לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

3> Twincet is love


מה קורה כשביל וטום מתאהבים זה בזה....האמת מאחורי התאומים..

Avatarכינוי: 

בת: 34

ICQ: 230717435 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

יוו יוווו!! שניי איז אין דה מאדר פאקינג האוס!!!



איך אני אוהבת לעדכן אין דברים כאלה! חחיחיחחי

יאס...איטס טרו...הסוף לסיפור המקסים של מאיה מתקרב...

זהו הפרק לפני הסוף לידיס...

אבל! נואו ווריס! יהיו פה עוד מלא מלא סיפוריםםם! הפרק הראשון לסיפור החדש כבר גמור. [אין על מה XP]

אז..יש למה לחכות..

אז יו קאן סי..[נהייתי רנין. מדברת בכל השפות. תכף תבוא הערבית. חכו. חחחחחחחחח גאד. אוקי.] שמתי לכן פה תמונות...[ממש התפרעתי.חחחח] ו..הפרק המיוחל, כמובן.

סוו..אינג'וי הוקרס. [איך התגעגעתם לזה...תזרמו..]


כפיים כפיים..



פרק 12.

 

טום וביל ישבו על המיטה בחדר המלון במגדבורג. הדירה שהם קנו עדיין הייתה בשיפוצים, לכן הם הסתפקו בינתיים בחדר בבית מלון. ביל ישב בישיבה מזרחית, טום ישב לצידו, ידו מונחת על ברכו של ביל.

הם שתקו,שתקו עד שטום הפר את השתיקה המעיקה הזו.

"ביל..." זה היה כל מה שהוא אמר.

ביל הרים אליו את מבטו, תוהה מה לענות.

"כן? על מה רצית לדבר איתי?"

"אתה לא יודע בעצמך?" טום הרגיש נבוך.

"אני יודע, אבל אני רוצה שהפעם לשם שינוי-אתה תדבר ואני יקשיב, ולא להפך..."

"תראה, קודם כל-אני מצטער על זה שלא באתי להלוויה של צ'ארלי, אבל אתה צריך להבין שהיה לי את הסיבות שלי. קשה לי להבין אותך, איך סלחת לו על מה שהוא עשה לך?"

"הוא עשה את זה מאהבה..."

"הוא פאקינג אנס אותך,ביל" אמר טום בשקט, משתדל לא להתעצבן.

עיניו של ביל נשטפו בדמעות וטום דאג לנגב אותן עם אצבעו.

"אני יודע, אבל אני מניח שהוא פשוט אהב אותי בצורה אובססיבית, אני יודע שהוא אהב אותי והמצפון שלי לא נתן לי לא ללכת להלוויה, עברנו יותר מדי דברים ביחד..."

"אני מבין, בכל זאת-סליחה שבאתי רק אחרי ההלוויה"

"העיקר שבאת"

"כן...

עוד שתיקה מעיקה וביל שינה תנוחה. הוא נשכב על המיטה והניח את ראשו על ברכיו של טום, טום נשטף בגל חום מקרבתו של ביל. ביל שיחק בשיערו בעצבנות וטום הוריד את ידו של ביל למיטה וליטף את שיערו במקומו, נהנה מהרכות שלו.

"כשקראתי את המכתב שלך..." טום התחיל לדבר שוב, "התחלתי לבכות, קשה לי להודות בזה-אבל זה באמת ככה...פשוט הרגשתי כ"כ אשם"

ביל תלה בטום את מבטו, "תאר לעצמך איך אני הרגשתי אחרי זה"

"הוא באמת התעלל בך?"

"כמו שאף אחד אף פעם לא העז לעשות" ענה ביל, מנגב עוד דמעה."הכאב הפיזי היה נסבל אבל הכאב הנפשי, בהשפלה ועוד יותר גרוע-בזה שלא נתת לי אפילו להסביר את עצמי וגמרת את הקשר שלנו כאילו כלום, היה פשוט נורא!את הכאב הזה באמת לא יכולתי לסבול!"

"אם רק היית יודע כמה שאני מצטער, אני אפילו לא יודע על מה אני מצטער יותר-על זה שלא יכולתי להגן עליך מצ'ארלי, או על זה שהתנהגתי כמו חתיכת חרא!"

