3> Twincet is love

הלוו ליידיס = ].
הפרק מיוחל הגיע. סוף סוף.
חחח אני מקווה שאתן זוכות משו מהסיפור..
אמ..זה הסיפור האחרון שאני תירגמתי. את חלקו.
אני לא אתרגם יותר.
למען פעילות האתר אם למישי יש סיפור, וואנשוט, וואט אוור. אני אשים בכיף.
כבר יש כמה בנות שהתחילו לכתוב סיפורים אז שהן יסיימו אני כמובן אשים אותם להנהתכן.
אמ..זהו.
עכשיו שג'ניה פה היא תדאג לבדר אתכן.
חח אני סיימתי את עבודתי פה כל הנוגע לתרגומים.
 
את הפרק הזה רוני, ליטל ואני תרגמו.
תודה רבה בנות. עזרתן לי מאוד 3>
 
איג'ויי ליידיס = ]
 
חזרה לשורשים שלנו
פרק אחרון.

שלג חלש נפל כשביל נכנס לתוך בניין המגורים שלו. הוא משך את המפתחות מהכיס והידק את צעיפו חזק יותר על הצוואר. היה קר בחוץ, קר בהרבה משהיה השנה עד עכשיו, והאוויר הקר הרגיש טוב בריאותיו כשביל לקח נשימה עמוקה.

הוא עלה במעלית לקומה שלו והלך במורד המסדרון. זה לא נראה כאילו טום היה בבית. ביל לא ראה את המכונית של אחיו בחנייה, והוא למעשה רצה קצת זמן עם עצמו להירגע.

הוא פתח את הדלת ומיד הריח משהו.
"מה לעזאזל?" הוא מלמל.
הוא נכנס לדירה וקימט את אפו. רעש מרשרש בא מהסלון, וביל קימט את מצחו. "טום?"
"כאן!"

ביל זרק את התיק והמפתחות שלו על הרצפה ועשה את דרכו לסלון. כשהסתובב בפינה, הסצנה שראה כמעט גרמה לו ליפול.
טום היה על הרצפה, משחק בגרירת מלחמה עם גור שחור וקטן, כשגור אחר, שחור בדיוק כמו השני, נמנם.

"טום..." ביל נגרר הלאה. הוא הביט מסביב לחדר. שני ארגזים זהים לכלבים ושק גדול של אוכל לגורים הונחו על הספה. פזורים סביב היו תיקים עם קולרים ורצועות שנפלו החוצה.
טום חייך ומשך בכתפיו.
"בין שנינו, אני בטוח שנוכל להתמודד עם זה."
ביל היה מחוסר מילים, בעיקר כי היה בטוח שטום עשה את זה כדי לעודד אותו, וזה הזכיר לו זמנים קודמים בהם תמיד יכל לבטוח באחיו שיעשה הכל לטוב יותר.
"
הם מקסימים," הוא אמר לבסוף, גוש בגרונו.
"אני לא מאמין." הוא נפל על ברכיו מול טום, מרים את הגור שהתפתל בזרועותיו עד שהיה קרוב מספיק כדי ללקק את פניו של ביל בהתרגשות.
"הווו מגעיל," אמר אבל לא יכל לעצור את החיוך שעלה על פניו כשטום צחק עליו.
טום הרים את הגור השני וביל כמעט נמס למראהו אוחז את הדבר השעיר והקטן כאילו היה תינוק.

"הגור הזה רץ סביב כל הדירה 5 פעמים ואז פשוט התקלקל," טום אמר, וביל צחקק.

"אני לא מאמין שבאמת לקחת שניים מהם," הוא אמר, מחייך.

"ובכן, הם היו השניים האחרונים שנשארו, ולא יכולתי לקחת אחד מהם מאחיו, נכון שלא?"

"טום," ביל אמר, מתקרב עוד יותר לאחיו. "זה ממש.... למה עשית את זה?" הגור התפתל באחיזתו של ביל ונע ברוגע. הוא השתחרר למטבח, נובח ומתנשף.

"נראית כאילו ממש רצית אחד," טום אמר, משפשף את הבטן של הגור הקטן שלו. "וזה כמעט חג המולד..."

ביל לא יכל לעצור את עצמו מלגחך על כמה שהמתנה הייתה מתוקה ומתחשבת.
"אבל טומי...." הוא אמר.
טום הגיב בכך שהתקרב יותר לביל על הרצפה והעביר לו את הגור המנומנם. ביל החזיק אותו בידיו והביט כשעיניים גדולות ושחורות נפקחו בישנוניות והסתכלו עליו.
"הגור הזה שלך," טום אמר, "אתה יכול לקרוא לו ננה אם תרצה, אני מבטיח לא לצחוק."

"נהה," ביל אמר. "חוץ מזה, הוא נראה כמו בן. אולי אני אקרא לו טומי."

"אבל אז איך אני אדע למי אתה מתבכיין?"

"אם לא הייתי מחזיק גור, הייתי מרביץ לך," ביל אמר וטום צחק. "מה לגבי..."
 "ובכן, הייתי קורא להיפראקטיבי ראסקל (שובב) אבל אולי זה יהיה מסריח," אמר טום.
 "שלך לא היפראקטיבי. השובב בכר אוהב לישון בסלסילת הכביסה בחדר שלי, למרות שמצאתי אותו שם ארבע פעמים מאז שהבאתי אותם הביתה."
ביל חנק את הגור ושפשף את אפיו הרטוב. "הם נראים כמו תאומים."
 "כל הכלבים נראים כמו תאומים," ענה טום. "אבל כן, אני חושב שהחבר'ה האלה דווקא תאומים."
"אני אפילו לא יכול להבדיל ביניהם. זוכר שאנחנו היינו ככה?" שאל ביל.
 "קצת," אמר טום בסתמיות. "שינינו את המראה שלנו די במהירות." ביל נענע בראשו
 "אני חושב שאני אחכה עם השם בשבילו. זה חייב להיות משהו נכון." טום חייך.
"חג מולד שמח בכל מקרה." הוא רכן מעל ביל ונישק אותו בלחי, אבל לפני שביל הצליח להגיב, טום יצא מהחדר.
ביל ישב על הרצפה עם הגור, המום. הוא נגע בלחיו והגור ליקק את המרפק שלו והוא התחיל לנשוך את המכפלת של חולצתו.
"לא," אמר ברכות. הוא טפח קלות על אפו של הגור ופלט אנחה רעועה.
"אתה באמת אוהב את אחיך. תאומים," הוא הוסיף.
"זה מצחיק. איך אני אדע אם לקחתי אותך או את ראסקל?" הגור פיהק וביל צחקק.

**
שבוע חלף והתאומים הסתדרו יותר טוב. המחווה של הגורים הייתה תיקון מהיר למשהו שנפגע לזמן מה. חיות המחמד החדשות שלהם הראו גם אתגר הדדי,  בעיות שהתאומים חלקו, אבל בשביל הפעם הראשונה מזה המון זמן הבעיות לא היו קשורות אליהם או לקשר שלהם. בלילה הראשון שהגורים היו אצלם, הם גילו שהם לא הולכים לישון הרבה אם הם רוצים את הגורים בחדרים נפרדים. ביל ניסה להרגיע את הגור ללא השם לשעה לפני שהיללות יהפכו ליותר מדי בשבילו והוא הרים אותו, בראשית המסדרון, ונתקל ישירות במבטו העייף של טום, שהגור היה איתו. אחרי זה, הם הסכימו שהם לא יפרידו בין ראסקל לבין אחיו עד שיתבגרו קצת, כך שביל וטום חילקו ביניהם תורות לכל לילה. "אני חושב שראקסל התגעגע אלייך בלילה שעבר," ביל אמר במהלך ארוחת בוקר אחת. "אני לא יודע מה הוא יעשה כשאני לא אהיה לשבועיים." "הוא יהיה בסדר, יהיה לו את ללא שם שיארח לו חברה," אמר טום. הם ישבו על שולחן המטבח הקטן, אוכלים דגנים ונהנים מלהיות ערים בשעות הבוקר לשם שינוי. הגורים סוף סוף הפסיקו ליילל במשך הלילה וביל וטום הצליחו לישון באמת בלוח זמנים נורמאלי זה שנים.  "אם היינו חולקים חדר כמו שהיינו עושים, הם לא היו צריכים להיפרד," אמר ביל, שותה את החלב שלו. "אבל אם היינו חולקים חדר," עקץ אותו טום. "אתה מבולגן."
 "כן, ואתה נוחר," הוסיף ביל. טום הזעיף את פניו והסב את תשומת ליבו לראסקל כשניסה לקפוץ לחיקו ולתקוף את ארוחת הבוקר שלו.
"למטה, ראסקל," אמר טום ברשמיות.
"איך אתה יכול אפילו להפריד ביניהם? אנחנו צריכים להשיג קולרים או משהו."
"האוזן השמאלית של ראסקל הורמה בצורה מצחיקה," אמר טום. "והוא הרבה יותר אידיוט מללא שם."
"אני תוהה אם הם יראו שונים כשהם יתבגרו," ביל הרהר. "כמונו."
 "מי יודע." ביל לעס בפה מלא דגנים ונאנח כשהסתכל על השעון. "אהה.. יש לי פגישה אצל הספר בתוך פחות משעה, אני צריך להתחיל לזוז."
"אני לא מבין למה אתה לא צובע את השיער שלך בבית. אני אעזור," אמר טום.
"אני בטח לא אצבע הפעם," אמר ביל. "יכול להיות שאני אעשה משהו שונה, אבל אני לא יודע..."
"אני בטוח שלא משנה מה תעשה.. זה יהיה אתה." ביל נחר. "הוו, תודה," הוא מלמל אבל חייך. טום חייך לעברו.
"ובכן, לפעמים אתה באמת משתגע..." "הו, תשתוק, רק בגלל שאתה מעולם לא שינית את התספורת שלך, סבא."
ביל הכה קלות את ידו של טום, מחליק במאמץ לתוך מעגל הפלרטוטים שלהם. "היי," אמר טום, מושך בכתפיו, "למה לשנות משהו שנראה מעולה גם ככה?"
"שיהיה," אמר ביל, מגלגל את עיניו. הוא חייך לעבר ראסקל שניסה לגעת ברגלו, מחכה שביל ירים אותו. ביל אכן כמעט הרים אותו, אבל הוא ידע שטום יתחרפן אם הכלב יתקרב לאזור השולחן.
"אתה תמיד אהבת אותם," טום הצביע.
"זוכר כשאני התחלתי לפחד מהם? אתה תמיד ליטפת אותם."
"זה בגלל שהם הרגישו מוזר," אמר ביל, מלטף את ראסקל בראשו.
"ואני תמיד עזרתי לך לחפש אחרי אלה שלא תוכל להגיע אליהם." הוא חייך אל טום וטום משך כתפיים.
"אתה לא תאחר?" "שיט," ביל קילל, נענע את הגור בעדינות מרגלו וזרק את הקערה החצי אכולה של הדגנים שלו לכיור.
"אני אראה אותך אחר כך." אל תעשה שום דבר שאני לא אעשה," אמר לו. ביל חייך לעצמו איך שעזב את הסלון. הוא היה בטוח שלא.

