האינטרנט הזה הרג אותי.
לא נתן לי לעדכן כל הלילה אתמול וגם עכשיו.
אז..הכל פה דיי יבש. סורי.
נישואים לא טהורים.
פרק 10.
"תתעורר, יאידיוט."
טום רטן.
"קדימה, אני לא יכול לגרור אותך, אני נכה."
מה זה הרעש הזה? עיניו של טום מנסות להיפתח אבל הוא יותר מידי עייף.
"אחח."
"טומי!"
טום מכיר את הקול הזה. עיניו נפקחו בעייפות וראשו פועם. להיות עם הנגאובר וגם מוכה לא שילוב טוב. "חזרת," קרא טום. הוא התיישב, הסתכל על ביל. ליבו כואב יותר מראשו. "חזרת!"
"ברור שחזרתי, חשבת שאני אשאיר אותך כאן כשאתה כל כך פתטי?" ביל הצליח לשבת ליד טום על הרצפה, וליטף את פניו של טום. "הוא תפס אותך כמו שצריך."
"הוא רצה לפגוע בך," אמר טום. ביל צחק והניח את ידו על לחיו של טום.
"הוא אף פעם לא יפגע בי," אמר ביל. "פיזית, זה כן. אבל הוא יפגע בך כדי לפגוע בי."
טום ניער את ראשן, הושיט את ידו לכתפו של ביל כדי לסדר את עצמו. "מה?"
"הוא תמיד פוגע באלה שאני אוהב," מלמל ביל. "כדי להגיע אליי. הוא כזה מניאק אה?"
"אלה שאתה אוהב?"
ביל הנהן, פניו האדימו באופן יפה. "כה."
טום הצליח להתיישב והתכופף, מרגיש את פניו. כן, שפתיו חתוכות ואפו מדמם. "שילך להזדיין."
"הוא לא הולך לחזור, וידאתי את זה," אמר ביל עם פתרון.
"איך?"
ביל עשה פרצוף. "הוא חייב לי כמה אלפי טובות..."
"או." התאנח טום שוב והחזיק את ראשו עם ידיו. "רגע, למה את מתכוון?"
ביל ניער את ראשו. "לא עכשיו, טומי. אנחנו צריכים לנקות אותך."
עכשיו טום הוא זה שמנער את ראשו. "לא, ביל, אני בקושי יודע עלייך משהו. ו...בדיוק עכשיו חטפתי את המכות של החיים מאדם קדמון צולע. אני חושב שמגיע לי איזה הסבר."
ביל לקח נשימה עמוקה ואז הסתכל על טום ישר בעיניים. "אני...אני לא טוב בלדבר על הדברים מהסוג הזה. אף אחד לא ממש שאל אותי לפניכן."
"אני רוצה לדעת," נגע טום בזרועו של ביל. "אני צריך לדעת."
"אני הייתי עם בושידו אפילו לא יותר משנה," החל ביל. "הוא בעל המועדון שאני עובד בו. אותו אחד שאתה ואני...הוא בערך מן מהמר כבד. אז, כמובן שקפצתי על זה. אני מתכוון, אחרי שאני דיי ביישתי את עצמי בשבילך ריקוד, הצטרכתי מישהו שיטפל בי. רואה, טום, אני לא יכול לטפל בעצמי. תמיד הייתי ככה."
"אתה נראה שאתה מסתדר בעצמך דיי טוב," אמר טום, התכווץ. אפו ממש כואב.
"כה, פעם היה לי רק את עצמי..."גרר ביל. "אני גדלתי ממש מחוץ לווגאס. אמא שלי הייתה שיכורה ואבא שלי אף פעם לא היה בסביבה. אני בקושי סיימתי תיכון. אני עבדתי כדי לשלם את שכר הדירה שלנו. לא מהסוג הטוב של עבודה, גם. לא הייתי זונה, טום, אבל...לא הרבה יותר טוב מזה. הייתי מגעיל. המשפחה שלי עשתה אותי כזה. אמא שלי למעשה הייתה הסרסור שלי."
טום לא ידע מה לומר. הוא רק יכל למחוץ את ידו של ביל סימן של תמיכה. "לא אכפת לי מהעבר שלך, אני נשבע."