"אני חושב שאתה צריך יותר להצטער על היחס שלך אליי...כי אחרי הכול, אני זה שהסכמתי לתנאי של צ'ארלי-אז זה רק באשמתי"

"אתה יודע מה? אני חושב ששתינו אשמים פה-אבל במשהו אחר"

"במה?" ביל הזדקף.

"בזה שצ'ארלי שמע אותנו כשהיינו במקלחת, לא היינו זהירים מספיק"

"אבל היינו מספיק טיפשים בשביל להתקלח ביחד"

"למה הכוונה?" הפעם זה היה טום ששאל את השאלות.

"הכוונה לזה שאנחנו פשוט מפגרים"

"למה?"

"בגלל מערכת היחסים שאנחנו מנהלים, זה לא נורמאלי"

"אבל דיברנו על זה כבר אלפי פעמים,ביל!"

"וזה הביא לתוצאות?"

טום הניד בראשו לשלילה.

"אתה מבין מה אני אומר? אם לא היינו מנהלים כזאת מערכת יחסים ,אז לא היה קורה שום דבר כזה"

"אני יודע..." טום מלמל ואז הוסיף: "אבל חשבתי שאתה רוצה את זה כמו שאני רוצה"

"טום" ביל התקרב אליו ואחז בפניו בעדינות האופיינית לו, "אני באמת רוצה את זה,כמו שאני לא רוצה שום דבר אחר בעולם הזה...אבל..."

"אבל מה?"

"אני  לא יודע,אתה מבין? אני לא יודע אם זה יכול להימשך אחרי מה שקרה, אני לא יודע אם אני יכול לשכוח כל מה שהיה,אני לא יודע אם עדיין יש לנו אמון אחד בשני, אני לא יודע מה יקרה אם מישהו יגלה...אני כבר בעצמי לא יודע מה אני רוצה, אתה מבין?"

"אני מבין אותך, גם אני מרגיש ככה...אבל אני אוהב אותך ,כמו שאני לא אוהב אף אחד אחר, ואני לא רוצה לוותר על זה!"

"גם אני לא, אבל מה יהיה הלאה?"

"הכול ימשך כמו שזה היה עכשיו-נמשיך להסתיר את זה, ונשקם את האמון אחד בשני ונאהב אחד את השני כמו שאהבנו תמיד" הסביר טום.

ביל נאנח, ספק בהקלה וספק בייאוש.

"בוא פשוט נפתח דף חדש במערכת היחסים בינינו, בסדר?" שאל ביל במבט מלא תקווה.

"אין דבר שאני רוצה יותר מזה!" אמר טום בחטף והצמיד את שפתיו לשפתיו של ביל, מתענג על השפתיים האלו, שהוא כ"כ התגעגע לטעמן.

ביל הכניס את לשונו לפיו של טום, הנשיקה המדהימה ביניהם-לפתע השכיחה את כל מה שהיה באורח פלא ושניהם נסחפו אל תוך מערבולת של חושים ואהבה.

 

לאבלי. חיחיחי



 

תמונות...

 

!!!HOT HOT HOT





ו..עכשיו שאני יודעת לשים סירטונים..יהיו פה כמה..לא עכשיו. אבל יהיו.;XP



רגעע! לפני שאתן רצות להגיב כמו משוגעות..

למישי פה יש מימולדת...

אחמ אחמ. VIK!!! המוןן המוןן מזל טובבבבבבבבבבבבבב! קיליליליילי!

שיהיה לך מימולדת שמייחחח! המון אושרר! את מקסימה. באמת. עם כל התגובות האלה וההצפות נון סטופ.

את מאלה שתמיד היו פה..אין לי מושג כמה זמן..אבל היו פה. חחחחחחחח טנק יו.

תזכרי לחייך. תמיד. אנחנו אוהבות אותך המון. אני, ג'ן. וכל החרמניות פה למינהן..חחחח

לאביו אלוט ביצ 3>

יומולדת שמח! = ]]]


עכשיו..אתן יכולות לרוץ ולהגיב כמו משוגעות....XPP


שני = ]


נכתב על ידי , 29/11/2008 19:20  
105 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-1/12/2008 13:38
 



היום יום הולדתת היום יום הולדתת :P






למי?!

