איי יאיי הסוף מתקרב..חחח
[חפירות על זה יבואו מחר או משו..XP]
יאלה. קבלו לכן שני פרקים תוססים במיוחד..חחח XP
אינג'וי מיי דיר ליידיס :)
Forbidden Feelings
פרק 10.
ביל הגיע למכללה מוקדם בבוקר למרות שלא ישן כל הלילה ממחשבות על טום.
לא היה שום דבר הצליח להסיח את דעתו מטום, הוא רצה אותו בדיוק כמו אז, באותו הלילה.
ביל הלך לאורך המסדרון לכיוון הכיתה מחפש בעיניו את טום, הם צריכים להגיש את עובדת הגמר היום, אך טום לא נראה בשום מקום.
הוא נכנס לכיתה, הניח את העבודה על שולחן המורה שישב וחייך אליו ויצא החוצה.
הוא התיישב על ספסל בחוץ ובדיוק התכוון להדליק סיגריה עד שיד חזקה משכה אותו מהספסל.
"מה..” אמר ביל שלא הבין מי מושך אותו.
"פשוט בוא.” אמר טום בעודו מושך אותו אל עבר המכונית שלו.
"אבל, תכף שיעור,” אמר ביל שנגרר מאחורי טום. “מה אתה עושה?”
"ששש. כמה אתה מדבר..” חייך אליו טום שסגר את דלת המכונית לביל.
הוא נכנס למושב הנהג ונהג מהר בחוץ למכללה.
"לאן?” דרש ביל לדעת. הוא שילב את ידיו והחמיץ פנים.
"חכה..” אמר טום עם חיוך זדוני בעודו עוצר ליד הבית שלו.
"טום קם ויצא מהמכונית וסגר את הדלת. “אני מבין שאתה פשוט מתכוון להישאר שם.” צחק טום שעמד מול המכונית ומחכה לביל שיצא.
"אלוהים..” ביל גלגל את עיניו ויצא.
טום התקדם לעברו, משך את ידו והלך איתו עד שעצר בתוך הבית.
הוא נעל את הדלת אחריו, לא עוזב את ידו של ביל, דחף אותו על הדלת, תפס את פניו ונישק את שפתיו בחוזקה.
ביל, שהיה חסר נשימה, לא אמר כלום. הוא פשוט הגיב לטום ונישק אותו בחזרה. בטנו החלה להסתובב והוא תפס את כתפיו של טום ומשך אותו אליו.
"אני לא יודע מה יש לי ביל.." נשם טום בחוזקה על שפתיו של ביל. מתקרב אליו צמוד יותר.
"גם אני לא.." ליבו של ביל פעם כל כך חזק שהוא עוד יוצא יוצא מהחזה שלו. הוא כל כך רצה את טום ככה כבר מאז אותו הלילה.
"אני..אני לא..לא יכול להפסיק לחשוב עליך.." אמר טום. פותח את שפתיו ומשחק עם של ביל. העליונה על התחתונה והתחתונה על העליונה ככה עם נשימות העמוקות.
"אה..טום.." נאנח ביל, פותח את פיו גם הוא ומלקק את שפתו התחתונה של טום שעל שלו.
"אולי אנחנו.... צריכים להפסיק." אמר טום דרך נשימותיו החזקות.
"טום..."אמר ביל. פתח את עיניו והביט בעיניו של טום. עמוק. טום לפתע הידק את אחיזתו בפניו של ביל בשתי ידיו ואמר,
" די אני לא יכול יותר.אתה משגע אותי."
הוא הידק את אחיזתו ונישק את ביל. נשיקה עמוקה. כל כך כל כך עמוקה. הוא נשם בה חזק, החזה שלו עולה ויורד ללא הפסקה. ידיו של ביל על צווארו של טום. לא עוזבות לרגע.
הוא עצם את עיניו ונתן ללשונו של טום להיכנס לתוף פיו. שניהם התנשקו ככה.
"אתה כל כך יפה. זה לא אמיתי." אמר טום שהפריד את עצמו מביל, מביט עמוק לתוך עיניו ונושך את שפתיו. .