ביל צחק. "אתה אחד מכמה. אחרי שבושידו לקח אותי אליו, עשיתי הרבה טובות בשבילו. הוא נעצר על החזקת סמים ואני הייתי האליבי שלו. שמו אותי על הסטנד ואני שיקרתי בשבילו בעד מה שהוא יכל לתת לי."
"מה לעזעזל הוא יכל לתת לך?"
"עבודה? אוכל? מחסה," אמר ביל, מקמט את אפו. "משהו שהוא קורא לו אהבה, אבל אף פעם לא חשבתי שזאת הייתה מה שאהבה הייתה לפניכן. אני לא חלש, טום, אני חזק, אבל אחרי 19 שנים של לטפל בעצמי ובכל מי שמסביבי, אני פשוט..."
"אני לא שופט אותך," אמר טום ברכות. "נאכלתי בכפית של זהב מכל דבר בכל חיי. אני לא יודע איך זה לטפל באף אחד. כל מה שאי פעם רציתי נתנו לי. אני אפילו לא ידעתי מה אני הולך לעשות עם החיים שלי. לעזעזעל, אני בטח הייתי יותר גרוע ממך אם לא היה לי את אבאלה שיטפל בי. תסמוך עליי, זה לא מה שאתה רוצה מהחיים."
"נשמע טוב," מלמל ביל.
טום גיחך. "איך זה היה עד עכשיו? אני לא הייתי הכי נחמד שיש, נכון?"
ביל מחץ את ידו של טום בחזרה. "הייתי יותר טוב אליי משאתה צריך. תקשיב, אני ממש מחבב אותך. זה לא סתם תכסיס מיואש כדי שאני לא הצטרך להסתדר לבד. אתה הבנאדם הראשון שהראה לי משהו שהרגיש אמיתי....למרות שזה היה כל כך לא אמיתי. בווגאס, אני הרגשתי שבאמת מצאתי את האדם שאני אלך לבלות איתו כל שארית חיי."
"אני מאמין לך," אמר טום במהירות. "אני לא חושב שהשתמשת בי, כמה שזה נשמע מטופש. אז...בושידו. מה קרה?"
"הוא התקשר," אמר ביל. "הודות ללורה. אני אוהב אותה, אבל היא קצת חסרת עמוד שידרה. שוב, בושידו הוא הבוס שלה. הוא אמר שהוא סולח לי שבגדתי בו, ושילד הצעצוע החדש לו לא מוצץ לו את הזין חצי כמו שאני מוצץ לו אותו."
טום הרגיש שלחיו התחממו."זה היה מספיק בשבילך כדי לחזור אליו?"
ביל הרים את ידיו. "נתת לי להתקרב אלייך, יותר מידי קרוב. אני דפקתי את כל החיים שלך. לא רציתי לעזוב אותך, פאק, זה היה הדבר האחרון שרציתי. אני פשוט חשבתי שזה יהיה הכי טוב בשבילך...בגלל ג'ני. בגלל הכל!"
טום משך את ביל קצת יותר קרוב אליו, ושניהם רטנו אל הכאב של התנועה. "ג'ני עוברת לצרפת. גם אם לא היית בחיים שלי, אני לא חושב שמערכת היחסים שלנו הייתה מצליחה מעבר לאוקיינוס. היא בקושי יכלה לשרוד באותה העיר. מה חשבתי לעצמי? חשבתי שזאת הייתה אהבה, לא היה לי מושג."
עכשיו ביל הסמיק. "אהבה?" הוא שאל.
טום הנהן, ופיו של ביל הוארו. "מרגיש כאילו אני הולך למות, למרות זאת."
"אתה לא הולך למות," אמר ביל, מחייך. "לא תהפוך אותי לאלמנה לפני שאני מגיע לגיל עשרים."
"או, כה. זאת דרך אחת לצאת מזה."
"חזרתי, לא?"
"אבל למה, רציני?" שאל טום, הסתכל על ביל ישר בעניים. "באת לעזוב...למה חזרת?"
"בטח כי, אני, אה, אכפת לי ממך," אמר ביל במהירות. "זה אנוכי מצידי?"
