הלוו ליידיס :)
הסיפור נהיה יותר טוב מפרק לפרק.
את הפרק הזה תרגמה לכן ליטל.
תודה רבה נששמה! עזרת לי מאוד = ]
יאלה..בלי הרבה דיבורים.
אינג'וי!
חזרה לשורשים שלנו
פרק 2.
ביל ישב בבית בערב שישי, בוהה בקיר החלק. הוא היה עייף ומתוסכל. השעון תקתק בקול וביל פיהק בקול, נח על ידיו.
הייתה לו תוכנית לאותו הלילה. הוא וטום היו אמורים ללכת לסרט ואז לעבוד קצת על המוזיקה בסטודיו עד השעות הקטנות של הבוקר.
הם תכננו את זה כל השבוע וביל באמת ציפה לזה. הוא היה צריך לדעת שטום הולך להבריז לו. ביל כבר ישן כשטום הגיע הביתה.
הוא התעורר למשמע משהו כבד שנחת על המזרן שלידו. הוא הסתובב והדבר הראשון שהבחין בו היה הריח.
"אתה מסריח." ביל אמר לפתע. "איפה לעזאזל היית?"
"רק יצאתי החוצה לכמה דרינקים, אתה יודע איך זה," אמר טום, בולע את מילותיו מעט.
"נחמד. אתה הברזת לי כדי לצאת לשתות ולהשתכר, ואז אתה מעיר אותי כדי לספר לי על זה. לך תזדיין, טום."
"הווווו ביל, אל תהיה כזה. אני כאן עכשיו, לא? בוא נבלה," ענה טום, מלטף את ראשו של ביל. "הוו," ביל התלונן. "לך מפה."
"אבל אני רוצה לבלות איתך, כמו שאמרתי שאני אעשה," אמר טום. ראשו נפל באיטיות על כתפו של ביל. "בחייך." ביל נאנח בכבדות.
"בסדר. מה אתה רוצה לעשות?"
"סרט?" טום שאל, נשען על ביל. "הו, בסדר," אמר ביל. "אבל אם אתה תקיא עליי-"
"אני לא אקיא," אמר טום לתוך כתפו של ביל. "אוקיי, אני מנחש שאנחנו נצפה בסרט כאן, מאחר ואתה לא במצב של לזוז," אמר ביל, מתיישב. הוא דחף את טום מעליו וקפץ ממיטתו בכדי לבחור סרט אקראי מעל הטלוויזיה שלו.
"היומן," אמר ביל, שם אותו בנגן הדיוידי.
"נשמע מעולה," אמר טום. הוא הסתובב על גבו ונחת על המזרון לידו.
"אתה צריך להיות שפוך לגמרי בשביל לא לריב," מלמל ביל, מציץ חזרה אל הטלוויזיה. טום שנא כל סוג של סרטי רומנטיקה דביקים.
ובכן, הוא תמיד טען שהוא שונא אותם והיה סובל אותם כשביל רצה לצפות באחד, אבל עמוק במחשבותיו, ביל חשב שיכולה להיות לו נקודה רגישה בשביל טיפת רומנטיות.
ביל התיישב ליד אחיו וצחקק כשטום התכרבל קרוב אליו. הוא לא יכל לכעוס על טום כשהוא נראה מתוק כמו חתלתול מתוק, מתרפק על רגלו של ביל.
"זה טוב," מלמל טום. "זה, אתה. אתה זה טוב."
ביל עשה פרצוף. "אני חושב שהוודקה הייתה טובה."
"מממ.."
"אידיוט," אמר ביל, אבל הוא ליטף את אחת הראסטות שלו בעדינות. הראש של טום היה בחיקו של ביל והוא היה חמים, מאוד חמים, והוא התקרב. ביל נאנח והחליק למטה, מוצא תנוחה נוחה.
טום נאנח בעדינות והסתובב כך שהוא הסתכל למעלה, על ביל. "אתה יודע מה..?"
"מה?" שאל ביל.
"בלילה ההוא.." טום עצם את עיניו ולחץ על אפו ואז צחק. "בנאדם, אני זוכר כשהיינו עושים את זה."
"כן?" ביל ניסה להישמע רגוע.