**
3 שעות מאוחר יותר, ביל החנה את האוטו בחנייה של הבניין וחנה בחנייה הקבועה שלו, ליד האוטו של טום.
הוא העיף מבט על עצמו עוד פעם במראה. הוא עבר כמעט מהפך מושלם במספרה, והשיער שלו היה שונה לגמרי עכשיו. הוא החליק מעט בצדדים התחתונים והרים את משקפיי השמש מעלה, כשיצא מהמעלית לקומה שלו, הוא רעד והיה עצבני.
הוא היה מעבר לחרד, מת לדעת מה טום יחשוב על המראה החדש. התרגעות בבית עם טום והגורים הייתה חוויה לשבועיים האחרונים. ביל  התאהב יותר ויותר באחיו, מסוגל בקושי להחזיק את עצמו מלקחת את פניו של טום ולנשק אותו עד לאובדן חושים.
זה היה נראה שדברים חזרו לקדמותם, גם, וביל לא היה בטוח אם הוא דמיין את זה בגלל שהוא היה תקוע בתקיפות בתוך העננים איך יעלם עבור טום, אבל זה נראה גם שטום הפך למתוק יותר, יותר קשוב. ביל ניער את שערו וצעד לתוך הסלון. הגורים נרדמו מהר על הספה.
"שלום?" צעק ביל. לא הגיעה תשובה, וכל האורות היו כבויים.  הוא שיער שטום היה בסטודיו והיה צריך להסיע את גיאורג.
ביל התיישב על הספה וליטף את האוזניים של הגורים. ראסקל התעורר והחל ללקק בהתרגשות את ידיו של ביל.
"לא!" ביל דחף אותו קלות, אבל ראסקל לא ויתר. "נוו, תפסיק!" ואז ראסקל רחרח את שיערו של ביל וליקק אותו. ביל בכה והפיל את הגור על הרצפה, וראסקל רץ במהירות לאורך המסדרון.
"חרא." ביל רץ אחרי הגור, בגלל שידע שהגור ירוץ ישירות אל חדרו של טום. התאומים הסכימו שהכלבים לא ייכנסו לחדרי השינה כשאלה לא הימים "שלהם",
"שלהם" אומר, ימים שהגורים יבלו איתם את הלילה. הלילה, זה לא היה הלילה של טום, וביל ידע שטום יתחרפן אם ראסקל ייכנס לחדרו. טום העדיף לקחת תפקיד מקסים משמעתי כשזה נגע בגורים.
"ראסקל!" ביל שרק. בטוח שהכלב נעלם בחדרו של טום. ביל לחש ומלמל לאורך המסדרון. הוא התפרץ לחדרו של טום וחייך.
"אה-הא!!" אבל ראסקל לא היה היחיד שביל נפגש איתו. טום היה על מיטתו, מכנסיים למטה, מלטף את הזין שלו באינטנסיביות. זה נראה כאילו הוא ממש בתוך העניין כי הוא בקושי הרגיש בנוכחותם של ביל או הגור.
ביל התנשם בכבדות ולקח צעד אחורה, נתקע בתוך המדפים של טום. טום הסתכל למעלה, באמצע המעשה.
"מה לע..-"
"סליחה!" אמר ביל במהירות, לא מסוגל להתיק את מבטו. "אני מתכוון- פאק. אני מצטער, אני הולך."
"מה לעזאזל עבר על השיער שלך?" טום התיישב, מרים את מכנסיו, ממצמץ במהירות.
"מה-" ביל פלט אנחה ועזב את החדר במהירות. הוא לא עצר מללכת עד שהגיע לחדרו שלו וטרק את הדלת מאחוריו. ליבו פעם בפראות גם בגלל המראות שנתקל בהם וגם בגלל תגובתו של טום על שיערו.
הוא כמעט חש בחילה איך שהמפשעה שלו התהדקה ואיך שהוא לא יכל להפסיק להתנשם. טום נראה כל כך..
"ביל!" טום צעק דרך הדלת. "אל תתחבא שם. אני מצטער, אני.. תן לי לראות את השיער שלך!"
 "אני ראיתי מספיק בשביל שנינו היום," ביל השיב בחזרה, פניו האדימו.
"בחייך, ביל, זה לא שלא ראית את זה לפני זה," אמר טום.
"בטח ראית את הזין שלי כמעט כמו שראית את שלך."
"זה לא זה," אמר ביל, בטנו התהדקה. ובכן, זה לא לגמרי זה. "אתה שונא את השיער שלי."
"בקושי ראיתי את זה," אמר טום. "זה נראה כמו-"
"ראסטות."
"אין מצב, ביל. למה שתעשה את זה? תפתח את הדלת." ביל לא הגיב ולאחר כמה רגעים של שקט, טום דחף את הדלת. "
אל תיראה כל כך מפוחד, אתה התפרצת לחדר שלי, גם. אלוהים, אתה באמת עשית את זה."
"חשבתי שתאהב את זה," אמר ביל.
"מה? עשית את זה רק בגלל שחשבתי שאני אוהב את זה?" טום בהה בטום, מתקרב לחקור את שיערו החדש וביל נשבע שיכל להריח ריח אינטימי של אחיו.
"ביל, זה לתמיד, אתה יודע!" טום תפס אחת מהראסטות וביל התכווץ מכאב, הקרקפת שלו הייתה רגישה עדיין  בגלל הטיפול.
"אני לא טיפש." "באמת? כי זה היה מעשה טיפשי מאוד," ירה טום בחזרה. הוא עזב את השיער והלך אחורה מביל, מצחו התקמט בתשומת לב.
"למה שאני אוהב-"
 "אנחנו כל כך שונים עכשיו," אמר ביל. "אני חשבתי שנוכל להיראות אותו הדבר שוב, אולי רק קצת. כמו הגורים."
טום בהה שוב. "אלוהים, אתה שונא אותן," התבכיין ביל. "ארבע שעות של עינוי ואתה שונא אותן כמו ששנאת את הקעקועים. אתה בטח חושב שאני טיפש."
טום ניענע את ראשו. "אני לא הייתי צריך להגיד את זה, זה רק.. פאק, ביל אתה בכלל לא אוהב אותן, אתה תהיה חייב לגזור את כל הפאקינג שיער שלך!
אני לא אומר שזה נראה רע, זה רק כל כך שונה. זה היה ענקי, לא רק פסים או לנפח אותו בצורה שונה. אני לא מאמין שתעשה את זה רק כדי להיראות כמוני."
ביל נשבר; הוא ציפה לתגובה גדולה מטום כשראה את שיערו, אבל זה לא היה ככה בכלל.
"אתה כועס?" הוא שאל בשקט. "אני מתכוון, אני לא עשיתי את זה כדי לנסות ולחקות אותך או משהו, וזה השיער שלי."
 "אני לא חשבתי שהשיער שלך היה מכוער קודם," אמר טום, קולו התרכך. הוא שוב תפס ראסטה, בעדינות הפעם.
"למה אתה חושב שהיית חייב לעשות את זה?" ביל התרחק, לפתע עבר בו כעס.
"בגלל שהכול פאקינג משתנה עכשיו. אתה לא אתה יותר, ואני לא אני, ואנחנו לא אנחנו. אולי לא אכפת לך, וזה אחלה, בגלל שאני משער שזה מטופש לדאוג יותר מדי. אבל אני מתגעגע לאיך שהיינו כל כך.
זה פאקניג כואב לפעמים. הלוואי והייתי יותר כמוך, אוקיי? אז עשיתי פאקינג ראסטות, שיהיה. אני חושב שהן נראות די טוב. אבל בעיקר הלוואי והייתי כמוך בגלל.. אלוהים, החיים שלך בטח קלים. אתה לא דואג חצי ממה שאני דואג ו..." ביל הפסיק לדבר, בגלל שנשימתו נעתקה בגרונו והוא הרגיש טיפש להפליא.
טום נשאר בשקט, בוהה ברצפה.
"זה לא משנה," אמר ביל. "זה לא משנה מה אני עושה. שום דבר לא יחזיר אותנו בחזרה."
טום הביט למעלה, וכאב היה בעיניו. "יחזיר אותנו בחזרה?"
"נעלמנו לגמרי, טום," אמר ביל. וזה בסדר, זה.. אני אתגבר על זה."
"אני שמח שאתה יכול להתגבר על זה, אבל אני לא יכול." טום קימט את מצחו וצעד קדימה.
"על מה אתה בכלל מדבר? אתה חושב שלא אכפת לי ממך?"
"אני יודע שאכפת לך ממני." טום נד בראשו. "אני חושב שאתה יודע. אחרת..." הוא ליטף את אחת הראסטות של ביל. "אחרת זה לא היה צריך לקרות."
ביל פלט צחקוק קצר. "בבקשה לא נדבר עליהן. אני אגלח את השיער."
 "שלא תעז." ביל נאנח בכבדות. "אני לא רוצה לריב, טומי. כבר נמאס לי מכל הריבים איתך. בוא פושט נודה בזה שאנחנו לא מתקשרים יותר ונתגבר על זה."
טום הניד בראשו. "כן. אנחנו יכולים לעשות את זה."
"מה?" ביל הסתכל על טום בחדות. "או שאנחנו יכולים לנסות לתקן את זה." טום משך כתף. "אני מודה, הרבה מזה באשמתי."
"למה אתה מתכוון?" טום נשך את שפתו והסתכל באי נוחות. "זה שום דבר. אני רק הייתי עסוק ו.. אתה יודע איך זה."
"לא, אני לא. בגלל שאיך החיים שלי נהיים פאקינג עסוקים, טום, הדבר שתמיד נשאר אותו הדבר, והדבר האחד הזה שתמיד יש לי זמן בשבילו, זה אתה. אז לא, אני לא יודע איך זה," ביל נשבר.