"בניגוד למה שאתה חושב, לא הרסת את החיים שלי," אמר טום. ביל נתן לו מבט. "בסדר, אולי הרסת אותם קצת, אבל לפחות חייתי אותם. אני לא הרגשתי כל כך חי, ובכאבים, אם יורשה לי להוסיף, שנים."
ביל לא יכל להחזיק את עצמו מלצחוק על זה קצת. "אני לא האמתי שבושידו רצה אותי בחזרה. הוא בדרך כלל כל כך עקשן, ועכשיו אני בעטתי אותו מחוץ לדלת. הוא בטח מושפל."
"לעזעזעל עם מה שהוא רוצה," אמר טום, עיניו מכהות. "מה עם מה שאני רוצה?"
ביל חייך בעצבות ומשך אחורה את הראסטות כבדות של טום. "מה אתה רוצה?"
"אני רוצה..." טום סגר את עיניו וניסה לנשום בצורה נכונה. אפו עדיין מדמם קצת והוא קיווה שהוא יכל להיות יותר רומנטי."אני רוצה אותך. את כולך. אני רוצה להיות נשואי לך."
ביל חייך, אבל אז חיוכו התמתח ונעלם. "מה אתה הולך לעשות עם ג'וסלין?"
"ג'ני?"
"כה, היא."
טום קימט את אפו והתאנח. "אני לא יודע."
"כי, אני חייב לומר, בתור בן זוגך, אני לא ממש מעריך את העבודה שהצעת לה נשואים," אמר ביל, מכה את טום בכתפו. טום התכווץ, ומחץ את הנקודה. "מצטער."
"טוב, תשכח ממנה," השיב טום, מעשה את כתפו. "למרב ידעתי, זה נגמר."
"אוקיי," הסכים ביל, חיוכו החל לחזור. "אז...אנחנו באמת הולכים לעשות את זה?"
טום הנהן, ניסה לעמוד, רטן כל הדרך למעלה. "כה....תן לי אחד מהקביים."
"למה?"
"פשוט תעשה את זה!"
ביל נתן לטום מבט מבולבל ונתן לטום אחד מהקביים. טום לקח אותו ונעזר בו להרים את עצמו מעלה, אבל הוא לא בדיוק הצליח לעמוד. הוא עצר על ברכיו וכרע ברך מול ביל. פיו של ביל נפער.
"יאידיוט," הוא מלמל.
טום התעלם מזה. "ביל...אמ...אה..."
"טרומפר," סיפק ביל.
"ביל טרומפר," אמר טום במהירות. "האם תעשה לי את הכבוד, ל, אמ...להישאר נשואי לי?"
ביל הסתכל על טום לשנייה, אבל אז סידר את עצמו קדימה, עטף את צווארו של טום עם זרועותיו והפיל את שניהם על רצפה. טום נאנח מכאב אבל עדיין החזיק את ביל, מחזיק אותו חזק, קובר את פניו בצווארו כדי לעמם את צעקת הכאב.
ביל משך אחורה ונישק את טום בדיוק על שפתי, כמעט גורם לו להתעלף.
"בוא נלך לשטוף את הפנים שלך, אוקיי?" שאל ביל. טום מחץ את ביל חזק בזרועותיו ומלמל אישור לתוך שיערו הרך של ביל. הוא התאנח בכבדות מהנאה, אולי הכול הולך להיות בסדר למרות הכל.
טוב, חוץ מאפו הכואב. זה הולך לקחת קצת זמן להחלים. ליבו של טום, מצד שני מחלים יותר מהר משהוא חשב שאפשרי.
**
"תפסיק להסתכל עליי ככה, הוא בסדר," אמר טום, מסדר את עצמו על המיטה.
"אם אתה חושב שזה עושה אותך גבר גדול, זה לא," השיב ביל. "אם הוא שבור אתה צריך ללכת לרופא."
ביל עזר לטום לנקות את אפו ולבדוק אותו (הבדיקה כוללת את ביל נוגע בגשר בעדינות וטום בוכה כמו תינוק קטן בעודו מושך את ראשו לאחור) החליט שטום צריך ללכת לחדר המיון.