"הוו, כן." ביל חיכה שטום ימשיך, אבל הוא לא המשיך. הם צפו בסרט בשקט ועיניו של ביל נעשו כבדות. הוא שמח מהעובדה שאולי הוא וטום ישנו יחד. הוא לא ידע איך הוא הרגיש לגבי טום או עד לאן הרגשות ירחיקו לכת, אבל הוא התגעגע לטום ואפילו כשהוא היה שיכור, ביל בילה בנעימים. ביל הניח לעיניו להיסגר לאט ועמוק. חומו של טום היה משכר; משקל גופו של טום בחיקו של ביל היה מקום נוח והוא לא הרגיש אותו לרגע. ביל כמעט ונרדם כשהוא הרגיש אחיזה בירכיו. כשהוא פתח את עיניו והסתכל למטה, הוא ראה את טום בוהה בו בעיניים חשוכות. "טומי," לחש ביל.
"אני חושב על זה המון," אמר טום. "מה שהיינו עושים."
ידו טיילה על ירכיו של ביל וביל הוציא נשימה חרוכה. לפתע, הוא לא היה עייף יותר.
"על מה אתה חושב?" שאל ביל.
"אני יודע שזה היה מוזר מצדי," אמר טום. "פאקינג מוזר, אבל הייתי רגיל-כשהיינו עושים את זה, אתה יודע, ביחד-הייתי מסתכל עלייך. לא כל הזמן. אבל לפעמים. והיית נראה.."
"איך נראיתי?"
טום הזיז את ראשו. הוא מחץ את מעלה הירך של ביל, באופן מסוכן קרוב למפשעתו. ביל נרגע באחיזתו של טום והניח את ידיו על צווארו של טום.
"אני צפיתי בך, גם," ביל אמר בשקט. "איך זה שלא ראינו אחד את השני?" שאל ביל.
"כי כשדברים נעשו ממש טובים בשבילך, אתה סגרת את עינייך." טום חייך והרים את ידו מירכו של ביל.
זה השפיע על ביל יותר ממה שזה היה אמור להשפיע והוא התפתל על המיטה, מנסה לא להראות שמילותיו של טום יכולות לעשות לו את זה.
"הו.. נכון," אמר בצניעות וטום צחק.
"אני חושב שאני צריך ללכת לישון עכשיו," אמר טום בזמן שעיניו נופלות. "אני יכול לישון כאן?"
"אני לא יודע, אתה יכול לשמור את הידיים אצלך, אתה חושב?" ביל צחק, אבל טום נתן לו מבט מוזר.
"כמובן שאני יכול לשמור את הידיים אצלי, טיפש." הוא התנענע סביב, לוקח מלמטה את השמיכה ולחץ את פניו כנגד הכרית הנוספת של ביל.
"אני יודע," אמר ביל ברכות. "אני רק התכוונתי קודם.. היית קצת נוסטלגי או משהו." הוא כיבה את הטלוויזיה והם צללו אל החשיכה.
"כן, וכל זה היה," הוא שמע את טום אומר.
"כן," ענה ביל, לא מרגיש מוטרד כמו שהיה עשוי להיות אם לא היה לו את טום מכורבל לידו.
"לילה, ביל," לחש טום, לפני שביל שמע את נשימתו הכבדה של אחיו התאום, שנרדם במהרה.
"לילה טוב."
**
ביל יצא מהמכונית והודה לנהג לפני שניתר על המדרגה הראשונה של הבניין שבו נמצאת דירתו. הוא רק חזר מצילומים והוא עדיין היה "עשוי", שיערו שטוח וחלק כמשי ועיניו עדיין היו מאופרות. אלה היו צילומים מגניבים.
באמת הייתה לו מילה ברוב הצילומים ובהכנות, אבל הוא לא היה מרוכז כל הזמן. טום הבטיח שהם ילכו לראות סרט מאוחר יותר וביל בטח התרגש יותר ממה שיכל להיות בנוגע לזה. מאז שטום עבר במיטתו ונתן לו קצת התרפקות, ביל לא היה מסוגל להפסיק לחשוב על טום. כמובן שטום היה תמיד איתו, תמיד במחשבותיו, אבל לאחרונה זה היה שונה. לאחרונה, ביל היה חושב יותר ויותר על סוד הלילות שהם נהגו לחלוק. הוא היה נרדם עם מחשבות מתוקות עליהם כמעט כל לילה במשך שבוע, וזה גרם לו למערבולות נעימות בבטן. לפעמים, הבטן שלו "חשבה" כל כך הרבה שהוא חשב שהוא יהיה חולה, אבל אלה היו געגועים מתוקים. מה עבר עליו? למה הוא היה נואש כל כך לקרבה כזאת שוב? ביל יכל להשיג קרבה כזאת עם בחורה, או בחור (אם הוא היה כנה עם עצמו), אבל הרעיון נפל שטוח במחשבותיו, אלא אם כן זה היה עם אחיו.