לנדיהה הססיסקה הסקסית הזאתתת
אין הילדה הזאתת פשוט אין דברים כאלהה..ולחשוב שהכרנו אותה רק דרך האתר הישן והטוב שלנו בצ'ט חח כשהיא עשתה בייביסיטר תמורת איזה 7 שקל D:
ואז היא באה למפגשש כמו גיי אוףף איי מיס יוווווו :'(

אין עליה למרות שהיא מבריזנית מוסמכת אני עדיין מתה עליה
קיצר מה שאני באה להגיד זה מזלל טובב ענקיי!!
עד הגיל של נחמן [הוא חיי הרבה אז תשמחי חח] ושאף פעםם אל תשתני כי אין לך למה
יו מאי פרשס הורר
333>

וכמובן תמונה שלך כי את סקסית


יו גיי 33>
 and my gift for you is..



חחח XDDDD

תאחלו לה הרבה הרבה מזל טופפ
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=446198



חח טוב זהו מספיק עם האיחולים נעבור לעסקים
בעע אני חולה כמו לודעת מההה וזה לא ניהיה יותר טוב
אבל יש לי היום ביוטופ ואסור לי להפסיד אז כנרא אני אנסה לבוא כי מה בכל זאת זה פרוייקט שנתי וזה ..

קיצר קבלו פרק
פרק 11:


כשצ'ארלי חזר למגדבורג הוא הרגיש חולה,חולה מגועל כלפי עצמו.רגשות האשם תקפו אותו עוד ברגע שהוא סילק את ביל מחדרו אחרי שהוא התעלל בו מינית ונפשית.אז,הוא הרגיש רגשות אשם,אבל כשהוא התיישב במטוס בחזרה ממרסיי למגדבורג,הוא כבר הרגיש גועל וחלחלה עצומה כלפי עצמו.הוא הגיע למסקנה שהוא לא היה צריך להשחיל את המכתב הזה מתחת לדלת חדרם של ביל וטום,בידיעה שטום יכעס עליו בגלל זה.צ'ארלי הרגיש עוד יותר רע כשנודע לו שביל התעלף באותו ערב באמצע הופעה,לעיני קהל שלם,צ'ארלי הרגיש אשם בכול-והוא ידע שהוא האשם היחיד בזה.
לפי הלו"ז של להקת טוקיו הוטל,הם היו אמורים להופיע במגדבורג כשבוע לאחר חזרתו של צ'ארלי למגדבורג,זו הייתה ההופעה האחרונה שלהם במהלך סיבוב ההופעות.צ'ארלי ידע שהוא חייב לראות את ביל ולדבר איתו.הוא היה מוכן להתחנן על ברכיו שביל יסלח לו,העיקר להוריד מעצמו את כל רגשות האשם שתקפו אותו ולנקות את מצפונו.

ערב ההופעה הגיע,צ'ארלי הרגיש מתוח יותר מתמיד והוא כבר גלגל בראשו אלפי פעמים את כל מה שהוא הולך להגיד לביל.
הרחוב היה קר,צ'ארלי התהלך בו לבוש בחולצה קצרה בלבד,ג'ינס ונעלי ספורט,המוח שלו לא בדיוק היה טרוד במחשבות על הלבוש שלו.במרחק של כביש מהמקום בו נערכה ההופעה של טוקיו הוטל ניתן היה לשמוע את קולו של ביל שר את השיר "Sacred".צ'ארלי עצם לרגע קט את עיניו והקשיב לקול שירתו של ביל,היה זה קול רך ומלאכי שצ'ארלי אהב יותר מכל דבר אחר בעולם.
Remember
To me you'll be forever sacred
I'm dying but I know our love will live
Your hands above
Like a dove over me
And one day the sea will guide you back to me
Remember
To me you'll be forever sacred
To me you'll be forever sacred

