
"איח! לא התכוונתי לזה ככה,” אמר ביל, מכה אותו עם הדפים. הוא הסתובב כדי להצמיד את עצמו לשולחן, מתמתח, מרים את בהונותיו.
“אני יכול לעשות ארבע מאלה היום" הוא סגר את בקבוק הים שלו ונרגע, קיפל את הדפים והכניס אותם לתיק שלו. “מה אתה צריך לעשות היום?”
טום החזיק את ערימת המודעות שלו. “הרבה מהכול. ראיון של הוצאה לאור בעשר, ראיון של מנהל פרסום בצהרים, ואז, רק בשביל הכיף, אני הולך לחנות הפרחים במורד הרחוב להגיש בקשה כ...טוב. איך זה נשמע?”
ביל נשען קדימה ושיחק עם אחת מהרסטות של טום. “אתה עושה מה שאתה רוצה לעשות. רק לידע כללי, אני מקווה שתהפוך לנער פרחים.”
טום צחק. “כה, זה...זה חמוד.”
ביל שם את התיק שלו עם הכתף ורקע ברגלו על הרצפה בחוסר סבלנות. “טומי...”
"כה, אני בא,” מלמל טום, לקח את הדפים שלו והכניס את הארנק שלו לכיס. “תן לי לנשום, התשת אותי אתמול בלילה...והבוקר.”
ביל הסמיק. בהחלט היה להם חתיכת ערב אחרי שאנדרס ולורה עזבו. הם הזדיינו על הספה ואז הם עברו לרהיט היחיד שלהם, המיטה. הם דחפו יחד שם עד שהם גמרו אחד על השני, והבוקר הזה הייתה הופעה חוזרת של זה.
"אנחנו מוכנים?” שאל טום, פותח את הדלת.
בל הנהן. “בוא נלך.”
הטלפון החל לצלצל בקול חד שוב, וזה הסימן שלהם לעזוב. טום מצא שקל יותר להתעלם מהשיחה עכשיו. אחרי שקרא בעמוד שש בניו יורק טיימס על הרומן הארוך של ג'ני עם מעצב מצליח מפריז והמורה החדש שלה, כריסטיאן לקרויס, טום הרגיש פחות אשם על חוסר שיכול הדעת שלו בווגאס. למעשה,הוא מרגיש דיי טוב.
הם ירדו במעלית ללובי ובירכו את סאקי לשלום בדרכם החוצה. כשהם במחוץ לבניין, ביל החל ללכת לכיוון ההפוך.
"לאן אתה הולך?” שאל טום, משך את תיקו של ביל.
ביל הצביע על מורד הרחוב. “אני צריך ללכת בשדרה החמישית.”
"אני צריך ללכת לכיוון הפארק,” אמר טום
זה יום יפה היום, מלא בהבטחות. ביל הסתכל על בדרך והניד בכתפיו. “אני אראה אותך בבית, יותר מאוחר?”
"כה,” הסכים טוב. הוא אף פעם לא השתוקק לחזור הביתה, לא ככה. “תהיה טוב.”
ביל נישק את טום וקרץ. “נראה אותך, יפיוף.”
ביל הלך, וטום לא יכל שלא להבחין שלביל יש ברק מקסים על עורו היום, ריקוד קליל בצעדיו, וטום יש הרגשה טובה שבסוף היום, לביל תהיה עבודה. פשוט אי אפשר לעמוד בפניו.
בקשר לעצמו, טום לא בטוח אם תהיה לו עבודה בסוף היום. אבל הוא יודע דבר אחד על בטוח.
יהיה לו את ביל.
הוא חייך שמכונית מפוארת עוצרת ליד המדרכה, וגבר שלבוש בקפדנות יצא מהמכונית ופתח את הדלת לטום.
"לאן, אדוניי?” שאל הנהג.
"טיפיני,” אמר טום.
"האם אפשר להגיד מזל טוב, אדוני?” שאל הנהג.
טום צחק. “תשמור את המזל טוב שלך אחרי שהוא יראה את הטבעת.”