ביל דחף את דלת הדירה שלו והפיל את תיקו על הרצפה. הוא בדק את השתקפותו במהירות במראה, בודק אם הוא עדין נראה טוב. הוא רצה להיראות מושלם בשביל טום יותר ויותר מאוחר, רצה שאחיו יחשוב שהוא נראה מאוד, מאוד טוב. אבל באמת, למה?
"מסיבה פאקינג גודלה! כן," ביל שמע את אחיו אומר. "גם בערב השנה החדשה? זה נשמע יותר מדי טוב בשביל לפספס. אני אהיה שם."
ביל החמיץ את פניו, הולך לחדרו של טום. הוא נעמד בחוץ, ליד הדלת והקשיב לאחיו שדיבר בטלפון.
"הו כן, אנחנו עושים כרגיל, אבל השנה הזאת, אני רוצה להישאר בבית. המסיבה נשמעת מדהימה," אמר טום.
"כל מי שהולך להיות שם?"
ביל עשה פרצוף. טום רצה להישאר בבית בערב השנה החדשה? "לך תזדיין, אנדי!" אמר טום, צוחק. "אחי, אני לא רוצה לראות אותה. תגיד לה שיש לי חברה, בסדר? ובכן, אולי אני אהיה בזמן לכל המסיבות השווה שמסביב! אני צריך מישהי להתמזמז איתה בחצות, בנאדם. וכל הלילה. לא רק בחצות." הוא צחק שוב.
נאנק, ביל הלך למטבח והתחיל לעשות רעשים, מפיל כלי מטבח ומחבתות, פותח וסוגר מגירות. הוא לא יכל לשמוע יותר את טום מדבר. עברה מחשבה אצל ביל-לא, הוא ידע שהוא וטום ייסעו לחופשה, רק שניהם, במשך השנה החדשה. זה היה משהו שהם עשו במשך שנים. טום נכנס למטבח, הוא סיים לדבר בטלפון.
"היי," הוא אמר, מחייך לביל, ברור שהוא לא הבחין במבט הכועס שעל פניו של ביל. "עדיין רוצה לראות סרט?"
"על מה דיברת עם אנדרס?" ביל שאל, מעקם את הדלת הפתוחה של המקרר.
"ובכן, יש מסיבה ענקית שמתרחשת, כולם הולכים להיות שם. זה יהיה כיף, ביל, אנחנו נבלה שם."
ביל טרק את דלת המקרר שוב, ידיו רעדו. "אתה צוחק עליי?" טום פתח את פיו כדי לומד דבר מה, אבל ביל לא נתן לו.
"כבר היו לנו תוכניות לערב השנה החדשה, אני ואתה, כמו כל שנה אחרת."
"אני יודע אבל, שום דבר לא חקוק באבן, נכון? אנחנו עדיין נהיה יחד.."
"זה לא אותו הדבר, ואתה יודע את זה," ביל התרגז. הוא היה על סף דמעות, והוא שנא את עצמו על זה. הוא הרגיש חלש, כל כך דביק ותלוי, אבל זה ממש דיכא אותו.
"אני לא מבין מה הביג דיל," טום אמר בשקט.
"אתה לא תבין," מלמל ביל.
"מה זה אמור להביע?" שאל טום, משלב את ידיו.
"זה בדיור כמו שאמרתי."ביל קימט את מצחו. "אין יותר זמן בשבילי, אתה תמיד עסוק במשהו אחר."
"תכננו תוכניות להיום בלילה, לא?" שאל טום.
"ובכן, אני לא מרגיש ככה יותר, איך זה מרגיש?" ביל נשבר. הוא הרגיש שהוא עומד לפרוץ בבכי כשטום גלגל את עיניו.
"תפסיק להיות כזה תינוק, ביל." "אני לא תינוק!" צעק ביל. "למה זה כל כך מוזר שאני רוצה לבלות איתך?"
"אני לא אמרתי שזה מוזר," אמר טום. "אבל עכשיו כשאתה מעלה את זה, אני חושב שזה קצת מוזר. אלוהים, אתה לא יכול לבלות כל שנייה איתי, ביל."