ביל נשך את שפיות גם הוא וחייך מעט. "גאדד טום.." ביל הניח את ידיו על פניו ונישק אותו נשיקה רטובה על שפתיו.
"תראה מה אתה גורם לי לעשות,” אמר טום שליטף את פניו של ביל ברכות. לא מוריד את עיניו ממנו.
ביל חייך חיוך ביישן. לא קולט מה שהרגע קרה כאן. הוא לא רצה לשחרר את טום.
"זה לא הגיוני מה שאנחנו עושים.” אמר ביל והניח את ידיו של החזה של טום.
"שום דבר לא הגיוני איתך.” אמר טום ונישק אותו נשיקה קטנה של שפתיו. ביל הסמיק וחיבק אותו חזק.
"כדאי שנלך. זה מסוכן ככה." אמר ביל, מפריד את עצמו מטום.
"כה..." אמר טום. הוא לא רצה לתת לביל ללכת אבל מישהו עוד יכול פתאום להיכנס.
ביל פתח את הדלת ויצא מהבית. מחויך ומאושר. אולי הדברים כן הולכים להסתדר בניהם. למרות הכל.
ביל חזר לכיתה, מחוייך מתמיד. הוא לא סיפר לאנדרס כלום ממה שקרה.הוא פשוט חשב על טום במשך כל יום.
טום, לעומתו התחיל להתחרט. כל מה שקרה היה יותר מידי בשבילו.
הוא יכל לתאר את עצמו עם ביל, אבל לא עד כדי כך רחוק. הוא החל לחשוב על איך הרגשות שלו משתלטים עליו. איך שהוא לקח את ביל ככה בלי לחשוב פעמיים. לתת לרגשות שלו לדבר בעד עצמן ולא לחשוב על התוצאות. מה שטום תמיד עשה. הוא קודם כל חשב לפני שהוא התחיל לפעול. אבל עם ביל, עם ביל זה היה שונה. היה בו משהו מושך, ממגנט, משהו חסר שליטה שנדבק בטום וגרם לו להפסיק לחשוב על מעשיו.
אולי הם צריכים להתחיל את זה לאט או..לא להתחיל את זה בכלל?
טום עלה ולחדרו ונשכב על המיטה, מנסה להחליט מה לעשות עם עצמו..עם מה שהוא מרגיש.
-
טום נכנס לחדרו של ביל ושמע את המים זורמים.
הוא פתח אז את דלת המקלחת וראה את ביל שם, מתחת למים הזורמים, עירומים לגמרי, מעביר את ידיו בשערו והמים על פניו.
טום הביט בו בשקט. הוא החל להוריד את חולצתו ולא מוריד את מבטו מביל. משליך אותה לרצפה ואז את מכנסיו ואת נעליו בעט ממנו.
פתח את החגורה והם נפלו ממנו מיד
הוא הוריד את כובעו והפיל אותו לרצפה.
ואז את הבוקסר שלו וכך הוא היה לגמרי עירום. פותח את דלת המקלחת ונוגע במותו של ביל מאחוריו.
"טום.." ביל הסתובב בבהלה.
"ששש.." אמר טום, דוחף את ביל לקיר הקרמיקה הקר, מניח את ידו על פניו ומנשק אותו.
"אה..טום.." נאנח ביל, ראשו מוטה לאחור ודיו על גבו של טום. החזיק בו.
טום אז נישק את צווארו של ביל, ותוך כדי מרים את רגלו לגובה מותניו. שניהם ידעו מה הולך לקרות.
הוא החזיק את ביל חזק על הקיר ,מיקם את הזין שלו מתחת לביל והחל לדחוף בו.
"אה! טום!" גנח ביל. הרגשה הייתה מעולה. יותר מכל דבר אחר.
"ביל..פאק.." נאנח טום בעודו דוחף עוד בביל. מנשק אותו חזק ונושך את שפתיו. אוהב הכל ממנו.
גופו של ביל היה רטוב, נוצץ מהמים. פניו היו רטובות ושערו השחור רטוב וחלק. טום אהב כל סנטימטר בו.
זרם המים היה ממש חזק. הכה בהם מים חמים. כל החדר הוצף באדים ובקולות ההנאה של השנים.