"טום, הוא הולך להחלים כולו רופף, יהיה לך אף עקום," אמר ביל. טום שילב את זרועותיו ורטן. נוח לו במיטה והוא לא רצה ללכת לשום מקום, במיוחד שהוא דמיין לבזבז את הערב בלאהוב את ביל. עכשיו הוא הסמיק במבוכה רק מלחשוב על זה. היו לו תוכניות אחרות מביקור בחדר המיון.
"לא אכפת לי אם הוא עקום," אמר טום בחזרה בעליבות.
"אני זה שצריך להסתכל עלייך," התפרץ ביל. טום פתח את פיו כדי לכבות עוד שורה עלובה עד שמשהו חם הסתדר בביטנו. הם טעונים. במיטה. במיטה שלהם.
יש לו את ביל. לנצח. או עד כמה שביל יוכל לסבול אותו.
הוא הושיט את ידו לצד השני של המיטה ומשך את ביל קרוב יותר אליו. "טום...מה אתה – "
טום השתיק אותו עם נשיקה, נשיקה עמוקה וחמה שגרמה לשניהם לגנוח. ביל בזהירות התיישב על ברכיו והוא בדיוק בא להסתדר על טום כשפיהם שינה זווית ואפיהם התנגשו יחד. טום כמעט זרק את ביל המיטה כשהוא התכווץ מכאב, זרועותיו עפו לכסות את אפו, דמעות יורדות מעיניו.
"זהו זה!" צעק ביל. "החוצה מהמיטה הזאת עכשיו. אנחנו הולכים לבית החולים."
"אבל ביל – "
"אם אתה אי פעם רוצה לשכב שוב, אתה תעקוב אחריי." ביל תפס אחד מהקביים וקיפץ לעבר הדלת. "בא?"
"אם אני אי פעם ארצה שוב, כן." טום נעמד, כתפיו משוחררות כשהוא גרר את רגליו על הרצפה. "אז אלה חיי הנישואים," הוא מלמל.
"אל תחשוב שלא שמעתי את זה!"
אולי זה לא היה רעיון כל כך טוב.
**
"זה היה רעיון כל כך טוב," גנח טום, הוא העביר את ידיו על שיערו של ביל בעדינות, גנח כשהוא נמצץ אל תוך הפה החם והרטוב הזה.
"אני עושה את זה רק כי משכי מכאבים עוד לא החלו לפעול," הזכיר ביל לטום. "היית ילד רע."
לטום לא אכפת שהוא היה ביצ במהלך הביקור בבית החולים, כל מה שאכפת לו ממנו זה שביל מוצץ את הזין שלו והענן המדהים שמשככי הכאבים שמו אותו על. אפו ההרוס לא כאב יותר, לעזעזל, הוא לא מרגיש אותו בכלל.
אבל ביל מלקק סביב הזין שלו, הוא הרגיש את זה.
"מממ," גנח טום, נופל מטה יותר, קובר את ידיו בראשו. הוא יכל להתרגל לזה, לצפות בביל טורף את הזין שלו, להרגיש את החום החזק סביבו, להחליק את אצבעותיו דרך השיער הדק והשחור כשראשו של ביל נע אחורה וקדימה, מעלה ומטה.
הוא חשב שזה אף פעם לא יימאס, אפילו כשהם שניהם יהיו זקנים ואפורים.
"זה טוב?" ביל הסתכל מעלה עם מבט רציני בעניו, הוא הרגיש לא בטוח בפעם הראשונה בחייו. טום העביר את ידו דרך השיער השחור והנהן, מסוחרר.
"זה ה....הטוב ביותר, מממ," מלמל טום, עיניו עצומות ומרגיש חם. ביל חייך ובלע את הזין של טום שוב, כמעט נגע בגב של גרונו. ביטנו של טום מתחממת, היא מתחממת עם ההרגשה הטובה הזאת שהוא מקבל רק שביל בסביבה. "או... ביל, כן...."
ביל הקרין אור, הוא המשיך לעבוד על הזין של טום. טום הניח את ידיו על פיו, זה כל כך טוב, ואז הוא הכה את אפו. אה, פאק!"
"פאק?" ביל משך לאחור.