"וגם חשבתי שאתה היית אותו הדבר, אבל אתה יותר מדי עסוק בלדחוף את הזין שלך לתוך כוס אקראי."
"לך תזדיין," אמר טום. "זה בולשיט."
 "זה בולשיט?"
"לגמרי." טום עיסה את העורף שלו בעייפות. "זה נורא טיפשי, אני הולך לישון." הבטן של ביל התערבלה בכעס. הוא לא הולך לתת לזה לעבור בשתיקה.
"לא, אתה אמרת שאתה רוצה לתקן את זה," הוא אמר, תופס בידו של טום.
"תגיד לי איך לתקן את זה." טום הוריד ממנו את ידו של ביל, מצמצם את עיניו לעבר ביל.
"אני לא פאקינג יודע! אני חשבתי שכבר תיקנתי את זה. ניסיתי כל כך חזק להיות שם בשבילך ופאק.. אני מניח ששום דבר מזה לא חשוב, "
"הא? "על מה אתה מדבר?"
"בילינו המון זמן ביחד," אמר טום, נושך הסיידליפ שלו. "אני ביטלתי כל כך הרבה דברים-" ביל רקע ברגלו בילדותיות.
"הוו, תודה לך על שנתת לי רגעים יקרים מזמנך בשביל לבלות איתי. אני בטוח שזה היה כואב בשבילך לשמור על הזין שלך במכנסיים לשתי דקות כך שנוכל להיות יחד!
הו חכה, לא יכולת לעשות אפילו את זה!"
טום גלגל את עיניו , מסתובב כאילו הוא עומד לעזוב, אבל הסתובב בחזרה ומסונוור מביל. "אתה האחד שחשבתי שירצה להוריד לי את המכנסיים."
"מה?" ביל ילל, הבטן קפצה לו לגרון. טום נראה כחול אפור וביל זחל מטום.
"אתה נישקת אותי וניסית... אני לא יודע. אלוהים, מה קורה איתך?"
"שום דבר. זה אתה, לא אני. אתה זה שהשתנה," אמר ביל. "זה אתה."
"תסתכל במראה המזורגגת, ביל," אמר טום. "בגלל שאני, כבר לא מזהה אותך יותר. אני לא ביליתי איתך בגלל שחשבתי שהייתי צריך, אני עשיתי את זה כי רציתי.
 כן, אולי זה לקח קצת מאמץ בגלל שלא עשינו הרבה לאחרונה. אתה צודק בנוגע לזה, גדלנו בנפרד. אני יודע את זה ואני שונא את זה בדיוק כמוך, אבל זה היה צריך לקרות. לא יכולתי..." טום החוויר מעט והלך מביל.
"לא יכולת מה?"
"זה היה יותר מדי," היה כל מה שטום אמר.
"מה היה?" ביל אמר בדרישה. הוא איחל שטום יתחיל להיות הגיוני. טום שילב את ידיו, עדיין לא מסתכל על ביל.
"למה באמת נישקת אותי בפעם ההיא?"
"אני חושב... אתה יודע למה" ברגע שהמילים יצאו מפיו של ביל, ביל הרגיש כאילו אבן ירדה מליבו. הוא היה כל כך עייף מלהסתיר את רגשותיו, וזה לא היה נראה כל כך טוב.
"אני יודע שזה הפחיד אותך, אני מצטער," הוסיף במהירות.
"אני לא אעשה את זה שוב, זה... זו לא בעיה, אני מבטיח. לא בשבילך, לפחות." טום לא אמר דבר, הוא בהה ברצפה וביל לא באמת ידע מה לעשות או להגיד להבא.
"זה למה הלכת?" אמר סוף סוף, כשטום עדיין לא יכל לדבר. "אני התחלתי להיות מוזר לפני זה? בגלל שנשבעתי שאני לא באמת אדע לאורך זמן." טום נאנח, מסתובב לקראתו משפשף את ידיו על פניו.
"אני לא יודע מה לעשות."
 "אתה לא צריך לעשות דבר," אמר ביל, בטנו התהפכה בעצבנות. הוא לא רצה שטום יברח ממנו, ביל לא יוכל לעמוד בזה.
 "בבקשה, אל תשנא אותי." 
"אני לא שונא אותך, ביל. אני לעולם לא אוכל. לא הבנת את זה נכון."
 "אז תסביר לי את זה," אמר ביל מיואש. "ספר לי מה אתה באמת מרגיש, ספר לי למה דברים השתבשו כל כך בינינו, אלוהים, כבר כמה חודשים עכשיו, אני חושב."
"שנה..." ביל נאנח וחשב על כך. זו הייתה האמת; בזמן האחרון הוא נזכר להתקרב לטום, ממש קרוב, היה כשהם נפשו בקאריביים בחג המולד שעבר.
הם בילו בערב באיזה מועדון לילה וחזרו לחדר במלון ושכבו אחד ליד השני, מתים מחום, לוחצים אחד על השני, מתנשמים בכבדות.
טום גמר בחמימות על בטנו של ביל והאורגזמה של ביל הגיעה לאחר זמן קצר. ביל זכר את אותו הלילה לפרטי פרטים, אפילו שהם שתום כמה דרינקים.
"טום, אתה.. אני מתכוון, זה לא היה ביג דיל," אמר ביל. "אני מעולם לא חשבתי על זה. למען האמת, שכחתי."
"ואני לא!" אמר טום בכעס. "מעולם לא פאקינג שכחתי את זה. איך אפשר? זה היה כל כך..."
"מושחת, אני יודע. חולה." טום נד בראשו.
"אני לא יודע.. האמת היא..." ביל בלע בקשיחות, בוהה באחיו בכפות ידיים מזיעות.
"האמת היא, שמרתי מרחק ממך בגלל..." טום נראה לגמרי חסר אונים.
"זה כל מה שאתה עושה. זה הורג אותי."
"אני עד כדי כך נורא?" שאל ביל, לפתע דמעות שרפו בעיניו.
"באמת? אני נשבע, אני לא ידעתי שהיו לי הרגשות האלה."
"אילו רגשות?" שאל טום. לא, הוא דרש. הוא צעד קרוב יותר לביל ותפס את שורשי כף ידיו של ביל ועיניהם נפגשו. עיניו של טום היו כהות ומפוקסות, שורפות את ביל מרוב עוצמה.
ביל רטט תחת מבטו של טום ופיו התייבש לגמרי. האם יוכל לספר לטום את האמת? הוא יוכל לספר לו איך הוא רצה אותו במשך כל השבועות הללו? אולי זה לא ישנה, אולי זה היה כבר יותר מדי דפוק  ודברים נהרסו ללא יכולת לתקנם.
"אני..." ביל רעד לפני טום. "אני אוהב אותך. אני... אני מאוהב בך, פאקינג אח שלי. הוו, גאד." ביל הרגיש כאילו הוא עומד להקיא, ובאותו הזמן הרגיש סוף סוף הקלה שאמר את המילים הללו בקול.
"אני רוצה אותך כל  כך," הוסיף. ידיו של טום הדקו את האחיזה וביל התנשם בכבדות.
"מה?"
"טומי, בבקשה אל תכעס, אני-" טום משך את ביל בחוזקה כנגדו, ידיו עוברות לאחוז בכתפיו של ביל. אצבעותיו ננעצו והוא קירב את ביל, נשימה רעועה לתוך המבוכה המוזרה.
ביל התנער ברגע שהחום של אחיו התפשט דרך בגדיו וייצב את חומו הפנימי.
"ביל." המילה נאמרה כנגד הלחי הרכה של ביל. אצבעותיו של טום חפרו בכתפיו והתחילו לכאוב, וביל הטיל את ידיו מעל ידיו של טום כדי להוריד אותן.
"ספר לי," הוא הפציר בו. "מה הולך פה? מה קורה?" הוא יכל לראות את טום בולע לפני שהתחיל לדבר, עיניו מלאות פחד, מה שממש הבהיל את ביל, בגלל שטום מעולם לא חשף את רגשותיו.
"אני לא מאמין שלא הבנת את זה," מלמל טום. "זה אותו הדבר אצלי. מאז ש... אותה יודע, הפעם ההיא, אני קלטתי וידעתי שזה היה דפוק, שאני לא יכול להרגיש כלפייך ככה." ליבו של ביל החסיר פעימה והתנשף.
"אז זה היה כשאני בערך..."
"התחלת להעלם ממני," ביל סיים בשבילו, כל החלקים של הפאזל התחילו להתחבר.
"כמעט, בכל מקרה. אני חשבתי שאני אאבד אותך."
"אתה לא," אמר טום. "אין מצב. אני מצטער שכמעט דפקתי את זה לגמרי." שפתיו של ביל רעדו והוא לא יכל לבטוח בעצמו שידבר, הוא יכול להרגיש משהו מבעבע במעלה החזה והוא לא יכל לדעת אם לבכות או לקפוץ מרוב אושר.
ההרגשה הייתה נפלאה ומחרידה באותו הזמן. הוא לא ידע מה זה אומר בשבילו, רק בגלל שהם הרגישו איך שהרגישו, לא אמר שהם אמורים לפעול בנושא, או שהם יעשו, או אם הם היו מוכנים. הוא לקח נשימה עמוקה והלך לאחור, מפחד מהאפשרות להתעלף אם לא יתיישב בקרוב.
"זה ענק," הצליח להגיד.
"בלשון המעטה," אמר טום, נד בראשו במהירות ונראה לא בטוח כמו שביל הרגיש. 
"אני לא יודע מה באמת לעשות..." ביל אמר. הוא חייך בחוסר אונים אל טום.
"גם אני לא יודע," הודה טום, קולו קרקר. הוא כחכך בגרונו וצעד לאחור.