"אה..אה..אה..טום! עוד!" צעק ביל. שורט את גבו של טום. פיו פתוח והוא התנשף בחוזקה.
"אה...ביל..גאד.." גנח טום. ראשו הוטה לאחור ופיו פחות גן כן. מוציא קולו של אהבה. הזין שלו צרב בתוך ביל
נסה למשוך את זה כמה שיכל עד שלא יכל עוד. הוא דחף ודחף ודחף את ביל עוד ועוד על הקיר החלק בעוד שהמים זורמים עליהם.
יד אחת מחזיקה את רגלו של ביל וידו השנייה על פניו. הוא נישק את גיל פעם אחרונה לפני שדחף את הדחיפה החזקה האחרונה בו וגמר.
ביל בעודו מורם למעלה מטום גנח וגמר גם הוא.
טום הוריד את רגלו של ביל ויצא ממנו.
"אתה מדהים." לחש טום באוזנו של ביל דרך נשימותיו הכבדות.
"פאק...." התנשף ביל. מחזיק את פניו של טום. "אתה פאקינג מהמם." אמר ביל, נושך את שפתיו ומנשק את טום נשיקה רוטבה ועמוקה.
משחק עם שפתיו, נושך אותם. מסובב את לשונו בפיו של טום. נהנה ממנו.
"אהה..ביל.."
-
"טום! טלפון!" צעקה אימו של טום מהסלון.
"מה!" טום קם בבהלה. מזיע בכל גופו. עם זין עומד.
"מה...מה...פאק." הוא התנשף חזק. החזה שלו עולה ויורד. שם יד על חזה שלו. כל גופו רטוב.
"פאק! מה יש לי!" מעביר יד על פניו. לא מבין מה הרגע קרה לו.
"טום! נו! רד לפה!" צעק אימו שוב. זה היה דניאל על הקו.
"נו רגע!" טום היה מבוהל. מה לעזעזל הוא חלם הרגע...
כן, זה היה חלום. פאקינג חלום.
"אז תפתח תפלאפון שלך!" צעקה אימו שוב.
"בסדררר!" צעק טום בחזרה.
"עזבי...פאק..." התנשף טום. שם יד על מצחו. הוא הציץ מתחת לשמיכה. כן, הוא עמד. ממש עמד.
"פאק..." התנשף טום, החזה שלו לא הפסיק לעלות ולרדת, הזיעה הקרה המשיכה לרדת על ל גופו.
הוא נפל חזרה אחורה, סגר את עיניו חזק וניער את ראשו. עדיין, לא מפסיק להתנשף.
זה חייב להיפסק. זה לא יכול להיות. החלומות האלה. אף פעם לא היו לו חלומות כאלה. חלומות כל כך ברורים ומדויקים. זה לא מתאים. לא מתאים לו בכלל. כל העסק הזה התחיל להדאיג אותו.
זה הכל בגלל ביל והוא חייב להפסיק את זה.
פרק 11.
**
יום למחרת טום החליט להתעלם מביל. אולי הוא יבין לבד שזה לא יכול לקרות וכל אחד ימשיך בדרכו שלו. לא כך היה.
"הלוו! אני מדבר איתך!” צעק ביל שקפץ לפני טום בניסיון לעצור אותו מללכת בעודו מדבר איתו.
"אני צריך ללכת . נו ביל, זוז!” אמר טום שהזיז את ביל ממנו.
כל כך היה להתעלם מביל כל היום. ביל מדבר איתו אך טום לא הקשיב. ביל דרש לדעת מה יש לו טום לא אמר.
טום פשוט רצה לעוף משם ולשכוח מביל. החלומות שהוא חולם עליו הרעידו את עולמו. הוא כל כך אהב אותם ורצה שיקרו שזה פשוט לא היה הגיוני בעיניו. הוא לא אוהב בנים וזהו זה. ככה הוא החליט וזה מה שיהיה.
ביל הפריע לו לחיות את חיו והוא רצה שכל זה יפסק.
טום הגיע את מכוניתו ונכנס פנימה. ביל תפס את הדלת מהר ונכנס גם הוא.