"פאק!" טום הניח יד אחת על הזין שלו, אחז את אפו בשנייה.
"אהה, תינוק מסכן," צחק ביל, ומצץ אותו פנימה שוב. ביטנו של טום כואבת מהתעוררות, הביצים שלו מתוחות, הוא הולך לגמור בזמן שיא ואפילו אין לו את החוש הטוב להיות מובך לגבי זה.
"ביל," הוא גנח. "כן. א-אני אוהב אותך."
ביל מצץ חזק יותר וטום דחף מעלה פעם אחת, וגמר בפיו של ביל. האורגזמה משאירה את טום חסר תועלת, הוא ירד מטה לכרית שלו וגנח שביל משך החוצה. הוא אף פעם לא הרגיש כזה מבורך לפניכן. בהונותיו מדגדגות, גופו הרגיש כאילו הוא שוקע במזרנים, והוא רק חשב שזה חלקי בגלל משככי הכאבים. הכאב החם בביטנו לגמרי כל עבודתו של ביל.
הוא נתן לביל להתכרבל אליו ולמשוך את הסדינים על גופם. ביל הושיט את ידו וכיבה את המנורה ליד המיטה. החושך עשה את טום אפילו יותר רדום, עיניו בקושי יכלו להישאר פקוחות. הוא נישק את ראשו של ביל והתאנח מתוך סיפוק.
"באמת?" שאל ביל אחי רגע או שניים של שקט.
"הממ?"
ביל נישק את צווארו של טום. "אתה אוהב אותי?"
טום החזיק את ביל קרוב יותר, מחייך כמו אידיוט. "כל כך, אתה אפילו לא יודע."
"אבל למה?" שאל ביל.
חיוכו של טום נהפך לחיוך מלא שיניים והוא מלמל, "כי אתה עושה אותי מאושר," לפני שנפל לאי הכרה.
**
טום הסתכל על הפלאפון שלו כשהוא זמזם עם אחד חדש. הוא כבר ניתק את קו הטלפון בפנטהאוז ככה שהדרך היחידה להשיג אותו היא דרך הפלאפון שלו.
"הולך לענות לזה?” שאל ביל בפשטות.מתגמש מול הספה. הוא כמעט עשה שפגת מלא וטום צפה בו, המום מכמה גמיש ביל.
"כה, לא,” אמר טום, זרק את הפלאפון שלו על שולחן הקפה. “אני פשוט...לא רוצה להתמודד עם זה עדיין.”
ביל נתן לטום מבט ומשך את ברכיו לחזה שלו. “אתה תצטרך לדבר עם גוספין מתישו.”
"זה ג'ני,” אמר טום בלי לחשוב. “ אני יודע. סמוך עליי, אני יודע.”
ביל חיבק את ברכיו חזק. “לא שינת את דעתך, נכון?”
טום התכווץ. “או...ביל. אני מצטער, אבל....יש לי. אני פשוט לא רציתי לפגע בך, אתה ילד כל כך חמוד....אני עוזב לפריז הלילה כדי להיות איתה. אני מנסה להרשים אותה, לזכות בליבה בחזרה שוב ולהפשיר אותו מעטיפת הקרח.”
היה שקט בניהם.
"זה אפילו לא מצחיק,” אמר ביל בחוסר הבעה.
טום הניד בכתפיו. “אתה לקוח קשה.”
ביל חייך מעט. “נו, מתי אתה הולך לבעוט אותה לפינה?”
"לבעוט אותה לפינה?”
"אתה יודע,לשים אותה ברחוב עם הזבל של שבוע שעבר.”
טום התאנח. “היא לא כזאת רעה.”
"אני יכול לזרוק אותך בשבילך, אם אתה רוצה,” אמר ביל, נשען קדימה ולחץ את ביטנו על השטיח, רגליו לגמרי מופרדות.
הפלאפון זמזם שוב, הפעם הזאת יותר חזק, איכשהו. טום ידע שהוא לא יכל להתעלם ממנה לנצח, אבל מה כבר כמה דקות יכאיבו?
"איך אתה בכלל עושה את זה עם הנקע שלך בקרסול?” שאל טום.