"אולי אנחנו צריכים לקחת זמן לחשוב על כל זה. לנקות את הראש גם."
"כן," ביל אמר עם הנהנון. הוא הלך לאחור עד שהרגיש במיטה שלו באחורי רגליו. הוא התיישב, ממצמץ אל טום.
" אני חושב שזה רעיון טוב."
"אוקיי." טום הנהנן אל ביל והסתובב כדי לעזוב, נתקע בדלת בפזיזות. ביל כיסה את פיו עם ידיו, מסתיר את צחוקו.
"אוקיי." טום עזב את החדר וסגר את הדלת של ביל מאחוריו, עוזב את ביל לבד כדי לנסות ולעבד את הכול בשלום. ביל התמוטט על מיטתו, חזהו מתרומם. הוא החזיק את ידו באוויר וראה אותה רועדת ללא שליטה.
הבטן שלו התהפכה וקלט שעדיין לא אכל מאז ארוחת הבוקר, ושילוב של זה והשיחה שלו עם טום, השאירה לו תחושה של חולי. טום אהב אותו. ביל התיישב שוב, מסתכל מסביב לחדר.
מה הם הולכים לעשות? איך זה יעבוד? מה אם זה יהרוס אותם? הוא ניער את ראשו, מנסה לנקות אותו כדי שיוכל לחשוב על דבר אחד בכל פעם, אבל זה לא עבד,וכל מה שהוא רצה היה לראות את טום שוב.
גל של חום עבר בבטנו  ונעמד, מכוון ישר לדלת. הוא לא ידע מה הוא הולך לומר, הוא רק ידע שהוא היה חייב לראות את אחיו. ביל פתח את הדלת ויצא אל המסדרון, רק כדי להיתקל במשהו ישירות. זה היה טום, והפעם הוא לא החזיק שום גור בידיו.
זה היה כל שתי השניות לפני שטום הפיל את ידיו על ביל, כששניהם נאחזו בחוזקה אחד בשני וטום נישק את ביל חזק יותר ממה שביל התנשק אי פעם.
"אני חשבתי על זה," אמר טום בין הנשיקות, מעתיק את נשימתו של ביל לגמרי.
 "ו..." נשיקה. "אני חושב," נשיקה. "שכן." ביל נמס בתוך ידו של טום ונתן לעצמו להידחף אל הקיר. טום החזיק את ביל שם וביל נישק את טום לכל אורך פניו, נותן ללשון שלו להבליח החוצה כדי לטעום את כל מה שיכל.
הוא דמיין איך זה יקרה במשך כל כך הרבה זמן, אם זה בכלל יקרה. זה היה 'אם' אחד ענקי ועכשיו, זה באמת קרה.
"אולי אנחנו צריכים עוד קצת זמן," מלמל טום. "כדי לחשוב."
ביל ניער את ראשו. ככל שהתחשב יותר, הוא סיים עם החשיבה. הוא נאחז באחיו וסירב לעזוב, אפילו כשהגורים ייללו וזינקו על רגליהם. "
ראקסל!" אמר טום בתוקפנות. "פאק..." הוא הלך מביל ובעט בעדינות בגורים. "אלוהים, האכלנו אותם?"
 "כן, הם צריכים לצאת החוצה?" שאל ביל. הוא החזיק את שפתיו הנפוחות ולקח נשימה עמוקה.
"אם הם הלכו, לעזאזל," אמר טום. הוא הפנה את תשומת הלב מהגורים אל ביל.
"אתה בא איתי." טום גרר את ביל מהמסדרון אל החדר, משתיק את הגורים ומשתיק כל מחאה שיכול להיות שיש לביל (לא היו לו) עם הפה שלו.
הם התנשקו כנגד דלת הארון וביל הרגיש כך שהוא יימס לשלולית של גומי על הרצפה. ביל נישק בחזרה הכי טוב שיכל, מריץ את העגיל בלשונו על לשונו של טום, הכול נתקל בתוך הפה.
הוא רצה להרשים את טום, גם אם קצת, בגלל היקף הרפרטואר הגדול שלו. ברור, היו לו כמה עבודות יד מביכות, אבל הוא היה תמיד מקבל ומעולם לא זה שנותן.
בנות היו מפחדות ממנו עד מוות כנער והגבר שהעז להגיש לו היה תמיד קצת יותר מאיים עבור ביל בשביל לתת לו ללכת נורא רחוק.
ביל היה כאילו מעולם לא נגעו בו כמעט בכל מובן המילה והלחיים שלו בערו מהמחשבה איך טום היה חייב לחשוב עליו; נאיבי, תמים חסר ניסיון.
 "אתה רועד," אמר טום, הוא חפן את פניו של ביל בידו. ביל נשען עליה, משתוקק לחום העור של טום.
"אני לחוץ," הוא מלמל לתוך צווארו של טום והחביא את פניו. טום צעד לאחור, לוקח את ידו של ביל וגורר אותו מחוץ לדלת.
הוא חייך ותפס את ביל שוב עד שגופיהם נפגשו. טום נישק את לחיו.
"אני אדאג לך," הוא לחש לתוך אוזנו של ביל וביל היה כמו ג'לי בתוך ידיו כשטום השכיב אותו בחלקלקות על המיטה. ביל הצליח להריח את טום בכל מקום, בכריות, בסדינים, זה שיגע אותו. זה יכול להיות כמו כל הפעמים שהם אוננו יחד, רק הפעם הזאת הם לא יגעו רק בעצמם.
טום החליק מעל ביל בעדינות וכשהוא בא לנשק את ביל שוב, ביל תפס את אחת מהראסטות שלו ומשך בעדינות.
"אתה באמת שונא את השיער שלי?" הוא לחש. טום נד בראשו.
 "לא, אבל אני שונא שלא עשינו את זה לפני שסיימת את זה. עכשיו אני לא יכול להעביר את הידיים שלי בשיער שלך."
"הידיים שלך יכולות לעשות משהו אחר," ביל מלמל, נושף את שפתו. טום נאנח וליקק את שפתיו, לפני שליקק את של ביל עד שפתח את פיו כך שטום יוכל להחליק את לשונו פנימה.
כל גופו של ביל התחמם והוא משך את טום קרוב אליו, מחזיק אותו חזק אל החזה שלו. הם התנשקו נשיקה ארוכה וחמה, לשונות חוקרות פיות,שפתים מחליקות יחד. בטנו של ביל התפתלה עם כל כך הרבה רגשות מעורבים – חום, התרגשות, הקלה, עצבים, פחד. הוא פחד פחד מוות על מה שקורה.
"טומי,” אמר ביל כשהם נפרדו. עיניו הכהות של טום הסתכלו על ביל, ממוקדות וחושניות. ביל ראה את המבט הזה בעיניו של אחיו לפניכן, והוא  תמיד לא יכל לקרוא את הבעת הפנים. עכשיו הוא ידע מה הכוונה של אותה הבעה, וזה גרם לליבו לכאוב באופן מתוק.
טום נישק את הפינה של שפתיו של ביל ונשם בחמימות על פניו של ביל. “זה דיי מוזר.”
"אני יודע. יש לי בחילה.” ביל מצמץ אל טום,  לוקח נשימה ארוכה. “אבל זה כאילו...בחילה במובן הטוב.”
"גם אני,” טום למד את פניו של ביל וליטף אחת מהראסטות החדשות שלו. “אני אוהב אותן,” הוא אמר. “הן כל כך אתה.”
"הן אני כי הן אתה,” השיב ביל. הוא לחץ את שפיו  על של טום שוב והם חלקו נשיקה לוהטת, וביל קימט את גבו אל טום והם החלו לזוז יחד אחד מעל השני. ביל כבר היה אבוד; הוא כבר היה קשה בצורה בלתי נסבלת  ברגע שטום התמקם מעליו, והוא היה יותר ממסופק להרגיש את הזין של טום על גופו.
טום החליק את ידו במורד גופו של ביל והחליק את אצבעותיו מתחת למותנו של ביל, מתחת לג'ינס. ביל התכווץ והתנשף לתוך הפה של טום.
"זה בסדר?” שאל טום. “לא יותר מידי מוזר?”
"זה כל כך מוזר, אבל בבקשה,” אמר ביל, עיניו פקוחות לרווחה. “אני רוצה שתעשה... אני רוצה שתעשה הכל.”
"הכל?”
ביל בלע את העצבים שלו מטה ובאומץ הנהן. “בבקשה. אין לך מושג כמה זמן אני חושב על זה.”
טום צחק מעט. “אין לך מושג כמה זמן אני חושב על זה.”
הם התנשקו שוב והחלו באמת לזוז אחד מעל השני יחד, תנועותיהם מרושלות ולא מיומנות. ביל צרח כשידיו של טום החליקו מטה יותר במורד מכנסיו, בעדינות מחזיק את התחת שלו. טום השתיק אותו עם נשיקה כבדה ולשונותיהם נלחמו  על שליטה. הוא משך אחורה מהנשיקה והתכרבל בצווארו של ביל, מותניו מרגיעות את תנועותיהם.
"למה...למה הפסקת?” נשף ביל החוצה. הוא רצה שטום ימשיך להשתפשף חזק בין רגליו. ביל היה בטוח שהוא יכל לגמור ככה, והוא האדים מאוד למחשבה. הוא גמר עם אחיו לפניכן, כמובן, אבל הוא אף פעם לא גמר עם אח שלו עליו, נוגע בו, נושם על כולו פניו וצווארו.
"אני לא רוצה ל...” טום מחץ את התחת של ביל וגנח. “אני לא רוצה לגמור מהר.”