"צא!” צעק טום על ביל, לא מסתכל בעיניו.
"לא!” צעק ביל בחזרה. מניח את התיק על רצפת האוטו. “עכשיו תגיד לי בדיוק מה עובר עלייך!” אמר ביל, שילב את זרועותיו והיה מוכן להקשיב למה שיש לטום להגיד. אחרי כל מה שקרה בניהם הוא רצה תשובה.
"אני לא חייב לומר לך כלום! עכשיו צא לי מהאוטו!” צעק טום והצביע אל עבר הדלת.
"חב על הוויכוח. תתחיל לדבר.” אמר ביל בקול רגוע ובטוח.
"סבבה. רוצה לדעת מה עובר עליי?!”
"כן.” הפריע ביל לטום.
"אוקיי.”
"נו.”
"אני לא רוצה לראות אותך יותר. מצטער על היום בו הכרתי אותך,” אמר טום, מתנשף מעט. הוא לא הביט בעיניו של ביל אף לא לרגע. הוא רצה לחזור בו אבל ידע שהוא חייב לגמור את זה.
"מה...?” שאל ביל, מבולבל. מחפש את עיניו של טום, להסתכל עליו. אך ללא הצלחה טום סרב להסתכל עליו.
"רצית לדעת. עכשיו לך.” אמר טום, הושיט את ידעו מעל גופו של ביל אל הדלת ופתח אותה.
ביל לקח את התיק שלו ויצא בלי לומר מילה.
טום סגר את הדלת ונסע משם. הכי מהר שיכל. הוא רצה את ביל אבל זה היה אסור. הוא לא יכל לתת לזה לקרות.
הוא לא יכול להתאהב בביל, זה לא הגיוני. זה נגד כל חוקי הטבע. וא הצטער שהיה צריך לעשות את זה ככה אבל לא הייתה לו ברירה,
זה פשוט לא התאים. הוא לא רגיל לזה ואף פעם לא יהיה.
הוא נסע כל הדרך הביתה חנוק, מנסה בכוח לחשוב על משהו אחר אך ללא הצלחה. הראש אומר משהו אחד אבל הלב שלו מרגיש אחרת.
**
ביל הגיע הביתה. הוא יצא מהמכונית שלו ורץ לחדרו. החדר היה חשוך וירד גשם בחוץ. הוא ישב על הרצפה ליד הדלת ובכה. חזק.
הוא רצה את טום כל כך. גם לו כל זה היה מוזר אבל מפה ועד להתנהג כמו שטום התנהג לא היה מקובל עליו.
טום העליב אותו, מאוד.
'מקלל את היום...' מלמל ביל לעצמו. הוא לא האמין למילותיו של טום, אחרי כל מה שקרה בניהם עכשיו הוא מקלל את זה ולא רוצה אותו יותר.
הדמעות זלגו במורד פניו של ביל רגעים ארוכים.
הגשם היה חזק וברקים היו בהירים מתמיד. בחוץ היה קודר כמו ליבו של ביל עכשיו.
רגשותיו לטום היו חזקים ולא היה לו מושג איך הוא הולך לשכוח אותו.
"פאק.” אמר ביל ששמע את צלצל הפלאפון שלו. זה היה אנדרס שלא הפסיק להתקשר.
ביל לא ענה, הוא לא רצה לדבר עם אף אחד.
הוא ישב על הרצפה מרוסק בכל פינות גופו, חסר כל חשק וכוח לעשות משהו.
ידיו זרוקות בצדדי גופו, רגליו שמוטות קדימה. הוא הרגיש כל כך עייף.
הפלאפון לא הפסיק לצלצל וביל לא הפסיק לבכות.
**
לאחר כמה שעות, אנדרס הגיע לביתו של ביל מודאג.
"היי, וילאם, איפה ביל?” שאל אנדרס כשנכנס.
"בחדרו.” אמר וילאם.
"תודה.” אמר אנדרס ורץ לחדרו של ביל. הוא פתח את הדלת וראה את ביל על המיטה, מכורבל בתוך שמיכה מכף רגל ועד ראש.
"ביל!” צעק אנדרס כשסגר את הדלת מאחוריו.