"או,” השיב ביל, מסמיק. “שכחתי לספר לך...הקרסול שלי בסדר עכשיו.”
"שכחת לספר לי?”
"אולי השתמשתי בזה קצת יותר,” אמר ביל, מחייך.
"גרמת לי ללכת לקצה השני של העיר לאסוף את המזוודה שלך מהקוף הזה ואז לגרור את זה כל הדרך חזרה!” אמר טום. “אמרת שהקרסול שלך יותר מידי כואב מכדי לעזור.”
"בושידו לא קוף,” אמר ביל. הוא נעמד ועשה כיפוף לאחור ופיו של טום החל להתרטב. “הוא רק קצת משופשף בקווצת.”
"הוא ניסה להרוג אותי,” אמר טום בצורה מתוחה. “כשהלכתי לשם. ידעת את זה?”
טום צפה על איך שגופו של ביל מתעקם והוא לא יכל למצוא את הכעס בתוכו. ביל התרומם על רגליו והתכופף לגעת בבהונותיו, התחת שלו כמעט מול עיניו של טום.
"רוצה...רוצה לעשות את זה שם?” שאל טום. ביל ניער את התחת שלו פעמיים ואז התמתח מעלה.
"או, אז עשיו שהקרסול שלי בסדר אתה רוצה שאני אראה לך מה עוד אני יכול לעשות?” שאל ביל. הוא הלך על הספה והרים את רגלו, מניח אותה ממש ליד ראשו של טום.
"אני יודע בדיוק מה עוד אתה יכול לעשות,” אמר טום באיטיות. “את זה, אני זוכר מאוד בבירור.”
ביל נשען קרוב יותר. “זה מה שהם כולם אומרים.”
טום רטן ומשך את ביל עליו, מרגיש את גבו התחתון ואז לחץ את אצבעותיו על התחת של ביל, גורם לו להתכווץ. לפתע טום פעל על צורך טהור, והוא צריך את ביל. הוא הרים את ביל מעלה וביל נע אחורה וקדימה על ברכיו, משפשף את הזין הכבר קשה של שניהם יחד.
"אלוהים, כן,” התנשף ביל, עיניו פקוחות לרווחה. “כן, כן, זה מה שאני זוכר, גם.”
טום נשען פנימה וליקק את צווארו של ביל, נעל את שפתיו על העור החם והרך ומצץ חזק. הוא רצה לסמן את ביל, למרות ששניהם יודעים שהוא כבר שלו. הוא רצה פיזית לראות את זה. ביל רטט והניח את ידיו על החזה של טום, צחק ולחץ את שפתיו קדימה.
"טומי,” הוא גנח בצורה מקסימה.
וזה הדבר הכי טוב שטום אי פעם שמע, השם שלו למעשה נשף בצורה לא מוסרית משפתיו של ביל. טום החליק את ידיו לתוך מכנסיו של ביל ומשך אותם מטה, חושף שהבחור הצעיר לא לבש כלום מתחת. ידיו מצאו עור רך וקרמי והוא מחץ, גם לביל להתכווץ.
טום זרק את מכנסיו של ביל לצד ותפס את מותניו, מחזיר אותו חזרה לירכיו. הזין של ביל קשה וורוד בברכיו, מבריק מגמירה מוקדמת. טום ליטף את הקצה עם אגודלו, משך עוד ואז, הניח את ידו על שפתיו כדי לטעום את זה.
ביל התאנח ומישש את החגורה של טום, כמעט קרע אותה, הלסת שלו מתעקמת כשהשיניים שלו חורקות מריכוז. טום נשען אחורה וצפה בביל עושה עבודה מהירה עם המכנסיים שלו, מושך אותם מטה עד שטום, גם, חשוף והזין של השני החליק יחד בתנועות משיכה מהירות עם האחר
"או, פאק, מרגיש כל כך טוב,” גנח ביל, משתפשף על טום. “דמיין כמה טוב הוא ירגיש בתוכי.”
"הרגשתי,” אמר טום, קולו עמוק וקשה. “רק על זה חשבתי מאז שנפגשנו. שיט, אני יודע כמה טוב זה יהיה.”