ביל הפסיק לשיר והמנגינה פסקה אט-אט,קולות של מחיאות כפיים וצרחות נשמעו.
"תודה רבה!" צעק ביל לקהל וצרחות מילאו את אוזניו של צ'ארלי,צרחות שהפריעו לו להקשיב למה שביל אמר למעריצות.
צ'ארלי בלע את רוקו ועמד לחצות את הכביש.הפרפרים בבטנו השתוללו בפראות,הוא לא ידע אפילו איך ביל יגיב כשיראה אותו.יכול להיות שהוא יתלונן עליו למשטרה,יכול להיות שהוא ירק לו בפרצוף,יכול להיות שטום יהרוג אותו מרוב כעס על מה שהוא עשה לאחיו-יכול להיות שצ'ארלי יצטרך לשלם כל החיים על הטעות שהוא עשה ושהוא כ"כ התחרט עליה.
צ'ארלי ירד מהמדרכה ובראש משופל החל לחצות את הכביש מבלי לטרוח להסתכל לצדדים.מכונית שנסעה במהירות גבוהה לא ראתה אותו בחשיכה ודרסה אותו.ראש חריקת בלמים וצפירות נשמע,מיד לאחריו נשמעה ההתנגשות.צ'ארלי הוטל מת על הכביש.

"הופעה מעולה,בנים!הרגע סיימנו את סיבוב ההופעות העולמי הראשון שלכם!" דיוויד חיבק כל אחד מהם בגאווה וביל מחה דמעה בהתרגשות.
הבנים יצאו בשמחה מהדלת הראשית,מחייכים ומתכוונים לחתום לכל המעריצות.למרבה הפתעתם,הצליל מחריש האוזניים של צרחות המעריצות המתרגשות-לא נשמע הפעם.הבנים הביטו סביב בהלם,רואים את המעריצות מהתקהלות מקדימה סביב משהו ורעש של מכוניות משטרה ועזרה רפואית נשמע מקדימה.הם התקדמו לכיוון מעגל המעריצות,כמה מעריצות ניסו לגעת בהם וביל נדחף קדימה לראות במה מדובר.צעקה נפלטה מגרונו,צ'ארלי שכב על הכביש שוטט דם בעוד השוטרים מנסים להדוף את המעריצות בעוד אחד הרופאים בדק דופק לצ'ארלי.ביל ניגש לצ'ארלי במהרה,כורע ברך ומתכופף אליו.דמעות החלו לזלוג על פניו,החבר הכי טוב שלו-נדרס.

"אני מצטער" אמר הרופא של בית החולים שעות ספורות לאחר מכן,"כבר לא היה לנו מה לעשות,הוא ניפטר"
אמו של צ'ארלי פרצה בבכי,ביל חיבק אותה בצער,עיניו נשטפו בדמעות וטום,גיאורג וגוסטב בהו בו ברחמים.טום הניח את ידו על כתפו של ביל לאות נחמה,רוצה לתת לו להרגיש שהוא שם בשבילו.
"בוא נלך לשטוף לך את הפנים" הציע טום לביל אחרי שהוא נרגע קצת.ביל נתן לטום להוביל אותו בידו לכיוון השירותים של בית החולים,האווירה הייתה יותר מדי קודרת מכדי שמישהו ישים לב לזה שטום מחזיק בידו של ביל.

ביל נשען על הכיור,נותן לטום לשטוף את פניו בעדינות ולהוריד ממנו את כל האיפור מההופעה.העובדה שטום שטף לביל את הפנים לא ממש עזרה,כי עיניו של ביל חזרו להתמלא בדמעות.
"ששש...די,די תפסיק לבכות...אני לא יכול לראות אותך ככה!" אמר טום בנימה של כאב.
"אני לא יכול...הוא...הוא היה חבר כ"כ טוב שלי!אני...אני..." ביל גמגם,מתקשה לחבר משפט שלם מרוב ההלם שעדיין הכה בו מהידיעה שצ'ארלי איננו עוד.
"איך אתה יכול להגיד שהוא חבר טוב שלך אחרי מה שהוא עשה לך?"
"טום,צ'ארלי מת!אתה מבין?הוא מת!ואתה מצפה ממני שאני אזכר במה שהוא עשה לי...לא משנה מה הוא עשה-לא הגיע לו למות בגיל כ"כ צעיר ובכזאת צורה,אתה מבין?"
"ואתה מתכוון ללכת להלוויה שלו מחר?"
"כן"
"אני במקומך היית יורק על הקבר שלו אחרי שהוא איים שהוא יגלה לתקשורת שאנחנו שוכבים..."
"אני במקומך הייתי הולך לתמוך באח שלי שעצוב שחבר שלו נפטר!" אמר ביל בכעס ויצא מהשירותים.
טום סגר את ברז המים ונאנח בייאוש,הרגע הוא הרס את הסיכוי האחרון שהיה לו להשלים עם ביל.