"אני רוצה ל - “ אמר ביל ואז אנדרס עצר אותו. “לא מעניין אותי מה אתה רוצה! יש לך מושג כמה פעמים התקשרתי?! מה עובר עלייך! לא מסננים ככה מישו!” רטן אנדרס כשנמעד ליד ביל.
"להיות לבד.” המשיך ביל את דבריו.
הוא היה שבור ומדוכא ושכה במיטה כך עד הערב.
"להיות לבד? מה יש לך?” שאל אנדרס והתיישב ליד ביל.
"כלום. אני לא מרגיש טוב. אני רוצה שתלך.” אני ביל מתחת לשמיכה.
"מה יש לך? למה אתה ככה?” שאל אנדרס בקול מודאג.
"כי, ככה. נו. לך.” ביל לא רצה לשמוע אף אחד. הוא רצה להיות לבד ולהתמודד עם הכאב שהוא חש לבד.
"אני לא אשאיר אותך ככה, תראה אותך.” אמר אנדרס והשעין את ידו על כפתו של ביל, מנסה להרגיע אותו.
"אני אהיה בסדר. אני אבוא מחר ללימודים. עכשיו לך.” אמר ביל ומשך את השמיכה יותר מעל ראשו.
אנדרס לא אמר מילה, ניער את ראשו וקם. הוא נתן מבט אחרון בביל ויצא מחדרו.
בדרכו יצאה מהבית הוא התקשר אל טום. הוא היה בטוח שטום יידע מה קרה לו כי הם כל הזמן ביחד בזמן האחרון.
"היי, טום..?” אמר אנדרס בקול הססני.
"כן, מי זה?” אמר טום בקול מבולבל.
"אנדרס. חבר של ביל. אמ..תקשיב, ביל פשוט על הפנים. אף פעם לא ראיתי אותו ככה. יש לך מושג מה עובר עליו?” שאל.
"לא. מאיפה לי לדעת מה יש לו? מה אני אמא שלו?” אמר טום בקול עצבני. הוא כל כך רצה לשכוח מביל ועכשיו החבר שלו מתקשר ואומר שהוא במצב רע. ועוד לדעת שטום רגם לו לכך לא הועיל לו כלל.
"אוקיי, אוקיי, רק שאלתי. לא משנה..” אמר אנדרס בקול מיואש. “רק תדע שהוא פשוט גמור. שבור. לא ראיתי אותו ככה אף פעם.” אמר אנדרס וניתק.
"ביי.” אמר טום וזרק את הפלאפון שלו לצד.
הוא התחיל לחשוב שהוא אולי היה יותר מידי קשוח עם ביל. הוא התחיל לחושב על הדברים קשים שאמר לו. הוא לא רצה לפגוע בו ככה. לא לזה הוא התכוון.
טום לקח נשימה עמוקה וקם מהכיסא מול המחשב.
הוא החליף מהר חולצה והלך אל ביל. הוא פשוט חייב לדבר איתו.
"היי, ילד. לאן אתה הולך?” שאל אביו של טום שהיה בסלון.
"לחבר. לא אחזור מאוחר.” אמר טום ולקח את הג'קט שלו מהמתלה.
"אני מקווה שלא לביל הזה,” אמר אביו בעודו מעביר דפים בעיתון.
"ביי.” אמר טום וניער את ראשו. אביו פשוט מתחיל להימאס עליו.
זאת הייתה גם אחת הסיבות למה הוא חתך את כל הקשר עם ביל, שאביו לא מסוגל לחשוב על שני בנים ביחד.
אבל לפתע, הסיבה הזאת נראה כל כך לא חשובה. לא היה אכפת לו כבר מאביו. הוא עשה זאת כי הוא לא היה מסוגל להיות בקשר כזה. או שכן?
**
טום עלה לחדרו של ביל ודפק בדלת פעם אחת. אין מענה.
הוא פתח את הדלת וראה את ביל במרפסת מעשן סיגריה.
"היי,” אמר טום בקול רך.
