האו יאול דואין טודיי? חחחחח XP
כה..אני פריטי הפי..כי...
יום שלישי אני מסיימת ללמוד!
לתמידדדדדדדדד! אעאעהאעה! סוף סוף!
[כה..אני מעלמת מהעובדה שאני צריכה ללמוד לתולדות האומנות עכשיו..אבל....XP]
טוב, נתחיל?
Forbidden Feelings
פרק 6.
"הלו?" ענה ביל לפלאפון שלו שלצלצל.
"אתה בא היום נכון?" שאל טום שהיה בצד השני.
"אמ..כן. יותר מאוחר אני אצל אנדרס עכשיו אני אדבר איתך שאני ייצא." אמר ביל והסתכל על אנדרס שהיה לידו.
"אה, אוקיי. אז דבר איתי כי אני הולך לדניאל וזה.." אמר טום, שם את מכנסיים שלו.
"סבבה." אמר ביל.
"אז יאלה, ביי." אמר טום וניתק.
"מה מי זה היה?" שאל אנדרס את ביל שהביא לו כוס מים.
ביל גם ממנה והסתכל על אנדרס. "סתם, טום. אני צריך ללכת אליו ולהמשיך את העבודה."
"אה...מה, אתה והוא ממש התחברתם." אמר אנדרס בקול מסוקרן.
"מה? לא. הוא רק היה אצלי פעם אחת, שיחקנו בסוני ואז הוא הלך." זה לא היה ככה. ביל שיקר. לא ידע למה.
אבל שיקר לחבר שלו. אולי הוא ראה שאנדרס מבין מה קורה לביל עם טום. מה קורה לביל עם טום...מה קורה לו?
"אה..הבנתי. יפה. תהנה או מה שזה לא יהיה." אמר אנדרס וירד להביא משהו לאכול לשניהם.
"גאד.." אמר ביל וגלגל את עיניו.
הוא ואנדרס שרפו את הזמן ביחד ביום ראשון. שאין לימודים אז הדבר היחיד שהיה לעשות זה לנוח. להירגע מהכל.
הם תמיד היה ביחד מגיל קטן. בני בית של אחד של השני. ולאנדרס זה היה מוזר לשביל יש חבר אחר מחוץ לחברים הקרובים שלו.
הוא, גוסטאב, והשאר שהוא מכיר מאז ומתמיד. הוא לא התכוון להישמע קנאי. אבל זה באמת נראה מוזר.
ביל לעומת זאת לא התנגד, כמה שזה היה טום, זה היה נחמד. הם בילו ביחד בלי לריב ובלי לעקוץ אחד את השני
זה כמעט והתחיל להראות טבעי שם בחדר הבידור ששניהם שיחקו ונהנו.
ביל אהב את הסיטואציה ולא חשב לרגע שזה מוזר או שזה לא צריך לקרות בכלל.
וכנראה שגם טום אם הוא הזמין אותו אליו אחר כך.
כן, ביל התעלם מהעובדה שטום ישן אצלו. זה היה כלום אבל עדיין. הוא אהב את העובדה שטום שם. לידו.
ביל הזיז את ראשו ממחשבותיו והסתכל על השעון. השעה הייתה 6 בערב. הוא היה צריך ללכת לטום ולהמשיך את העבודה.
"יאלה, אנדי, אני צריך לזוז. אני אדבר איתך אחר כך. אוקיי?" אמר ביל שקם ממקומו ולקח את הפלאפון שלו מהשידה.
"סבבה. ביי." אמר אנדרס שראה את ביל יוצא מן החדר.
ביל נכנס למכוניתו ונסע לביתו של טום.
אחרי נסיעה קצרה הוא הגיע, נכנס לבית וראה את אימו של טום ואביו בסלון.
"שלום." אמר ביל בשקט ונעמד מול המדרגות.
"שלום. טום בחדר שלו. זה בסדר." אמרה אימו, חייכה אליו. אביו לא הסתכל בכלל.