"אני לא מבקש ממך לבלות איתי כל שנייה. אני מבקש ממך להיות אח שלי, אבל זה נראה כאילו אתה מעדיף לזיין מישהי ולהשתכר מאשר שאני אהיה בסביבה." ביל דחף את טום ורץ לחדרו, דמעות זולגות במורד פניו איך שעשה. הוא ממש הרגיש כמו תינוק ועכשיו אפילו יותר כי הוא בוכה כמו אחד.
הוא טרק את הדלת מאחוריו ונעל אותה. הוא ידע שהוא התנהג בדרמטיות.
אלה היו ממש דמעות שיצאו מעיניו, למען השם. אבל באמת, זה היה כל כך קשה לשמור על איזו מסורת חיה? במיוחד מסורת שהוא וטום הבטיחו אחד לשני שיקיימו אותה לנצח?
וביל ידע שהוא לא יכול לשמור את טום לעצמו לתמיד. הוא לא רצה את זה.
כל מה שהוא רצה היה שריד של זיקה ביניהם של משהו שבער שם פעם. הוא רצה את החיבור, את הלעולם-לא-להרגיש-לבד נוח שבא עם להיות תאום.
הוא לא יכל להתחבר אל טום, הוא לא יכל אפילו להרגיש אותו. בפעם הראשונה, ביל לא יכל לקרוא את מחשבותיו של טום.
"ביל, בחייך," טום אמר מבחוץ. הידית רעדה והוא שמע טת טום בועט בדלת. "ביל!" ביל ישב על מיטתו, ברגליים שלובות, מסתכל על הדלת. הוא ניגב את לחיו ונשם עמוק. הוא לא ידבר עם טום עד שהוא יירגע.
"ביל, בבקשה," אמר טום. הוא באמת נשמע עצוב. "אל תעשה לי את זה, זה משוגע." אולי זה היה מר, אבל ביל חייך על הכאב בקולו של טום. "תפתח את הדלת. בבקשה."
"למה?" שאל ביל. "כדי שתוכל לסגור לי אותה על הפנים?"
"תפסיק להיות פאקינג בחורה. אם הייתי רוצה בחורה, הייתי משיג אחת," אמר טום.
ביל גלגל את עיניו. "אז לך ותשיג אחת."
"לא רוצה אחת. תפתח!"
"אהה." ביל קם בכבדות אל הדלת, פותח את המנעול, מנער כדי לפתוח. הוא סובב את הידית, פותח את הדלת מעט לפני שנופל על מיטתו. "אתה בוכה?" שאל טום, דוחף את הדלת ומסתכל על ביל דרך הפתח.
"רק בגלל שאני כועס."
"על מה?"
"רק ניסית לשנות את התוכניות שלנו אפילו בלי לשאול אותי אם זה מהשאני רוצה!" ביל ילל, נחנק מעט ומרגיש טיפש. פניו של טום התרככו והוא התיישב ליד ביל, דוחף אותו קלות עם המרפק שלו.
"אני מצטער, אני לא חשבתי שזה יעצבן אותך. אני רק חשבתי שאולי תהיה משועמם ממני או משהו, שאולי תרצה לשנות." ביל ייבש את עיניו וחיכה עד שהוא היה בטוח שהוא יכול לדבר כמו שצריך.
"אתה מתכוון, שאתה רצית שינוי."
"נהה, אני קל," אמר טום. "לא אכפת לי מה נעשה."
ביל ידע שזה היה אמור לגרום לו להרגיש יותר טוב, אבל זה לא קרה. לטום לא היה אכפת מה הם עשו, לא אכפת אם הם יהיו להם את אותם השבועיים הרגילים שלהם ביל ציפה כל שנה.
"אני חשבתי שתאהב שנצא קצת," הוא מלמל, בוחר בשרוך רופף על הסדינים שלו.
"אני כן," אמר טום. "אם לא היינו רוצים ללכת, הייתי מספר לך שלא הייתי רוצה ללכת."
"אבל לא יהיה לך אכפת אם לא היינו נוסעים?" "ביל." טום נשמע מתוסכל, וביל ידע שהוא עומד לשחק אותה פרחח, אבל לא נראה שהוא יכל לעצור.
"לא יהיה לי אכפת לאן נלך, העיקר שנהיה שנינו שם." זה גרם לביל לחייך, למרות שהוא דיכא אותו קצת. הוא הרגיש שטום שם לב אליו שוב. "סולח לי?"
"אני מניח," אמר ביל, מנסה להסתיר את החיוך שלו.
"אתה מניח, או יודע?" טום גיחך אליו ולפני שביל יכל לחשוב על תגובה שנונה, טום הפיל אותו על המיטה, צובט לו בצדדיו.