ההופעה התקיימה יום למחרת בשעה 2 בצהריים.כשהיא נגמרה,ביל הביט על קהל האנשים שהתרחקו מהקבר ודמעותיו חזרו לזלוג שוב כשהוא ראה את אביו של צ'ארלי ואת אחיו מובילים את אמו הבוכייה בחזרה למכונית.ביל נשען על הארון שצ'ארלי היה קבור בו והניח עליו את ראשו,ממרר בבכי.הוא כל הלילה חשב על צ'ארלי,מבלי לעצום עין ולו לשנייה אחת.

"אני צ'ארלי,נעים לי  מאוד להכיר אותך" אמר צ'ארלי באותו לילה אחרי ההופעה של הלהקה,כשהוא זכה להיכנס אל מאחורי הקלעים לגמרי במקרה.
"נעים מאוד,צ'ארלי,אני ביל" ביל לחץ את ידו של צ'ארלי,צמרמורת חלפה בגופו.
"אני יודע שקוראים לך ביל-אני המעריץ מספר אחד שלך!"
"לא ידעתי שיש לטוקיו הוטל מעריצים בנים" ביל הסמיק.
"אני לא מעריץ של הלהקה-אני באופן ספציפי מעריץ אותך!" צ'ארלי הביט אל תוך עיניו החומות והמאופרות של ביל.
"זה מחמיא לי" אמר ביל ולחיו קיבלו גוון עמוק של הצבע האדום.
"אני יכול להצטלם איתך?" צ'ארלי שאל בהיסוס.
"בטח,אבל קודם צריך לאסוף את כל הלהקה"
"לא,אני רוצה להצטלם רק איתך!" אמר צ'ארלי וביקש מאחת המעריצות שגם היו מאחורי הקלעים שתצלם אותם.
"קדימה,הגיע הזמן לפנות את חדר ה-VIP,הזמן שלכם נגמר..." אמר דיוויד.
"שניה,אני רק רוצה שתהיה לי תמונה אחת עם ביל" נלחץ צ'ארלי ונצמד לביל בשביל התמונה.
"תודה שהסכמת להצטלם איתי" אמר צ'ארלי,עדיין מתקשה להתרחק ממושא הערצתו.
"בכיף!" ביל חייך והמעריצים החלו לצאת מהחדר.
"אני הולך לשירותים,כבר בא" הודיע ביל ויצא גם הוא מהחדר.
כל המעריצות הובלו אל מחוץ לשטח.צ'ארלי השתרך מאחוריהן בצעדים איטיים,ביל ניגש אליו במהירות והקיש עם אצבעו על כתפו.צ'ארלי הסתובב,מוצא את ביל קאוליץ עומד מולו בחיוך רחב.
"אנחנו יכולים לדבר?" שאל ביל וצ'ארלי הנהן במרץ.
"קדימה,בחור,הגיע הזמן לצאת!" זירז אותו אחד המאבטחים.
"זה בסדר,ג'ון,הוא איתי!" אמר ביל.
המאבטח הנהן לחיוב ועזב את הבנים לבד.
"רציתי לשאול,אם תרצה להיפגש מתי שהוא,הייתי רוצה להכיר אותך" אמר ביל.
פיו של צ'ארלי נפער לרווחה.
"אתה באמת רוצה להכיר אותי?" צ'ארלי היה המום.
"כן,אתה נשמע לי בתור בחור מאוד מעניין" ביל קרץ לו.
"באמת?" צ'ארלי התקשה להאמין.
"ברור!אבל בתנאי אחד" אמר ביל.
"איזה?" צ'ארלי היה מוכן להכול.
"שתשכח מזה שאתה מעריץ שלי ושתתייחס אליי כמו שאתה מתייחס לכולם-ולא כמו לסולן מפורסם של להקת רוק...אוקיי?"
"בסדר" צ'ארלי הנהן לחיוב.
"יופי" ביל הוציא את הטוש השחור שלו,שהוא חותם איתו למעריצים מהכיס.
"תביא לי שנייה את היד שלך" ביל ביקש וצ'ארלי הושיט לו את ידו.
ביל הרים מעט את השרוול בחולצתו של צ'ארלי,צ'ארלי הצטמרר מהמגע שלו ונשימתו נעתקה לרגע קט.
"זה המספר שלי" אמר ביל אחרי שסיים לכתוב,"תתקשר אליי עוד שבוע-נקבע להיפגש,בינתיים אנחנו עמוסים בהופעות,ראיונות,תוכניות טלוויזיה וצילומים"
צ'ארלי הקשיב לביל,בולע כל מילה שהוא מוציא מפיו.
"תתקשר אליי,טוב?" ביל שאל כשראה שצ'ארלי לא מדבר.
"ברור!שלא יהיה לך ספק בזה!"
"יופי,אז נדבר בעוד שבוע" ביל עמד ללכת.
"ביל...חכה!" צ'ארלי קרא לו וביל הסתובב.
"אני יכול...לחבק אותך?" צ'ארלי הסמיק והוא השפיל את ראשו לרצפה.
"בטח!" ביל ניגש אליו וחיבק אותו,צ'ארלי הרגיש את החמימות מטפסת בגופו והוא הניח את ידו על גבו של ביל,מניח את ראשו על כתפו.הוא כ"כ אהב אותו.
בדיוק באותו הרגע,טום יצא מחדר ה-VIP וראה את צ'ארלי וביל מתחבקים,הוא שנא את צ'ארלי מאז אותו רגע.