טום נכנס לתוך המכונית ולפתע זיכרון הופיע במחשבותיו.
כומר הסתכל מעבר לדוכן זול על טום וביל, וניקה את גרונו. “אז, ביום הזה...ערב....אומ...” הוא בדק את שעונו מתחת לגלימתו מפוליאסטר. “אחמ. בבוקר מוקדם זה בדיוק בשתיים וחצי בבוקר, אני עכשיו מכריז עליכם בעל ו...בעל. אתה רשאי עכשיו לנשק את...הבעל.”
טום הסתכל על ביל, מחייך אליו דרך הערפל השיכור שלו, ונשען קדימה ונישק אותו כל כך חזק שהוא ראה כוכבים. ביל צייץ ונשען אחורה, עטף את זרועותיו בצווארו של טום ונישק חזרה עם תשוקה מדהימה.
כמה זוגות שעמדו בתור להתחתן בכנסייה הלבנה והקטנה החלו למחוא כפיים, וכשטום משך לאחור, הוא נשבע באלוהים שהוא מאוהב. לא היה אכפת לו אם הוא שיכור, לא היה אכפת לו שהוא הכיר את ביל רק כמה שעות. הוא ידע שזה זה.
"בוא נלך לירח דבש,” הוא אמר לביל, מושך החוצה את מפתח חדר המלון שלו. “רק את הכי טוב בשבילך.”
ביל נאחז בטום, צחק. “אתה אומר את זה עכשיו, אבל אני מכיר את הטיפוס שלך. אתה לא הולך לזכור שום דבר מזה בבוקר, נכון?”
"אני לגמרי צלול,” מחא טום. “אם אני אשכח....אם אני אשכח, תבוא למצוא אותי ואני מבטיח שאני לא אדחה אותך. אני נשבע.
יש לי...המיטה שלי כל כך נוחה, אתה שייך בתוכה. אני אכין לך פנקייקים! מה שתרצה. כמו שאמרתי, אני אראה לך את העולם.”
ביל חייך אל טום, מנענע את ראשו. “אתה משוגע, אתה פאקינג משוגע. אני לא מאמין שאנחנו נשואים.”
"ההחלטה הכי פאקינג טובה בחיים שלי. אני אוהב אותך. בוא נלך להזדיין,” אמר טום באטיות, משך את ביל אל מחוץ הכנסייה אל הטיילת של ווגאס, עוצר רק כדי לקנות שמפנייה וקונדומים.
טום צחק לעצמו, הסתכל אל מחוץ החלון כשהמכונית עצרה בטיפיני. הוא היה כאן לפני כן, אבל הפעם הזאת זה בשביל אהבה. הפעם הזאת זה בשביל ביל.
הוא ניער את ראשו כשהנהג פתח את הדלת. “תאסוף אותי כאן בצהרים, בבקשה,” אמר טום.
"לאן אז?” שאל הנהג.
"בחזרה לדירה שלי,” אמר טום. “אנחנו נאסוף מישהו אחר ואז ישר לשדה התעופה.”
"או, הולך לחופשה, נכון?”
"ירח דבש,” אמר טום. “בפריז. הקטע הוא, הבחור לא יודע עדיין.”
"מי יסרב לטיפיני וטיול לפריז?” שאל הנהג.
"אתה לא מכיר את הביל שלי,” אמר טום עם חיוך. “מאיפה שהוא בא, מגדל האייפל לא כזה מיוחד.”
"אה...פריז?”
"לא,” אמר טום, צוחק. “ווגאס.”
"טוב, אתה יודע מה אומרים, אדוני,” אמר הנהג עם קריצה. “מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס.”
טום ניער את ראשו וליבו התחמם. “לא במקרה שלי.”
סוף.
[נכון שיש לכן את החיוך הכי גדול בעולם עכשיו?! חחחחח לא יודעת. לי היה.חחחחח XP]
סו פריטי...
הוט XP
איי לאב יו אול! 3333333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