ביל חייך חזרה ועלה לחדרו של טום.
ביל פתח את הדלת אחרי שדפק ואף אחד לא ענה.
החדר היה ריק. שקט. הוא הסתכל סביב, בחן אותו.
כמה באלגן אבל נקי. הוא חשב.
ביל הסתובב ולפתע ראה את טום רטוב, עם מגבת קשורה סביב מותניו. בכלל א שם לב שהוא לא לבד.
הוא סידר את המגבת שלו. ביל נעמד שם, לא מצליח להוציא את המילים מהפה.
טום היה כל כך יפה. כל כך מושך. שרירי אבל עדין. עורו היה טיפה חיוור וחלק. שערו היה אסוף ללא כובע.
סוף סוף בלי הכובע הזה. הוא היה כל כך יפה ככה.
ביל פשוט עמד שם ובהה בו עם המחשבות האלה. פשוט ככה.
"ביל!" צעק טום. נבהל מהנוכחות שלו.
ביל קפץ במקומו. "אה! אלוהים. טום." ביל הניח את ידו על החזה שפעם חוזקה.
"שב, אני כבר חוזר." אר טום והלך לחדר הארונות להתלבש שם.
ביל צפה בו כל הדרך לשם. 'פאק. צא מזה.' חשב ביל לעצמו. הוא ניער את ראשו וניסה כמה שיותר מהר לצאת מזה.
טום חזר והשניים ישבו והחלו לעבוד על העבודה.
הם התווכחו, צעקו, חלקו על דברים הקשורים לעבודה. ועבודה עלייה כמה שעות טובות.
פיצויי על אתמול שלא עשו כלום. היה להם הרבה להספיק.
"די! התייבש לי המוח!" צעק טום. תופס את ראשו בידיו.
"כה, יאלה. די להיום. עשינו הרבה." אמר ביל ונשען אחורה על הכיסא.
"תודה רבה באמת." אמר טום ונאנח
"כה..רק שהתחלנו אתה התעייפת." אמר ביל, צחק מעט.
טום התקרב אילו ודחף את כתפו. "אח!" צעק ביל ודחף אותו חזרה.
"מה, באמת. כולך אין לך כח. אני עושה לבד פה הכל." אמר בילף, מתרחק מטום.
"כה, כה. תלך תלך. שאני לא יתפוס אותך עכשיו יעיף אותך." אמר טום, מסתובב בכיסאו.
"ניניניניני." אמר ביל וצחק. התיישב על המיטה.
"אידיוט." אמר טום תוך כדי שהוא הסתובב.
"חמור." אמר ביל, הניח את ידיו על המיטה ונשען עליהם.
טום עשה פרצוף וקם. התקדם לעבר ביל וביל התכווץ. "תרגע. אין לי כח. בנתיים." אמר טום בעייפות.
"לך תביא משו לשתות." אמר ביל והתיישב על המיטה.
"רגע." אמר טום וירד במורד המדרגות. הוא הלך אל המטבח והוציא שתייה מהמקרר. הוא בא לחזור לדרו עש שאביו עצר אותו.
"לא נמאס לך מהילד הזה? אתה הרבה איתו." אמר אביו בקרירות.
"ו.." אמר טום, מבולבל.
"וזה לא נראה טוב. הוא יותר מידי, ילדה כזה." אמר אביו, מזיז את עיניו מהעיתון על טום.
"נו תעשה לי טובה. הוא חבר שלי כמו שדניאל חבר שלי. ילד רגיל לגמרי." אמר טום והחל לעתות את רגלו למדרגות.
"דניאל זה בחור. הוא..מוזר מידי. אל תתחבר איתו." אמר אביו של טום. נועץ בו את מבטו.
"אולי די?! למה נראה לך שאתה יכול לנהל לי תחיים? אנחנו אל מדברים כבר שנים! מה פתאום אכפת לך!