ביל רעד מתחת לטום והרים את ראשו מעלה, מלקק את שפתיו של טום. “אני עושה לך את זה?”
"אפילו שאתה לא בסביבה,” אמר טום. “אני חשבתי על....אלוהים, אני חשבתי על זה. אני חשבתי על...” ידיו זזו במורד התחת של ביל וקצות אצבעותיו היו מתחת לבוקסר של ביל. “לזיין אותך.”
"אתה יכול,” אמר ביל, רגליו נפתחו יותר.
"אני לא יכול לעשות את זה,” אמר טום. “אתה אף פעם...אני לא יכול!”
ביל ניער את ראשו וליקק את שפתיו של טום שוב,מנשק את הלסת שלו ומטה אל גרונו.  “אני רוצה שזה יהיה אתה, וזה כבר מרגיש טוב, אתה נוגע בי שם.”
טום כופף את ראשו מטה,  גונח דרך שיניו. אצבעותיו עבדו בין התחת של ביל, מלטפות  את הקמט ובדיוק מעל הכניסה הלחוצה.  “אני עוד אגע יותר זה,” הוא אמר. “שיט, ביל, זה רציני. אני לא צריך לעשות את זה...אבל אני כל כך רוצה את זה.”
"גם אני רוצה את זה, טומי.”
ביל הרגיש את טום רועד והוא חייך; טום גרם לו להרגיש כל כך סקסי, כל כך רצוי.  זה היה כמעט יותר מידי בשבילו, כל מה שהיה אי פעם משמעותי בשבילו התפתל מעליו, מלטף את האזור הכי אישי שלו.  הוא נשך את שפתו, מביט אל טום בביישנות.
"אני יכול לגעת בזה?” הוא לחש.
"מממ? טום נראה מאוד מרוכז בלהחליק את אצבעותיו סביב פתיחתו של ביל.  ביל ליטף את לחיו של טום, מנשק אותו ברכות.
"אני רוצה לגעת ב, אתה יודע...אני רוצה לגעת בו,” אמר ביל באמיצות. להניח את ידיו על הזין של טום היה אחד ממחשבותיו הראשונים כבר יותר מידי זמן, ולראות את טום נוגע בו לפניכן כשביל הפריע לו השאיר אותו חרמן.
טום הוציא האנחה חזקה על שפתיו של ביל, אצבעותיו לחצו חזק יותר.
"או אלוהים, כן, אתה יכול לגעת בו,” הוא אמר, נשמע קצת מחוסר נשימה.
ביל ממש את מכנסיו של טום, מנסה להוריד אותם בלי שטום יצטרך לזוז יותר מידי, בלי שטום יצטרך להפסיק. טום עשה כמריב יכולתו לעזור, אבל בסופו של דבר הוא נאלץ להוציא את ידו ולזוז מעט ככה שהוא יוכל להוריד את מכנסיו ואת הבוקסר שלו מהדרך.
טום בעט את מכנסיו והבוקסר ממנו והם נחתו על הרצפה בערימה. ביל התנשף כשאצבעותיו ליטפו את עורו החשוף של טום, והוא הסמיק כשפרקי אצבעותיו התנגשו הזין הקשה של טום.
"או, שיט,” נשם טום.  ביל משך את ידיו אחורה בעצבנות.
"מה קרה?” שאל ביל.
"לא, זה היה כל כך טוב, פשוט...” טום הוציא ייללה. “אני כל כך רוצה שתיגע בו.”
ביל נשך את שפתו.  הוא גם רצה, אולי אפילו יותר משטום רצה שיגעו בו. “פאק, מה אם אני גרוע?”
"אין מצב.” טום מיקם את עצמו ושינה תנוחה, כך שהוא נישען אחורה עם לוח המיטה. ביל החליק מטה על המיטה וכרע בך מול טום, לא בטוח מה לעשות.  הוא הסתכל על אחיו, עיניו פקוחות לרווחה. “זה רק אני פה.”
"זה הקטע...זה אתה,” אמר ביל. “זה אתה ואתה הכל ו...” הוא העז להסתכל מטה על הזין של טום, אבל הוא היה מכוסה עם החולצה שלו. “ואתה רוצה שאני אגע בו, ומה אם..”
"בוא הנה,” אמר טום, מחייך. הוא משך את פרק ידו של ביל וביל נתן לעצמו להיות מובל קדימה לאחיו. ביל הניח את ידו על כפתו של טום  ונאנח ברעד.
"תוריד חולצה,” הוא אמר בשקט.
"גם אתה,” השיב טום.
ביל הנהן ומשך את חולצתו, ואז ניער את הראסטות שלו כשהחולצה עברה מעל ראשו. כשהוא פתח את עיניו, הוא הסתכל עליו עמוק, עיניו כהות.
"עכשיו אתה,” אמר ביל בביישנות. כשטום מעריך אותו ככה, הוא לא יכל להרגיש שום דבר חוץ מביישן.
אבל אם ביל הרגיש ביישן פעם, זה היה שום דבר בהשוואה להרגשה שהתפשטה בו כשטום הוריד את חולצתו והיה עירום לפני ביל.  עיניו של ביל נפקחו לרווחה כשהן נחתו על הזין הקשה של טום.  מבטיהם נפגשו וביל נשען אחורה, חסר מילים. גופו של טום היה לוהט יותר משהוא אי פעם חשב, רגליים פתוחות וזין קשה מולו.
ביל פתח את פיו כמו לומר משהו, אבל  המילים אכזבו אותו.
"בוא הנה,” אמר טום שוב. קשר התאומים חייב היה להשתקם, כי מחשבותיהם תיקשרו שוב, וטום נראה שהוא ידע בדיוק על מה ביל חשב. “אני אראה לך. תן לי את היד שלך.”
בלי לחכות לתשובה, טום לקח זרועו של ביל והדריך את ידו מטה. אצבעותיו של ביל רעדו כשהוא עטף אותן סביב הזין של טום.  הוא הרגיש חם, חלק וקשה וטום מחץ את ידיו על העור הלוהט וגנח.
"פאק, תראה,” אמר טום, הנהנן מטה אל המקום שביל החזיק אותו. ביל העיף מבטח אל הברכיים שלהם והוא יילל ברכות  אל האנחה. הזין של טום היה אדום, זוהר בקצה, ואצבעותיו של ביל נראו עטופות טוב סביבו.
"האם אני..?”
טום הדריך את ידו של ביל למעלה על הזין שלו, וגנח עמוק כשידיהם החליקו על הראש. הקולות היו חזקים בניהם ופניו של ביל לא יכלו להיות יתר אדומים או הזין שלו יותר קשה.
"תן לי לעשות את זה,” אמר ביל במהירות, מזיז את ידו של טום ממנו. “אני רוצה לגרום לזה להרגיש טוב.”
"אתה גורם לזה להרגיש טוב רק מלהסתכל עליו,” אמר טום. הוא זז אל ביל ודחף מטה קצת לתוך האחיזה של ביל. “פאק, אתה הולך לגרום לי לאבד את זה.”
"עדיין לא. אני רוצה לשחק עם זה עוד קצת,” אמר ביל.
"אה, ביל,” אמר טום, עם חיוך. “אז, קדימה.”
ביל חייך בחזרה, בטנו התכווצה מתשוקה, ועשה לטום ביד בפעם הראשונה לבדו. “הוא כל כך גדול,” הוא אמר, אוחז בטום ברכות.
“חזק יותר?”
טום הנהן, נשך את שפתו. “איך שאתה רוצה.”
"אבל..” ביל מתח את העור המתוח עוד יותר וסובב את פרק ידו עד הסוף. “מה עם מה שאתה רוצה?”
"שיט!” טום התנער ממקומו על ביל, זרועותיו כמעט וויתרו. “אני פשוט רוצה אותך. בל אופן שאני יכול לקבל אותך.”
"אתה יכול לקבל אותי,” מלמל ביל, עובד עם ידו חזק יותר,  מהר יותר, אוהב את הדרך שבה טום רעד מעליו, פניו מלאות הנאה. “אתה יכול לקבל להיכנס לתוכי,”
טום התנשף ומשך לאחור, מזיז את ידיו של ביל ממנו. “אתה הולך להרוג אותי.”
ביל חייך ואז התנשף כשטום פתח את הג'ינס שלו ומשך אותם מטה, יחד עם הבוקסר שלו. כשהם היו מחוץ לגופו לגמרי,ביל נשאר עירום ורועד, לרוב מההתרגשות. הוא רצה להיות קרוב כך לטום כבר הרבה זמן, הרבה זמן משהוא הבין.
"זאת הפעם הראשונה שאני רואה את כולך,” לחש טום, אצבעותיו מרחפות מעל הקעקוע החדש של ביל, האחד שהיה מאוד משמעותי לביל. “זה מדהים,” אמר טום, מסתכל ישר לתוך עיניו של ביל, ושלוח ליטף מפתיע אל המפשעה שלו עם העוצמה של מבטו. “אתה מדהים.”
ביל יילל  כשטום ירד מטה וליקק מעט בתוכו, ואז החליק את ידו מטה על בטנו של ביל ועטף אותה סביב הזין שלו. טום סימן שביל עם לשונו על האותיות השחורות שכתובות במורד גופו של ביל, וידו ייצבה אגרוף סביב הזין של ביל, מושך מעלה וגרם לביל להתכווץ. הוא לא יכל לסבול את זה לעוד הרבה זמן ומשך את טום מעלה עד שטום נשם בכבדות על כל פניו וביל יכל לעטוף את ידיו סביב צווארו של אחיו ולאחד את פיהם יחד.