לביל היו המון זכרונות יפים מצ'ארלי-ורק זיכרון אחד,הזיכרון שבו הוא התעלל בו כשבוע לפני מותו,הרס את הכול והותיר חלל שחור.אבל ביל כבר הבין הכול,הוא הבין שכל מה שצ'ארלי עשה-היה מתוך אהבה אליו.וגם האונס,היה מתוך אהבה.צ'ארלי לא רק אהב את ביל-הוא היה אובססיבי אליו,כ"כ אובססיבי שהוא לא יכול היה לסבול את המחשבה שהוא שוכב עם מישהו אחר חוץ ממנו ושביל לא רוצה בו יותר.ביל הבין את הכול והוא סלח לו,סלח לו בליבו בעודו ממרר בבכי מול ארון הקבורה שלו,שוכח מהכול ומתרכז רק בכאב שבמותו של החבר הכי טוב שלו,למרות כל מה שקרה ביניהם.
"אני מצטער" לפתע נשמע קול מאחורי ביל.
ביל הזדקף והסתובב אחורנית,מוצא את טום עומד במרחק של מטרים ספורים ממנו,הוא נראה לחוץ מעט-ביל הרגיש את זה.
"מצטער על מה?" ביל כעס,הוא רצה להיות לבד עם ארון הקבורה של צ'ארלי והוא עדיין התקשה לשכוח ממש שטום אמר לו ערב קודם,בבית החולים.
"על הכול...בוא נלך מפה-אנחנו צריכים לדבר,ברצינות הפעם!" אמר טום ומבלי לשמוע את תגובתו של ביל,הוא אחז בידו בעדינות והחל להוביל אותו לכיוון הקדילק השחורה שלו.

חח סתם לידע כללי כזה הסוף בא וקרבב :P

ותמונה ממש שווה לסוף [עבודת פוטושופ מעולה]


בה ביי 33>



נכתב על ידי , 27/11/2008 09:06  
78 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-29/11/2008 19:16
 



לדף הבא
דפים:  

89,674
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , 18 עד 21 , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJenn :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Jenn :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)