רק ממני! אני יהיה איתו איך שבא מתי שבא לי. לא עננייך!" אמר טום ועלה כמה מדרגות עד שעצר לדבריו אביו.
"עוד פעם אחת כזאת ואתה עף מפה. אני מבטיח לך את זה." אמר וניער את העיתון.
טום הזיז את ראשו ועלה מהר במדרגות. וטרק את הדלת מאחוריו. ביל נבהל.
"מה קרה לך?" שאל ביל.
"זה היה אבא שלי הנחמד שנזכר שאני חיי." אמר טום והגיש לביל בקבוק בירה.
"מכיר את זה." אמר ביל ולקח את הבקבוק אילו.
"הורים זה חרא. נמאס לי כבר." אמר טום. מתיישב ליד ביל. שותה מהבקבוק שלו.
"ספר לי על זה. ועוד המכללה הזאת עכשיו. זה הכל הם." אמר ביל.
"זהו..די אני מת לעוף מפה כבר." אמר טום, מסתכל על ביל.
"כן. חכה נגמרים הלימודים האלה ואני עף מפה. ללונדון או משהו. אני מת ללכת מפה כבר." אמר ביל ונשם נשימה עמוקה.
"גם אני. אין מצב שאני נשאר פה אחרי זה. אין." אמר טום ושתה שוב.
השניים ישבו על המיטה בשקט. בהו על החלון ממולם. שותים מהבירה שלהם. ככה, כמה דקות ארוכות
"ביל, יש לך חברה?" שאל טום סוף סוף.
"לא. לך?" שאל ביל.
"לא. אני לא אוהב תקטע הזה." אמר טום.
"איזה קטע?"
"של החבר חברה קטע. זה מעפן." אמר טום, הניד בכתפיו.
"אז אתה מזיין וזורק?" של ביל
"בדיוק!” אמר טום ומקים את הבקבוק לביל. ביל חייך והרים חזרה. והם שתו שוב.
"תאמין לי. הכי טוב. להתחייב זה לא אני." אמר טום בקול.
"כה.. לי הייתה וזה לא היה משהו. עכשיו עניין של לילה אחד קורה לי הרבה." אמר ביל ונשם נשימה עמוק.
"הכי טוב. בנות זה באלגן. יפות. אבל באלגןן.." אמר טום וצחק מעט.
"צודק." אמר ביל בשקט וגמר את הבקבוק שלו.
הבנים דיברו עוד הרבה באותו הלילה. כמעט עד הבוקר. דיברו על הכל מהכל.
על משפחה וכמה שהם שונאים את האבות שלהם. על תכניות לעתיד. תחביבים. הכל.
ביל אז, אחרי כמה זמן של דיבורים קם ממקומו והסתכל על טום.
"טוב, אז.. אני אלך. נראה אותך מחר." אמר ביל, לוקח את המפתחות שלו והפלאפון.
"סבבה. לילה טוב." אמר טום, נעמד ופותח לו את הדלת.
ביל עב את החדר, ירד במורד המדרגות ונסע לביתו. עייף.
טום חזר למיטה שלו, שכב ונרדם בתוך זמן קצר. מחר היו לימודים שוב. צריך לקום מוקדם.
ביל עשה את אותו הדבר, נכנס להתקלח ואז ישר למיטה. נרדם.
הימים עם טום החלו להראות רגילים ונורמלים במיוחד. מה שהם עשו היה נורמלי ומאוד טבעי.
כאילו הכירו אחד את השני שנים.
הם נפגשו הרבה, עבדו על העבודה ודיברו. יצאו למסיבות והכירו את החברים של השני. בילו ביחד המון ולמדו להכיר אחד את השני.
פרק 7.
**
אחרי יום לימודים ארוך ביל וטום נוסעים במכוניתו של ביל לביתו ונכנסים לחדר המשחקים.
אין כמו סוני עצבני אחרי יום ארוך.
"פאק! ביל זה לא פייר! רימית. בדוק!" אמר טום ונעץ את מבטו על ביל.