"טומי!"
"היי, היינו עושים את זה כשהיינו קטנים כל הזמן!" טום צעק בחזרה, צוחק ומוחץ את ביל כנגד המזרן. הידיים שלו היו בכל מקום, מדגדגות וצובטות.
ביל התכווץ, בעט בטום וצחק עד שדמעות זלגו במורד פניו שוב, הפעם משמחה. טום היה חזר מדי ומהיר, ביל שכב רפוי מתחתיו, מתנשם ומגחך.
"אתה נכנעת," טום אמר, צובט את מותניו של ביל.
"אני יודע, אז תפסיק לצבוט אותי," ביל התבכיין. הוא התקפל מתחת לטום ונשך את כתפו. "ובלי צביטות בחזרה, זה מגיע לך!"
"אולי." הם שכבו יחד לרגע, מחייכים אחד אל השני ותופסים את נשימתם. טום ליטף את שיערו של ביל בקצות אצבעותיו, בוהה בו, מוציא את לשונו החוצה כדי ללקק את העגיל שלו. "רך."
"עשו לי את זה בשביל הצילומים," אמר ביל. נשימתו נעתקה כשגופו של טום נצמד אליו אפילו יותר.
"אני מוחץ אותך?" שאל טום. אצבעותיו עברו דרך שיערו הדק והמסורק כנגד אוזנו של ביל, גורם לו צמרמורת.
"אממ.." ביל נמעך אל מגעו של טום. " לא."
"אז, אתה לא אוהב את משחק הצביטות יותר," אמר טום. "חשבתי שאתה רוצה לחזור חזרה אל השורשים."
ביל נלחם בדחף של לדחוף את הלשון שלו לעבר טום, אבל נכנע. "מעולם לא אהבתי את המשחק הזה. אתה תמיד מנצח."
"אבל אתה אוהב דברים אחרים שהיינו עושים גם," אמר טום, מכופף את ראשו מספיק כך שביל יכל לראות את עיניו.
"כן," ביל מלמל.
"באמת?"
"כמובן, לא השתנתי עד כדי כך."
"אילו דברים?" שאל ביל, זז מתחת לטום מעט, בטנו הרגישה מוזר כמו מותניהם השתפשפו.
"ובכן.." טום זז מעל ביל קצת, לחיו הסמיקו. ביל לא ידע שלחייו היו אדומות אף יותר. כשטום מעליו ככה בלגן לו את הראש. אחיו היה כל כך.. חתיך, חשב ביל. לחייו בערו יותר.
"איזה דברים?" ביל היה צריך לדעת, האם טום היה חושב על פעילות הלילה הישנה שלהם גם.
"אתה יודע," אמר טום. הוא התיישב ושם את אצבעו על שפתיו, מוצץ אותה ומרטיב אותה.
"טום?" ליבו של ביל פעם למראה והוא הרגיש את הזין שלו מתעוות ממש לפני טום מנמיך את עצמו ודחף את אצבעותיו לתוך אוזנו של ביל. "רטוב!" טום צעק וביל לא יכל להתאפק והתפרץ בצחוק שוב כמו שאחיו מחץ אותו אל המזרן שוב. הוא שכח הכול בנוגע להרגשה חדשה, מוזרה בתוכו כשנלחם. זה הרגיש כמו פעם, אבל אפילו טוב יותר. לפחות לאותו הרגע.
**
ביל שכב על מיטתו כמה לילות אחרי, אברים זזים באנרגיה. הוא הרגיש חסר מנוחה, סגור. הוא היה מבזבז את כל היום בסטודיו עם חברי הלהקה שלו והיה הולך להם טוב. הם היו כותבים ומנגנים כמה שירים חדשים, ואפילו משתפרים בכמה שירים ישנים בשביל הופעות חיות. הוא היה שמח, מסופק, בלשון המעטה. עם זאת, הוא לא יכל שלא לרעוד בתסכול שהיה גורם לבהונותיו להתעוות. הוא מתח את רגליו לאורך המזרון ונאנח. כשעצם את עיניו, הוא קלט מהי ההרגשה. הוא היה חרמן.