טום לחץ לתוך צידו של ביל וביל יכל להרגיש איפה הוא היה קשה ודוחף בו. זה הזכיר לביל מה הולך לקרות והוא גנח לתוך פיו של טום, מושיט את ידו למטה לנסות לגעת בו. טום הפסיק ללטף אותו והזיז את ידו, וביל יילל בחוסר סבלנות, אבל הוא השתתק שוב כשטום זז עד שהוא היה מעל ביל, ידיו בכל צד. הוא ירד מטה וביל נשם אל המגע הגופני המלא.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהם אי פעם היו בתנוחה הזאת בלי שום תפר של בגדים בניהם, והם לא סתם מתנסים או משחקים. כל תנועה של טום במותניו הייתה מכוונת וביל יכל להרגיש תחושה של דחיפות כשהא הסתכל על התאום שלו שלא היה רועש כך לפניכן.
טום הסתכל על ביל ברצינות כשהוא החל לנוע מעליו, מחליק את הזין של השני יחד לאט. מעכשיו והלאה הוא יזוז כדי לשפשף את הזין שלו מטה אל הקמט של ביל, ובכל פעם שנשימתו נהייתה חזקה יותר ויותר מחוספסת.
"טומי,” אמר ביל, מחכך באפו על לחיו של טום. “אתה יכול לעשות את זה עכשיו...אם אתה רוצה.” הוא ידע שטום לא יוכל להחזיק את זה לרבה זמן.
"אתה באמת בטוח, ביל?” שאל טום, נשען על יד אחת כך שהוא יוכל להזיז את היד השנייה חזרה למטה בין רגליו של ביל, אצבעותיו מיד מצאו את החור של ביל וליטף אותו קלות, גורם לביל להתפתל מהנאה.
"אני צריך את זה,” התנשף ביל.
טום נתן לו נשיקה קטנה ומתוקה. “אנחנו צריכים את זה.”
ביל הגיב בגניחות חזקות. טום לחץ אצבע לתוכו וההרגשה הייתה כל כך  משונה, כל כך חדשה. עד אז, ביל אף פעם לא חשב לשים לעצמו משהו שם בפנים ככה, אבל עכשיו זה נראה רעיון מדהים. טום החזיק את ביל קרוב וחקר את החור שלו בעדינות, מקפל את אצבעו, מנסה למצוא את הנקודות הכי טובות. ביל יילל באחיזתו. רגליו צרבו וגופם היה דביק מזיעה חדשה. הם החליקו יחד, ביל כופף את כתפיו של טום וטום דחף את אצבעו בתוך ביל עם מאמץ גדול.
"או!” הוציא ביל גנחה רועשת מגרונו והסמיק. הוא לחץ את מצו לכתפו של טום ונאנח, חורק בשיניו. אצבעו של טום הייתה בתוכו, הכי קרוב שמישהו אי פעם היה, וזה הרגיש מדהים.
"כל כך שמח שיש לנו את המקום שלנו,” הצליח טום לומר. “רוצה לגרום לך לצעוק.”
ביל הנהן ברעד והידק את רגליו חזק יותר סביב מותניו של טום. הם זז יחד עם אצבעו דל טום, כמעט מאבד את נשימתו. ההרגשה הייתה כל כך חזקה, כל כך מידית, כל כך קשה. הוא יכל להרגיש את הזין של טום משתשפשף בין ירכיו, קשה כמו אבן, וביל ידע שזה הזמן.
"עכשיו,” אמר ביל בחוסר נשימה. “אני צריך להרגיש אותך עכשיו.”
טום החליק את אצבעו עמוק יותר, בדיוק עמוק מספיק כדי לגעת במשהו מדהים בפנים שביל לא יכל לשלוט על היללות שלו. הוא נמס בזרועותיו של טום וקילל מתחת לנשימתו. אצבעו של טום הרגישה טוב, זה היה כמעט יותר מידי.
"טומי.” ביל הניח את ידו על  טום ומשך, והוא התנשף כשהוא הרגיש את אצבעו של טום יוצאת ממנו. “אח...בבקשה.”
"יותר מידי?” שאל טום ברכות. “אני מצטער, אני...” הוא הרים את גבותיו. “היי, תסתובב על הבטן שלך.” ביל מיד הסתובב על בטנו, מאוד נלהב לעשות כל מה שטום יגיד. הוא הסתובב ומיקם את עצמו על מרפקיו, מרכין את ראשו קדימה כך ששיערו  יצר ווילון  סביבו. הוא שמע את טום  זז מאחוריו, ואז הוא הרגיש שתי ידיים חמות על התחת שלו.
"או,” מלמל ביל. הוא סגר את עיניו וחייך. “טומי...”
ואז הוא הרגיש את שתי הידיים החמות האלו מפרידות את התחת שלו. עיניו של ביל נפקחו לרווחה. זה זה? טום פשוט הולך לזיין אותו? בטנו הסתובבה למחשבה.
"ביל, אל תתחרפן...”
ביל פתח את עיניו ואז התנשף שהוא הרגיש חמימות רטובה על החור שלו. הוא משך את רגליו יחד ונהיה מתוח. “אלוהים ישמור!”
"אמממ,” הייתה התגובה של טום. ביל הבין מה קרה. פניו של טום היו בדיוק מול התחת של ביל, והוא ליקק ברעב את החור שלו.
"או, אלוהים....” אמר ביל בנשימה חדה ורעד, מנסה להרגיש את כל גופו. אם הוא חשב שאצבעותיו של ביל הרגישו מוזר, הוא טעה. 
לשונו של טום הרגישה משהו לא מהעולם הזה. “טומי...מה...”
טום משך החוצה ושיחרר נשימה חמה. “אתה אוהב את זה?”
"אני...” ביל נשף את שפתו. “למה הפסקת?”
טום לא ענה, רק לחץ את פניו לתחת של ביל שוב וליקק בדיוק בתוך החור של ביל.
"או, טומי,” גנח ביל. גופו נפל על המזרן והוא הזיז את מותניו, משפשף את הזין שלו על השמיכות ואת התתת שלו לפיו של טום. הוא אף פעם לא הרגיש הנאה כזאת לפניכן.
ידיו של טום ליטפו את התחת של ביל ומעלה לגבו, מעשה עם נגיעות מתוקות. ביל גנח אל תוך הכרית,  משפשף חזק יותר על המזרן, מרגיש זרם של הנאה בבטנו. הוא ידע שהוא הולך לגמור אם טום ימשיך את מה שהוא עושה.
וטום נראה שלא היו לו כוונות להפסיק. טום טרף אותו וביל ידע שהוא היה רעב. זה גם לטבו להתכווץ ואצבעותיו חפרו בשמיכות והסתובבו.
הוא נשם נשימה חדה, מנסה להירגע, לנשום ולהתרכז במה שקורה לו הכל ביחד. הוא יכל לשמוע את הקולות הרטובים שהגיעו מבין רגליו וזה גרם לו להסמיק חזק  יותר משמשהו אחר אי פעם גרם.
"טומי, תפסיק,” יילל ביל, לא באמת רוצה שזה יגמר אבל לא רוצה לגמור עדיין.  הוא התגלגל עד שהיה על גבו, מסתכל על פניו של טום. שפתיו של אחיו היה נפוחות ולחיו אדומות.  ביל יכל לראות את הבלבול בעיניו.
"חשבתי שאתה אוהב את זה? טום התרומם מעט והחליק את כפות ידיו יחד עם פנים ירכיו של ביל, מפריד את רגליו בעודו עושה כך.
"אני מת על זה,” מלמל ביל בכנות. “אבל אני צריך יותר.”
עיניו של טום התכהו וידיו נחו מאחורי ברכיו של ביל. “כמה יותר?”
בטנו של ביל החל להסתובב בלי הפסקה כשהוא שכב שטוח על גבו עם טום מחזיק את רגליו פתוחות ומסתכל עליו בציפייה.
"אתה יודע בדיוק כמה יותר,” הוא אמר בשקט.
החום בניהם גדל. ביל רד וטום הסתכל עליו בהבעה רגועה, מתוחה. ביל אף פעם לא הרגיש יותר חשוף,  שוכב שם מול טום. הוא חשב אחורה על הפעמים האחדות שבהן היה עם אנשים, המישושים השיכורים לא באמת הגיעו הרחיקו לכת מנשיקות ונגיעות לא נוחות. זה היה יותר מידי בשביל ביל; לא נגעו בו כבר יותר מידי זמן ולא היה לו מושג מה הוא עושה.  גופו פעל מאינסטינקט טהור, מצורך טהור. הוא נראה רעד כמו שאחיו נראה.
טום נפל קדימה על פרקי ידיו ודחף קדימה את מפשעתו אל של ביל, גורר את הזין של השני יחד. כל גופו של ביל בער. העוצמה בניהם בערה במהירות.
ביל הרגיש את אצבעו של אחיו נדחפת בעדינות אל חורו והוא התנשף, גורר את ברכיו פנימה חזק. טום צחק וחייך אל ביל. “זה בסדר?
"אין לי מושג מה אני עושה,” הודה ביל. האדימות שעל פניו שרפה והוא נשך את שפתו כשטום שפשף את חורו.
"אל תדאג,” אמר טום. “זה אנחנו, נכון? אנחנו בסדר.”
"אנחנו טובים יותר מבסדר,” אמר ביל. הוא עטף את רגליו סביב מותניו של טום, משהו שהרגיש טבעי בשבילו, והפגיש בין שפתיהם. “בוא נעשה את זה,” הוא מלמל על שפתיו של אחיו. “מספיק עם המשחק המקדים הזה. כנס לשם.”
הזין של טום התנגש בין רגליו של ביל, לטף את החור שלו והם שניהם גנחו. “אוקיי. שיט. אוקיי.“ הוא התיישר והושיט את ידו אל השידה ליד המיטה, לוקח בקבוק קטן של קרם.