"מה?! אתה לא מתבייש? פאק, טום. תלמד להפסיד בכבוד. איזה נקבה." אמר ביל, מסתכל על טום וצוחק.
"כדי לך לרוץ." אמר טום בפשטות.
ביל הסתכל עליו והוציא לו לשון, זז מצד לצד על הניצחון שלו. הוא הסתובב לבקבוק הבירה שהיה לידו ואז הרגיש כרית חזק על ראשו.
"אוו אתה מת." אמר בלי, קם ומטיח כרית ענקית על גופו של טום. טום נפל על הרצפה והרגיש את ביל דחף
את הכרית חזק עליו.
הוא הצליח להושיט את ידו אל רגלו של ביל והפיל אותו על הרצפה. ביל צעק מכאב.
טום עדין על הרצפה אבל חזק מספיק בשביל לזרוק את הכרית על ביל ולהפיל אותו כל פעם מחש על הרצפה.
השניים לא נראים סובלים והם צוחקים אחד על השני.
הדלת פתאום נפתחה והשנים לא שמו לב. אביו של ביל עמד שם. המום.
"ביל!" צעק אביו בקול. ביל קפא. הוא היה על הרצפה וטום מעליו עם כרי ענקית. השנים מתנשפים.
טום ירד מביל מהר והתיישב על הספה. ביל קפוא במקומו. נושם בקול.
"מה אתה עושה?" שאל אביו דרך שיניים חרוקות.
"אבא..אתה חיי." מלמל ביל בשקט. "מה קורה?" הרים ביל את קולו.
"מה קורה? כלום. זה יפה לחזור הביתה לראות את הבן ההומו שלי עם ילד אחר." אמר אביו של ביל בפשטות.
"אבא..לא עכשיו..." אמר ביל ונעמד מול אביו. הוא לא ראה אות שנים.
"כה..הכל רגיל פה. חסר תועלת כמו תמיד זה מה שאתה. רק לשחק פה אתה יודע." אמר אביו והתקדם לחדר.
"מה אכפת לך? חזרת? יופי. אני שמח. עכשיו לך אם אתה לא יודע להיות מנומס ליד אנשים." אמר ביל, הולך ממנו.
"לא אכפת לי. פשט נמאס לי שאתה חיי פה על חשבוני עודה מ שאתה רצה ולא מועיל בכלום. לך תלמד!" צעק אביו.
"אין בעיה. אתה לא תראה אותי פה בכלל. אני יסיים ללמוד! כן. אני לומד! ואני ילך מפה.
אוו אני אלך מפה פאקינג רחוק ככה שאני לא אראה את הפרצוף שלך יותר. אבא."
אמר ביל, מסתכל על אביו בזלזול.
"חוצפן קטן." אמר אביו ותן לביל סטירה. היה הד בחדר מהרעש.
טום קפץ במקומו, המום. וביל החזיק את לחיו. עינו נוצצות.
"אני שונא אותך." אמר ביל, מסתכל על אביו.
אביו הסתובב והלך מהחדר. ביל נשאר עומד שם. מול פתח הדלת. הוא שמע את טום קם ממקומו והוא רץ החוצה.
לא רמה שטום יראה אותו ככה. לא רצה לדבר עם אף אחדד. הוא פשוט רץ החוצה. מעבר למדרגות החוצה מהדלת במהירות.
הוא פשוט רץ. לא בטוח לאן.
"פאק! פאק!" אמר טום, מזיז את ראשו, לא מאמין.
"מה...פאק. ביל." הוא הלך לעבר הדלת ועלה במדרגות. וילאים היה מולו.
"חפש אותו. גשום וקר שם בחוץ. הוא יכול להיות בכל מקום. בבקשה." הוא אמר לו, תופס אותו בכתפיו.
טום הבין שזה נראה מקרה ממ קשה. אם ביל רץ ככה מהבית. קרה לו משהו.