ביל צחק מעט וגרר את ציפורניו במורד החזה של טום, דחף את ידיו מתחת לבגד וצבט פיטמה. טום גנח אל היחס ותפס את התחת של ביל, מדריך את תנועותיו. אצבעותיו החליקו מטה כדי לרוץ על הקמט של ביל, נוגע בקלילות בחור קטן שהוא פנטז כבר יותר מידי זמן.
"אלוהים,” התאנח ביל. “אני הולך לגמור עכשיו אם אתה תמשיך לעשות את זה.”
טום הכה את התחת של ביל ומצץ את הפיטמה שלו חזק יותר בתמורה. “אני הולך לזיין אותך,” אמר טום. “אני הולך לזיין אותך בכל חדר בבית הזה.”
ביל נע מהר יותר על טום, החל להתנשם כשהזין שלהם התנגשו, רטוב יותר. “הולך לשיא, אני רואה,” הנשף ביל החוצה. “פאק, פשוט תשים אותו בתוכי, טומי.”
לטום לא היה צריך להגיד פעמיים. הוא הכניס אצבע משתוקקת לתוך התחת של ביל וביל ילל בקול, כמעט רועד מעל טום. טום רעד גם, הוא ידע ששניהם רצו את זה כבר הרבה זמן. זה נבנה בניהם כבר שבוע, משהו קטן שהם התחילו בלאס ווגאס שנמתח לכל אורך המדינה לפנטהאוז של טום.
עכשיו שניהם מתפתלים יחד כשטום הוסיף עוד אצבע, מזיין על יבש איתן את ביל, וביל השעין את ראשו אחורה, תפס את כתפיו של טום ויילל כמו תינוק.
"כמה אתה רוצה את זה?” שאל טום, כי הוא היה צריך לשמוע את זה. “כמה?”
"מממממ,” גנח ביל. “כל כך, כל כך הרבה, טומי, פשוט תזיין אותי, בבקשה.”
"ביל, תרגע, אני צריך לקחת קונדום,” אמר טום ללא נשימה. “או...אולי חמישה קונדומים.”
"לא אכפת לי, אנחנו נשואים, אני נקי,” השיב ביל. “אני סומך עלייך.”
טום התנפח בגאווה ומשך את ביל קדימה, החזה שלהם התנגש. הוא דחף את הזין שלו בין רגליו של ביל בהתחלה, שפשף שם, מרגיש את החום בין ירכיו של ביל, ואז הזין שלו נגע בחור של ביל. הוא מחץ את מותניו של ביל, פרקי אצבעות נעולים, ומחליק את הקצה של הזין שלו לתוף החור של ביל.
"או, פאק!” יבב ביל, חיוך נפלא על פניו.
הרגע כל כך מבורך שאף אחד מהם לא שמע את הדלת נפתחת. אף אחד מהם לא שמע את רעש העקבים על הרצפה, ואף אחד מהם לא שם לב שג'ני עומדת בפתח הסלון.
"או, אלוהים,” היא התנשפה, מכסה את פיה עם ידה, לוקחת צעד אחורה ומתנגשת עם אחד מאגרטלי הקרמיקה שלה.
טום הראשון לשים לב, והוא קילל בקול. האינסטינקט הראשון שלו אמור להיות לדחוף את ביל ממנו, אבל מקום, הוא בטיפשות משך אותו קרוב יותר.
"או, טומי, כל כך טוב, שים אותו עמוק יותר,” גנח ביל, עיניו סגורות.
הרעש של הקרמיקה המתנפצת על רצת העץ הקשה נשמע ושניהם מחוץ לזה, ביל ירד מעל טום עיניו פקוחות לרווחה כשג'ני עומדת מולו, פניה אדומות ואגרופים רועדים.
"מכל הדברים שאני שאף פעם לא ציפיתי ממך שתעשה לי!” היא קראה. טום כיסה את המפשעה שלו מפחד מהעקבים שלה.
"ג'ני, אני יכול לסביר, אני - “
"אתה בגדת בי!” היא צרחה. “עם אח שלך!”