ביל סידר את עצמו מעלה על מרפקיו ונישק את צידו של טום, פיו נפתח כידי ללקק את העור החם.  אחיו נרגע, כמעט מפיל את הקרם.
"לעזעזל,ביל,” אמר טום ברכות. “חשבתי שאתה רוצה שאני פשוט אשים אותו שם.”
ביל הסמיק אל המילים וירד מטה, הזין דל אחיו ממש מול פיו. “או.” ביל האדים אפילו יותר, ולפני שהוא בכלל מה ידע מה הוא עושה, פיו היה על הזין של חיו.
טום הפיל את הקרם וקילל, ידיו מיד בתוך שיערו של אחיו. “פאק! ביל, תודיע אותי לפני שאתה...אלוהים.”
טום מצץ את טום הכי עמוק שהוא יכל, אוהב את ההרגשה החמה והקשה בפיו. היה לו מספיק מהמשחר המקדים עד הוא רצה ללקק את הקשה של אחיו. עכשיו הוא לא ידע אם הוא יוכל להפסיק. הוא מצץ לכל האורך ולחץ את עגיל לשונו על הראש. טום משך את שיערו וביל הסתכל מעלה, צופה על איך פניו של אחיו התכווצו מהנאה.
"אני עומד לגמור, ביל....ביל!”
ביל סוף סוף שיחרר, מושך את פיו אחורה ומחייך בביישנות אל אחיו. פניו של טום היו אדומות והוא התנשף, וביל בדיוק הבין איך הדברים עובדים. הוא שמע על  מאבקי כוח בחדר השינה,ועל הדברים המטורפים שאנשים עושים לאלה שמביאים להם הנאה, וזה הביא לו רטט של רעיון שהוא יכול לגרום לטום להרגיש חסר שליטה ונואש כמו שהוא גרם לו להרגיש.
"אני כל כך רוצה אותך.” טום הסתכל עליו שוב, עיניו שורפות בביל ומשאירות אותו חסר נשימה וחם בכל גופו.
"תעשה את זה,” לחש ביל, נשמע יותר בטוח משהו הרגיש.
טום הרים את הקרם שוב ושפך קצת על כף ידו, אבל לפני שהוא יכל למרוח את הקרם על הזין שלו, ביל תפס את ידו של טום והשתמש באצבעותיו עדי לקחת קצת מהקרם אל כף ידו במקום,  והוא חייך כשטום רעד באחיזתו. ביל החליק את ידו על הזין הקשה של טום, מלקק את שפתיו. הוא הסמיק כשטום תפס אותו, אבל סיים למרוח אותו ואז התיישב, לא בטוח מה לעשות עכשיו.
למזלו טום נראה שהוא מקדים את האי ודאות של ביל, ואז בעדינות דחף את כתפיו של ביל עד שהוא היה על גבו שוב. טום היה מעליו, בקושי נשאר מקום פנוי בניהם, והם בדיוק התכוונו להתקרב אפילו יותר, קרוב יותר משהם היו אי פעם.
ביל הרגיש את אצבעותיו של טום על החור שלו, והוא נשם פנימה נשימה עמוקה. לא היה לו מושג איך זה הולך להרגיש, אם הם הולך לעשות טעות גדולה, אם הם יתחרטו על הכל בבוקר. באותו הרגע, לא היה אכפת לו. הדרך שבה טום הקדיש את תשומת ליבו אליו סיפקה שבועות,  חודשים, שנים של געגועים אילמים.
ואז, בלי אף מילה, טום דחף את הזין שלו לתוך ביל, אבל רק קצת.  ביל יילל ופס את כתפיו של טום. ההרגשה הייתה כל כך חזקה, כל כך לא צפויה, הוא בקושי יכל לדבר. פיו נפתח בבכי שקט והוא הסתכל על טום.
"עוד?” לחש טום.
ביל הנהן, נשימתו נתפסת בגרונו. “בבקשה.”
טום נישק את ביל בתשוקה וגלגל את מותניו קדימה, הזין שלו מחליק פנימה עמוק יותר עד ששניהם רעדו עם ציפייה מראש. ביל התנשף וגרר את ציפורניו על עורו של טום וטום התכווץ, חיוך קטן על שפתיו.
"עוד,” דרש ביל ברכות.  הטון שלו לא היה משכנע כמו שמילותיו היו.
טום הפגיש את מצחיהם יחד  והחליק כל הדרך פנימה בתוך ביל.  זה שרף,  וביל החזיק חזק בטום,  רועד בכל גופו כשאחיו גם רעד מעליו. “פאק, ביל...אל...אתה מוחץ אותי כל כך חזק...אני....” טום שקע מטה מעליו והניח את פניו על צווארו של ביל. “אני פאקינג עוד שנייה הולך לאבד את זה פה.”
ביל ניסה להרגיע את שריריו, אבל הכאב היה יותר מידי חזק.  כל מה שהוא יכל לעשות היה לאחוז בטום, מחזיק אותו חזר בפנים. “אני מצטער, אני פשוט כל כך...” ביל לא מצא את המילה שתבטא את מה שהוא הרגיש. אפילו שהכאב עשה אותו מסוחרר, ליבו כאב מאהבה לאחיו. הם היו מחוברים עכשיו בדרך שהם אף פעם לא היו לפניכן וזה היה שווה את הכאב והצריבה.
טום הרים את ראשו והזיז כמה ראסטות שחורות מפניו של ביל. “אל תתנצל. אתה מרגיש כל כך טוב אני לא יכול... אני בקושי יכול לנשום או שאני אגמור.” הוא ליטף את צווארו של ביל.
"אלוהים, אני פאקינג אוהב אותך, ביל.”
ביל חייך והרגיש את גופו נרגע מעט. “גם אני אוהב אותך.”
"זה כואב? פאק, הייתי יותר מידי שקוע בזה כדי לשאול...”
"זה כן,” אמר ביל, מתכווץ שטום החליק אחורה מעט. הוא יכל להרגיש כל סנטימטר.  “אבל זה בסדר...” טום צפה בו בזהירות כשהוא החל לזוז, ביל ניסה בכל כוחו לא להראות כמה כאב לו. “אתה מרגיש כל כך גדול שם.”
הוא הרגיש את נשימתו של טום כשהוא גנח. “אתה יכול להגיד לי להפסיק...”
ביל ניער את ראשו, מחליק יד רועדת על לחיו של טום. “זה בסדר.”
טום הושיט יד בניהם וביל הרגיש אותה על הזין שלו, שלא היה קשה יותר.  אף אחד מהם לא אמר כלום בקשר לזה. טום פשוט ליטף אותו באטיות יחד עם תנועותיו וביל החזיק בו חזק, מרגיש את עצמו נרגע אפילו יותר. זה רק כאב כשטום מתח אותו ככל שהוא פתח אותו יותר,אבל בפנים, הוא יכל להרגיש את טום ממלא אותו, משפשף על מקומות שלא נגעו בהם, וההרגשה הייתה רחוקה מרעה.
והכאב לא היה ניתן להשוואה מהחיבור שהוא הרגיש, הקרבה האמתית. ביל סגר את עיניו כשהם נעו יחד, והוא הידק את טום בתוכו, לא יכול לשלוט בזה כשטום גנח.
"תירגע,” מלמל טום. “אתה טוב, אתה כל כך טוב.”
"באמת?”
טום הוציא נשימה נמוכה ורעודה. “פאק, ביל, זה הכי טוב שיש.”
ביל חייך למרות הכאב והוא הרגיש נחוש; טום חשב שהוא היה הכי טוב שיש. זה הרגיש ממש טוב. ביל לקח נשימה עמוקה וניסה להרגיע את כל גופו, ניסה למשוך את טום עמוק יותר פנימה בתוכו. טום נפל קדימה, מותניו דוחפות קדימה אל התחת של ביל ושניהם גנחו בקול.
טום ליטף את שיערו של ביל  ואת הזין שלו, וביל הרגיש את החום מתאסף בבטנו שוב. בהונותיו דגדגו וכשהוא הסתכל מעלה אל פניו של אחיו, בטנו של ביל התכווצה.  הוא אף פעם לא ראה את המבט הזה על פניו של טום לפניכן. פניו של טום היו משוכות קדימה, והיה זוהר שחור חמים בעיניו. שפתיו היו פתוחות מעט ולחייו היו אדומות. ביל החליק את ידו על גבו של טום, מרגיש את הראסטות הרטובות מזיעה על העור החם, והוא נשך את שפתו, מרים את גבו אל טום ודוחף את מותניו קדימה.
"או!” יילל ביל. הזין של טום החליק איפשהו בתוכו שגרם להכל שורף ודוקר.
"רע או טוב?” נשף טום החוצה, מרגיע את תנועותיו.
"אל תפסיק!” צעק ביל. הוא דחף את מותניו מעלה ולקח את טום עמוק יותר. “זה רק מתחיל להיות טוב.”
"להיות?” טום חייך ודחף פנימה חזק יותר וביל כמעט צרח. “איך זה?” טום התנשף החוצה שוב וזיין את ביל בצורה יציבה. “יותר טוב?”
ביל הנהן, מחזיק את טום עם ציפורניים חדות והתכווץ עם כל דחיפה בו. “או אלוהים, טומי, או אלוהים.”
טום החזיק את ביל, גם, דיו עטופות סביב מעלה זרועותיו של ביל, מייצב את עצמו כשהוא דוחף. “תגיד לי אם זה מרגיש טוב,” אמר טום.
“תגידי לי"
"זה....”ביל גנח והידק חזר יותר סביב טום. “כל כך...”