הוא הנהן לויליאם ויצא מהבית. הוא נרטב בשניהה שהיה בחוץ.
הוא החל לחשוב לאן ביל יכל להיעלם.
הוא התקשר לאנדרס ושאל אותו אם ביל אצלו. אנדרס אמר שלא.
טום התייאש. אחרי חיפושים בשכונה. ביל לא נראה בשום מקום.
הוא חשב טוב. ניסה להיכר לאן ביל יכל ללכת. אולי משהו שהוא אמר לו פעם.
"ה...היער." מלמל טום. "היער!" אמר טום. היער היה המקו ם שביל היה הולך כל הזמן שהיה קטן.
היה לו בית על העץ שם, הוא הראה לו אותו פעם. זה היה המקום היחיד שהוא יכל לקבלו קצת שקט.
כן, לשם ביל ילך.
טום היה מודאג. ממש מודאג. זה היה חשוך, גשם שוטף ירד ללא הפסקה והיה קר, קפוא.
ביל ורחובות לבד לא מסתדרים. הוא הלך לכיוון היער וכשהגיע חיפש את ביל.
גשם הפסיק מעט, מה שהטיב לטום לחפש את ביל מהר יותר.
הוא נכנס אל תוך העיר, מחפש בין כל העצים את ביל.
"אלוהים ישמור. הוא לא יכל למצוא לעצמו מקום אחר לברוח אליו...” חשב טום לעצמו בעודו עובר את כל העצים.
הוא נכנס עמוק יותר עד שהיער נהיה ברור יותר, בלי עצים סבוכים.
ביל ישב מתחת לעץ גדול שעליו היה בית העץ הישן שלו, אליו היה הולך שהיה קטן.
"סוף סוף.” לחש טום לעצמו וניגש אל ביל.
ראשו של ביל היה קבור בזרועותיו שהיו על ברכיו.
רטוב כולו, דמעות זולגות על פניו.
טום פתח את פיו כדי לומר משהו אך בי מיד עצר אותו. “לך.”
"מה..” אמר טום. מבולבל.
"אני רוצה להיות לבד.” אמר ביל בצורה יציבה. הוא היה נורא עצבני ועצוב על כל המצב.
למה אבא שלו תמיד חייב להתנהג ככה אליו. אז מה הוא אם קצת שונה מכל האחרים, זה מה שעושה אותו מיוחד. ככה או אוהב להיות. רק מה שהוא היה רוצה זה שאבא שלו יבין אותו ויפסיק להיות כזה אנטי אליו.
"סבבה. לא ממש אכפת לי מה אתה רוצה. ככה ש..” אמר טום חם חצי חיוך על פניו. “אני נשאר פה.” והתיישב ליד ביל.
ביל גלגל את עיניו מתחת לשיערו שהסתיר את פניו.
"ראיתי אותך.” אמר טום. הוא הרים את ברכיו לחזה שלו והרגיש בנוח.
"מה? מה ראית?”
"אותך מגלגל עיניים. לא יפה.” אמר טום וצחק מעט.
ביל לא יכל שלא לצחוק וגדם הוא גיחך מעט.
"אוו. יאלה עכשיו אנחנו לאט לאט נתקדם לקטע שבו אתה מרים את הראש ומספר לי מה קרה.”
"תשאיר אותי לבד, טום.” אמר ביל כשהוא הרים את קולו מעט.
"די להיות ליד קדימה, תגידי לי מה קרה לך.” דרש טום.
היו כמה דקות של 'ט בין השניים. השמים עדיין לא התבהרו אך הגשם כבר הפסיק.
טום לא ידע מה לומר עוד וביל פשוט לא רוצה לדבר.
טום רצה לעזור לביל. מאוד. הוא כן ידע מה קרה לו, הוא פשוט רצה שביל יוציא את זה ממנו ויתחיל לדבר על זה. היה לו אכפת מביל. באיזו שהיא צורה.