"פאק," הוא מלמל. מפשעתו עקצצה והסתיר בכף ידו מעל מכנסי הפיג'מה, שורק ולחץ על הזין שלו. הוא זז על המיטה, הוא הוריד את מכנסיו על ירכיו ועטף את הזין שלו בידו, מושך פעם אחת, שורק בגלל התחושה. זה היה השחרור שהוא חיפש. הדבר על ביל היה שהוא מעולם לא באמת קלט מתי הוא ממש חרמן. שהוא היה צריך לגמור, הוא התעלם מהסימנים והרשה לעצמו להתענג. זה גרם להכול להיות טוב יותר כשהוא סוף סוף נגע בעצמו. הוא ליטף את הזין שלו, נאנח בקול, מקשת את עצמו על המיטה. ירכיו כמעט התפוצצו והוא בעט את המכנסיים מעליו, והם הפכו למשהו נשכח על הרצפה. האוויר הקר פגש בעורו העירום והוא רעד. כל החום התאסף במפשעתו והוא עצם את עיניו, מחייך. הוא היה סגור במשך השבועות האחרונים. בעיות עם הלהקה, בעיות עם המעריצים, בעיות עם המוזיקה. זה נראה כאילו זה לעולם לא ייגמר.ואז היה החיכוך המוזר בינו לבין טום. מה זה הביע? ביל עצר באנחתו ופתח את עיניו. כמו שהוא חשב על טום, הזין שלו התקשה בצורה בלתי נסבלת, והוא התחיל לבכות. ברכיו נצמדו אחת לשנייה והוא עזב את הזין שלו. מיליון תמונות רצו במחשבותיו. חיוכו הנאה של טום, הידיים של טום מנגנות על הגיטרה, ראשו הביישן של טום מתכופף כשביל אמר משהו מתוק על ההתחברות של התאומים בראיונות, גופו ההדוק של טום, הפנים של טום כשהוא התקשה על הבטן של ביל רק פעם אחת. ביל בלע בקשיחות.
"לא. אין פאקניג מצב," הוא לחש." אני לא רוצה את טום." הוא נשכב בחזרה על המזרן ועצם את עיניו שוב, מתחיל לשמור על קצב על עצמו. הזין שלו התעוות ללא היסוס וכשביל ניסה לחסום מחשבות על אחיו, הם רק חדרו למחשבותיו, חזק יותר. עכשיו הוא דמיין את טום מנמיך את גופו מעליו ולוחץ למטה, בוהה בביל עם אותן העיניים החומות. ביל שרק איך שהוא מחץ את הזין שלו חזק יותר. הוא לא יכל להילחם במחשבה ובלי ספק הוא לא יכל להכחיש מה הם היו עושים בשבילו.
ביל חשב שוב על כל הפעמים שבהם הוא וטום נגעו בעצמם יחד, רק אז, לראות למה הוא אהב את זה כל כך. זה יכול היה להתחיל להיות תמים מסמיק, אבל לקראת הסוף ביל לא יכל לגמור קרוב טוב לבד כמו שהוא גמר כשטום היה לידו, נשימותיהם נהפכו לפחות ופחות יציבות והחום שהיה שם ביניהם
"הו, שיט," ביל מלמל, ראשו נפל לצד אחד. אולי הוא לא היה צריך את טום שם כדי שזה יהיה טוב, אולי רק לחשוב על טום ומה שהם היו עושים, היה מספיק. ביל דחף את אגנו למעלה מתנשף בכבדות, מדמיין את טום בין רגליו, נוגע בביל במקום בעצמו, מריץ את לשונו על כל מקום בצווארו של ביל.
ביל היה שקט כשגמר, מחזיק את עצמו כשהאורגזמה שלו נבנית, מעמיד פנים שהדביקות שהוא היה יכול להרגיש על חזהו לא הייתה שלו, אלא של טום.
לאחר מכן, ביל שכב בשקט, העיניים שלו היו פקוחות וחיפש בחשכה, את התקרה שתיתן לו תשובות שהוא זקוק להן, אבל הוא לא מצא. דברים נראו נורא שונים עכשיו שהוא השתחרר, שהמוח שלו היה מעורפל מעט, לא ממש ער.
הוא ידע שהוא היה בצרות.
נגמר לי המאגר..חחחח
אם יש לכן אם מצאתן סירטונים יפים. תביאו.
שיר יפה..
אבריל!
יאלה. מקווה שאהבתן.
תודה על כל ההצפות והתגובות. זה משמח :)
טוב, חוץ מאלה שחושבות שיודעות הכל ותמיד מבקרות את התירגומים שלי. אבל..כל אחת ודעתה. אם לא טוב לכן, לכו פתחו בלוג תרגומים משלכן.
לאב יו אולל 333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