"בילללללללללל!”
"כל כך טוב! עכשיו סתום תפה וזיין אותי!”
טום חייך ועשה בדיוק כך. “אתה שתלטן במיטה, ביל,” הוא אמר. “הייתי צריך לדעת, אתה כל כך שתלטן בכל מקום אחר.”
"ואתה כל כך פטפטן.” אמר ביל. “קדימה – חזק יותר.”
"אתה הבוס,” מלמל טום. הוא נישק את ביל ודחף קדימה עמוק יותר מלפניכן, והביל הרגיש את כל גופו הופך לנוזל כשטום דחף מעליו וקילל. “פאק, או, פאק...”
ביל נשף ותפס את כתפיו של טום חזק. הוא הרגיש את אחיו מתנפח בתוכו והוא ידע שטום היה ממש קרוב. “טומי...”
"פאק, אתה מרגיש כל כך טוב, כל כך פאקינג - “ טום לא סיים את המשפט שלו כי הוא דחף בחדות ויילל.
"או אלוהים,” הצליח ביל לומר. הוא הרגיש מערבולת חמה באמצע גופו והוא הסתכל מעלה על טום. עיניו של טום היו סוגרות, לגמרי מרוקן.
ביל הושיט את ידו מעלה ללטף את פניו של טום וכשעיניו של טום נפתחו, הוא חייך אל ביל.
"שיט, ביל,” הוא אמר בשקט, החזה שלו עולה ויורד. הוא החליק מביל לאט, וביל התהדק חזק, מרגיש ריק, ומאוד נא בצורה מוזרה. “אתה בסדר?
ביל חייך כשטום לחץ את כף ידו על הפתיחה שלו. “אני אהיה,” הוא מלמל. וטום סוף סוף הזיז את ידו מעלה ותפס את הזין של ביל שוב, מוחץ אותו חזק.
"אתה יכול לגמור?” טום צפה בו בתשומת לב רבה, מלטף אותו כמה פעמים ומעשה את הקצה הנפוח של הזין שלו שהיה רטוב וחלקלק.
ביל הוציא קול בקצה גרונו והנהן במהירות, מסובב את מותניו על המזרן. הוא יכל להרגיש שהכל  נשרף בתוכו, מתיחות חמה בבטנו ותחושת דקירות במפשעתו התחזקה יותר ויותר עם כל תנועה של פרק ידו של טום.
לשונו של טום הציצה החוצה מהפינה של שפתיו, במט של נחישות על פניו שביל רק לעתים רחוקות ראה שטום היה לגמרי שקוע במוזיקה שהם עשו יחד, אצבעותיו המיומנות זזות לא יותר מבזהירות משהן זזות על הגיטרה שלו.
"טום- “ ביל הרים את גבו לפתע, מיילל כשהל החל להיות יותר מידי וגופו סוף סוף נכנע, משחרר את כאב הדקירות. הוא גמר על אצבעותיו של טום ועל בטנו שלו, וטום לא הפסיק לשפשף ולמחוץ עד שביל נפל אחורה, משלב את רגליו.
הוא הסתובב לצד אחד והרגיש את טום מחליק מאחוריו, מחבק אותו בתנוחת כפית. ביל נכנס אל תוך החיבוק, עדיין חסר נשימה.
"אני חושב שעשית לשיער שלי סלסול חדש,” הוא מלמל.
"איך אתה תמיד חושב על השיער שלך,” גיחך טום. הוא החליק את אצבעותיו על השיער מעל האוזן של ביל. “זה היה מדהים,” הוא הוסיף, מנשק את כתפו של ביל. “אתה חייב לתת לי לעשות את זה שוב.”
"אני אחשוב על זה,” התגרה ביל.  הוא התנשף אל תוך הכרית כשטום צבט את צידו בשובבות. “אתה מרגיש מוזר?” הוא שאל, קצת יותר בצלילות.
"עדיין לא,” ענה טום, מלטף את המקום שצבט את ביל. “יותר מידי טוב.”
ביל הבין למה הוא התכוון; באותו הרגע, הכל היה מושלם.
"אמממ אני לא יודע אם אני יכול ללכת כמו שצריך.” הוא התגלגל עד שהוא הסתכל על טום, מחייך אל החמימות שהוא יכל לראות בעיניו של טום, משהו שהוא התגעגע אליו כבר זמן רב. “אני אולי הצטרך להישאר פה.”
"אני אשאיר אותך כאן גם ככה,” אמר טום.
"אתה בטח תצטרך להביא לי אוכל וכאלה,” הוסיף ביל, מתכרבל הכי קרוב לטום שהוא יכל בלי להיות מעליו.
"אני אביא לך מה שתרצה,” השיב טום ברכות, משחק עם אחת מהראסטות של ביל לפני שהחליק את ידו על גבו של ביל.
ידו של טום החליק באופן מסוכן קרוב אל התחת של ביל, וביל התכווץ, צוחק.
"אני לא חושב ככה,” אמר טום, מזיז את טום ממנו. “יש לי כמה דרישות לפני שאתה מקבל כמה מזה שוב.”
טום הרים גבה. “אה, כה?”
"המ. אני רוצה פיצה,” אמר ביל, מנשק את זורעו של טום ברכות. “וקולה, ו...”
ביל הרים את ראשו ונישק את טום בדיוק על השפתיים, מחייך אל הנשיקה. “אממ..רק פיצה וקולה.”
טום נישק את ביל על האף ונעמד, מושט את ידו אל הבוקסר שלו. ביל נעץ את מבטו על צורתו הרזה של אחיו, מרגיש את מפשעתו דוקרת מהתרגשות שוב. אולי הוא ייתן לטום לעשות זאת שוב אחרי האוכל.
טום פתח את הדלת הסגורה וצחק. “ביל...”
ביל התיישב,מותח את שריריו הכואבים. “כה?”
"יש לנו אורחים.”
ביל הרגיש משהו דוקר עמוק בתוכו. הגורים, אחיו, זה היה יותר מידי. הוא בלע גוש בכי מטה בגרונו, מרגיש כמו ילדה קטנה. “טומי, תשכח מהפיצה וקולה.”
"אה?” טום הסתכל מכתפו אחורה וחייך.
"פשוט תחזור חזרה למיטה ותביא את הגורים,” אמר ביל. הוא הרגיש שזאת הייתה בקשה דחופה. “ו...”
טום כבר התכופף כדי להרים את הגורים אל זרועותיו. “ו?”
ביל צפה אחיו נאבק, מתקשה להגיע אל המיטה, והוא פיהק. הוא הרגיש מותש, עייף ומסופק. טום נתן לגורים לקפץ אל המיטה וביל התנשף. “טום!”
"מה?”
"אני עירום, הם לא יכולים לראות את זה,” הוא הסמיק כשהוא אסף את הסדינים אל משפעתו. רסקאל קיפץ ישר אליו וליקק את זרועו. “או אלוהים, אני מרגיש מלוכלך.”
טום צחק וזרק אחת מחולצותיו אל ביל. ביל תפס את החולצה הגדולה ולבש אותה. חולצתו של טום הרגיש חמה ורכה, והריחה כמו הבושם שלו. ביל היה מכוסה לגמרי, והוא נתן לגורים להתכרבל אליו כשטום החליק אל תוך המיטה שוב.
"זה נראה כל כך טוב עלייך,” אמר טום.  הוא גרר אחד מהשרוולים המסיביים. “מה שמתחת אפילו יותר טוב.”
ביל קימט את אפו, אבל בהונותיו דקרו. “לא לפני הגורים.”
"אתה צוחק?”
"רציני לגמרי.” ביל החליק מטה והתכרבל בסדינים ובכריות של טום, מושך את הסמיכות מעליו.
טום שכב ליד ביל ומשך אותו לחיבוק. “הם רק כלבים. הם לא מבינים מה קורה ו...” טום החליק את ידו מעל ומתחת לחולצה שביל לבש, מחזיק את התחת שלו. “אני רוצה את זה בדיוק במקום שאני יכול לראות את זה.”
"מממ,” ביל הגיב עם פיהוק כשהגורים התמקמו בכל צד שלהם.  הוא הרגיש את טום בדיוק מאחוריו והוא חייך.  טום ליטף את ירכו וביל נישק את פרק אצבעותיו של טום. החדר הריח כמו סקס וביל הרגיש שהיה ערפל חם סביבם.
הכלב חסר השם מחת והרגיז את רסקאל, והגורים רבו עליהם. ביל יילל וטום התיישב, מכה את הגורים על אפם.
"לא!” הוא אמר ביציבות. “לא, תפסיק עם זה אתה!”
"טומי, הם מתוקים,” אמר ביל אופן ישנוני.  “תן להם לעשות מה שבא להם.”
" הם צריכים משמעת.”
ביל ניער את ראשו וכשטום בדיוק נשען אחורה, הגורים פלסו את דרכם בין התאומים והתכרבלו בשמחה.
"או, אלוהים,” נאנח טום. “מכל הדברים שיבואו בנינו. אולי אנחנו צרכים להעיף אותם.”
"לא!” ביל הסתכל אל מעבר לכתפו ועשה פרצוף  אל טום. “תן להם להישאר, רק הלילה.”
טום הוציא ייללה. “ביל....”
אחד מהגורים יילל בשנתו.
"בסדר,” אמר טום, באי נוחות מעביר את ידו מעל ביל, מעל הכלבים. “הגורים נשארים, אבל מחר, זה רק אתה ואני. עירומים. שום דבר בנינו.”
ביל חייך כשעיניו נהיו כבדות. שום דבר לא יבוא בניהם יותר.

סוף!

סירטונימים XP

דאמממ XP

איך השיר מתאים להםם

שיר יפה :)

טוב, בננות.

מקווה שאהבתן.

תהנו לכן פה :)

לאב יו אול 3>

שני = ]