"אתה היית שם, אתה יודע.” אמר ביל בפתאומיות, מזיז את שערותיו מפניו מעט.
"לא אני לא. ספר לי.” אמר טום ברכות.
"פשוט נמאס לי. נמאס לי מההנהגות של בנאדם הזה. בא פעם בשנה הביתה וכשהוא בא הוא גם לא יודע איך להתנהג. פעם אחת בשנה אני רואה אותו וכל מה שהוא יודע לתת זה דקירות לביטחון שלי. להוריד אותי עד למטה ולבקר את המראה שלי ובלה בלה בלה. נמאס לי.” אמר ביל. קולו טיפה שבור והוא נשמע מעוצבן.
שהוא נרגע מעט הוא הרים את ראשו, הסתכל על טום ואמר, “אני לא יודע מה לעשות...”
טום הסתכל אל תוך עיניו של ביל. הן היו בהירות יותר מאי פעם, אדומות סביב בגלל הדמעות ואפו היה אדום גם. ביל נראה כל כך שביר באותו הרגע שטום לא חשב לפני שפעל ופשוט משך את ביל אליו וחיבק אותו. חזק.
ביל הופתע לרגע אך לאחר כמה שניות הוא עטף את ידיו סביב צווארו של טום וחיבק חזרה. לא משחרר.
השנים היו כך דקותו ארוכות. טום, עדיין לא כל כך מבין מה הוא עושה אבל לא התנגד ולביל היה כל כך נוח בזרועותיו של טום שפשוט לא חשב לרגע לעזוב.
הם הרגישו נוח אחד עם השני, ככה,, מחובקים.
"טוב..אתה..רוצה לבוא לישון אצלי?” אמר טום ומפריד בניהם.
"לא, לא זה בסדר. אני אלך הביתה.” אמר ביל והתכוון לקום.
"כה..מה שתגיד. אתה בא אליי.” אמר טום בפשטות ומשך את ביל למעלה.
השנים הלכו לכיוון הבית של טום בלי לומר מילה. לא בטוח שהם היו נבוחים מהחיבוק ומהקרבה ממקודם אבל היה ברור שזה לא היה המצב הכי נוח לשניהם.
השנים הגיעו לביתו של טום, כולם כבר ישנים. הם עלו לחדרו של טום וסגרו את הדלת.
"לך להתקלח אני אחריך.” אמר טום והתיישב על המיטה.
"אוקיי.” ביל נכנס לחדר האמבטיה וסגר את הדלת אחריו. הוא נהנה מהמקלחת, היה צריך אותה. המים החמים הרגעו את גופו מהגשם הקר.
כשהוא יצא הוא לבד ת בוקסר ונכנס מהר למיטה. טום צפה בו הולך לכיוון המיטה, מבולבל. הוא לא ידע בדיוק ממה, אבל משהו בביל גרם לו להרגיש שונה. משהו יותר מסתם חבר לכיתה.
"טוב..אני נכנס. אתה צריך עוד משהו?” שאל טום כשהוריד את החולצה מעליו.
"לא. תודה.” אמר ביל. הוא צפה בטום נכנס למקלח בעודו פותח את כפתורי בג'ינס שלו. ביל מהר נעיר את ראשו מהמחשבות ונכנס עמוק יותר למיטה.
טום יצא מהמקלחת, לבוש גם הוא עם בוקסר ונכנס למיטה. המיטה הייתה מספיק גדולה בשביל שניהם כך שהוא לא היה צריך להיות דבוק לביל, מה שלא כל כך הפריע לו, אבל...
'פאק. מה יש לי...' חשב לעצמו טום. הוא ניער את ראשו ונכנס למיטה. מנסה להתרכז במשהו אחר.
מקווה שאהבתן :)
סורי שאין תמונות וסירטונים..פשוט החרא הזה לא מעדכן לי!
אז אני מעדיפה לשים לכן את פרק שזה הכי חשוב ואחר כך להוסיף :)
לאב יו אול 333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