בייל כנראה חסר בושה והוציא את הצחקוק הכי קטן. עינה של ג'ני התכהו והיא קרעה את טבעת הנישואין מאצבעה ושברה אותה לשניים. הטבעת פגעה בטום יש באף והוא יותר מידי עסוק בלבכות כמו ילד קטן מכדי לשמוע את התלונה האחרונה שלה.
עוד אגרטל שבור ועוד צרור ארוך של קללות. “לך תזדיין!” היא קיללה, פניה אדומות מכעס. “לכו תזדיינו שניכם, אתה חולה! זה חולה!”
היא נתנה לשניהם עוד מבט מגעיל אחרון ויצאה בסערה מהפנטוז, אחד מעקביה נשבר בדרכה החוצה. עם עוד צרור של קללות צבעוניות, היא מחוץ לדלת, טורקת אותה מאחוריה. שתי תמונות רעדו על הקיר ונפלו על הרצפה, זכוכית מתנפצת לכל עבר.
טום הסתכל על טבעת הנישואין שברצפה. כמובן, היא לא עלתה כל כך הרבה, לא בשבילו, בכל אופן, אבל כן הייתה לה משמעות מסוימת.
משהו מבלבל, לפחות.
הוא התאנח ומשך את מכנסיו בחרה למעלה, מרגיש צנוע. ביל לידו, רועד.
"אני מצטער על זה,” אמר טום ברכות. “אני כל כך מצטער, היא - “
ביל פרץ בצחוק,רועד ורוטט על הספה ליד טום, עדיין עירום. הוא עטף את זרועותיו סביב גופו התחתון והתגלגל על הכריות, כמעט נעלם בין הסדקים, יללות בורחות מגרונו מרוב צחוק.
טום הסתכל על ביל, אובד עצות. “אה, אה?”
"או, אלוהים אדירים,” הצליח ביל לומר. “זה....זה...היא חשבה שאנחנו.....עושים...גילוי עריות!” הוא נפל שוב, מחזיק את צדדיו וצוחק בחוסר שליטה. “איך זה בטח היה נראה לה! לעזעזעל, הלוואי והייתה לי מצלמה.”
טום הסתכל מטה על המפשעה שלו, מצב רוח הרוס, יצר המין הרוג. ג'ני תמיד הייתה טובה בשביל זה. הוא סגר את החגורה שלו וקימט את מצחו, נשען קדימה והסתכל עמוק בטבעת. היא נוצצת באור עמום, לועגת לו. “פאק,” הוא מלמל
"או, נו קדימה,” אמר ביל, עדיין צוחק. “קדימה, אחי.”
טום ניער את ראשו. “לא מצחיק.”
ביל הציק לטום בצדדיו. “טומי...”
"ביל, אני באמת לא במצב רוח,” התפרץ טום. עיניו של ביל פקח לרווחה והוא הפסיק לצחוק. “אני מרגיש כמו מניאק אחד גדול עכשיו. הייתי צריך לטפל בזה, ככה שהיא לא הייתה צריכה לראות את זה. לא הייתי צריך....אני צריך...”
ביל התיישב ומשך כרית לברכיו, שיערו נפל על פניו. “אני מצטער.”
"אני פשוט צריך שנייה,” אמר טום, מנער את ראשו. “זה לא כזה מצחיק.”
"אתה צודק,” אמר ביל. הוא ליטף ברכות את שיערו של טום וחייך, רק כדי להיות דחוי מטום.
"ברצינות, אני צריך שנייה,” אמר טום במתיחות.
פניו של ביל הקדירו. “טוב,” הוא אמר, נעמד ולקח את מכנסיו. “אני פשוט אעזוב אותך לבד להרהר על ארוסתך.”
"ביל, אפילו אל תתחיל עם החרא הזה.”
"לא! זה בסדר,” השיב ביל ביציבות. הוא חצה את הסלון, דורך על החתיכות השבורות של קרמיקה. “אני אהיה בחדר שלי.”
"ביל...”
ביל הסתובב ועזב את החדר. טום עכשיו לבד עם טבעת הנישואין, אף כואב וערימה של קרמיקה שבורה.
ליבו מרגיש מוזר, כאילו שהוא סוף סוף הבין משהו, אבל הוא לא הרגיש מאה אחוז בסדר.
לאב יו אול 333>
שני = ]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