שביל שמע את קולו ל טום פתאום כל גופו השמיר. ליבו החל לפעום בחוזקה וידיו החלו לרעוד. כמה שהוא רצה פשוט למשוך את טום אליו, הוא היה חייב להישאר חזק ולא להיכנע לו. טון רצה לסיים את זה, אז מה זה שיהיה.
"מה אתה רוצה?” שאל ביל, לוקח נשיפה מהסיגריה, לא מסתובב אל טום.
"רציתי לדבר איתך. להגיד לך שלא התכוונתי לפגוע בך ככה,” ביל הפריע למילותיו של טום ואמר, “לא פגעת בי. אתה יכול להיות בטוח בזה.”
"אז למה אתה אפילו לא מסתכל עליי?” שאל טום, ליבו הכל לפעום חזק גם, הקריבה עם ביל גרמה לו לכך.
"מה, מה אני עד כדי כך נוראי?” שאל טום שוב.
"לא. פשוט לא בא לי להסתכל עלייך,” אמר ביל, מסיים את הסיגריה שלו בנשיפה אחרונה. “אמרת מה שרצית לומר, עכשיו לך.” סיים ביל את דבריו. עוד נעמד שם גם גבו מופנה אל טום ושילב את זרועותיו.
"אני התנהגתי כמו אדיוט. אני מצטער. זה הכל.” אמר טום, מוריד את ראשו מטה.
"יופי.”
"ביל..אני..” גמגם טום.
"אתה...אתה מה? מה?” אמר בילף סוף סוף מסתובב ומתקרב אל טום.
"אני רוצה שתסלח לי.” אמר טום במקום מה שהוא באמת רצה לומר. הוא בלע בקשיחות שביל התקרב יותר ויותר.
"הנה. סלחתי. אם זה מה שיגרום לך ללכת. אז סלחתי.” אמר ביל, ידיו עדיין שלובות והוא נעמד מול טום. קרוב אליו.
"לא, זה לא. זה...אתה לא מבין.” אמר טום, מרים את ידיו לאוויר.
"אני מבין טוב מאוד. תאמין לי.”
"לא, אתה לא.” אמר טום, ניער את ראשו במהירות.
"אני כן. אתה יצור מגעיל ודוחה שלא יודע שום דבר חוץ מלפגוע ולהתנהג כמו חרא. אני מבי טוב מאוד. אני רוצה שתלך מפה!!” מעק ביל אל טום, קרוב לפניו.
"אצה לא מבין שמה שאנחנו עושים זה אסור? אתה לא מבין?! אני לא יכול..אני..אני פשוט לא יכול..” אמר טום, קולו נחנק ושבור. באמת כאב לו וביל יכל לראות זאת.
"אני מבין שזה אסור, אבל אפשר להתגבר על זה. זה אתה שלא רוצה. אז סבבה. אין בעיה. הכל בסדר. עכשיו לך כבר! עכשיו!” התפרץ ביל והלך אל עבר הדלת, פתח אותה בשביל טום שילך.
טום ניער את ראשו והסתובב לכיון ביל.
בפעם הראשונה מביט בעיניו שהיו אדומות בפנים ומסביב. להביט בעיניו של ביל כאב לו בלב. הוא רצה להיות קרוב אליו אל נלחם עם הרגשות שלו ועזב את החדר.
ביל טרק את הדלת והתיישב על המיטה, ראשו בתוך ידיו.
**
לאחר דקות ארוכות של בכי וכאב ביל לא יכל יותר. הוא רצה את טום לא משנה כמה אסור זה היה.
הוא איכשהו ידע שגם טום רצה אותו והוא לא היה מוכן לוותר.
הוא ידע גם , שטום מפחד ממה אנשים יחשבו ויגידו, מה אבא שלו יגיד במיוחד שהוא לא מחבב את ביל כלל.
כל מה שהם מרגישים זה אסור בגלל כל הדעות של באנשים בחוץ ואביו של טום.
הוא החליט שלא אכפת לו מאף אחד והוא רוצה את טום. הוא מוכן עכשיו להילחם. הכאב בליבו לא הולך להשתפר אז עדיף לעשות משהו.
הוא קם מהמיטה, החליף את בגדיו לג'ינס וחולצה ויצא מהבית לכיוון ביתו של טום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
