| 7/2008
 ג'ן איז אין דהה האוססXDD
הלווו ביצ'סס יאללה ניתן לכם בראשש בלילה עם בלילה 12 XDDDD
:P
תודה ענקיתת לשני הסקסעע :P
גרר גרר 33>
בלילה 12
PG-12
מוחעחע
_______
ביל לקח כוס מים מאחד האנשים שהיו על הסט של תוכנית הטלוויזיה איפה שהוא וחבריו ללהקה היו אמורים להופיע.דויד הפתיע אותם עם החדשות באותו הבוקר."בוקר טוב חבר'ה, אהה, דרך אגב אתם הולכים להתראיין לטלוויזיה המקומית היום". והבנים פה אחד התחילו לקטר. אף אחד מהם לא זכה לשעות שינה הגונות לילה קודם.
"תבדוק את התאורה כאן" מישהו צעק מאחוריהם. גיאורג וגוסטב התחככו באי נעימות על הספה הכחולה העוקצת, וטום וביל ישבו על שני כיסאות הקרובים לספה.ניראה משעמם. ביל לגם מהמים.
"אנחנו רוצים את התאומים ביחד" מנהל הבמה אמר,בעודו מתקרב אל הלהקה."תאומים ביחד על הספה, בסדר?"
גוסטב התחיל להתרומם מהספה "שיהיה".
טום וביל קמו מהכיסאות והחליפו מקומות עם גיאורג וגוסטב. "איפה אנחנו נישב?" גיאורג שאל את מנהל הבמה.
"על הירח המזויין מצידי, כאילו שאכפת לי" הוא ענה בעודו לוקח מכתבים ומהדק אותם עם אטב "כל עוד שהתאומים יושבים על הספה".
גיאורג גילגל את עיניו.הוא היה רגיל לזה שהוא יושב מאחורה, אבל לפעמים זה ממש היה מגוחך. ביל משך בכתפיו בהתנצלות כלפי גיאורג בעודו מתיישב על הספה.
"אבל אתה מזליסט" ביל אמר לגיאורג. "הכיסאות האלה נוחים. הספות האלה מסריחות".
"התאומים ענו על רוב השאלות", מנהל הבמה אמר להם. "פעם בכל כמה זמן, אחד משניכם יכול לענות גם. אנחנו מתמקדים על טים וביל, בכל זאת".
"טום!, ביל תיקן אותו". טום הרים גבות בנעיצה אל מנהל הבמה.
"כן". מנהל הבמה עשה טעות. "אנחנו עולים לשידור בעוד חמש דקות. מייקאפ? אנחנו יכולים לקבל מייקאפ לכאן?"
זוגות של עיניים מוטרדות של מאפרים הגיחו לאזור הבמה. הם הסתכלו על הבנים והתחילו לתקן להם את השיער ולהוסיף סומק ללחיים.
"בבקשה אל תיגעו לי בפנים", ביל אמר בשקט לאחת הנשים שאיפרו אותם. הוא הסמיק באותו הרגע שאמר את זה, אבל זה היה כאילו שהוא לא יכול היה לעצור את עצמו.טום נילחם בדחף של עצמו לא להתחיל להתפקע מצחוק. האישה רק גלגלה את עיניה ועברה לגיאורג.
"אני באמת יוצא מדעתי כשאנשים נוגעים לי בפנים" ביל אמר לטום, במראה נבוך. טום ידע.ביל נתן את אותם ההסברים המיותרים כל פעם כשזה קרה ועד אז, כל מי שפתח עיתונים ידע את זה על ביל.
בעודם מחכים להתחלת הראיון, טום חשב על מוקדם יותר באותו הבוקר.
הוא וביל מצאו את עצמם מסובכים בשפתיהם. טום התעורר ראשון, והתחיל לדחוף את ביל עד שהוא התעורר גם.
"בוקר", טום לחש לאוזנו של ביל, וביל חייך, מתמתח לאורך כל המזרון.טום עדיין הרגיש רע בגלל מה שקרה בלילה שעבר והוא רצה לפצות את ביל על כך. הוא אהב להיות עם ביל, הוא אהב את הזמנים שהם בילו ביחד. הוא לא רצה שדבר אנוכי כמו אי-רצון למצוץ תהרוס את זה.
הם חלקו נשיקה ארוכה ומספקת לפני שהתחילו להתארגן להמשך היום. זו הייתה הפעם הראשונה שטום ראה באמת את ביל בעירום באור יום, כשביל קם מהמיטה והלך לכיוון השירותים. טום אף פעם לא יכול היה להיות כ"כ חסר מעצורים, אפילו לא כשהיה לבדו. הוא כל הזמן הרגיש אי-נוחיות עם העירום שלו.
"בעוד חמש....ארבע...שלוש..."
טום ניפץ מהר את כל המחשבות שלו כשמנהל הבמה סימן להם שהם עולים לאוויר.הבנים היו רגילים לכל זה. באותו הרגע שהמצלמות היו מופנות אליהם חיוכים גדולים היו מרוחים על פניהם והם היו ממש תמונת קסם.
"ברוכים השבים", המארחת אמרה במיקרופון שלה, מחייכת אל המצלמה."אנחנו כאן עם טוקיו הוטל, להקה גרמנית מסעירה במיוחד שעומדת בראש המצעדים ומוכרת אירועים בכל הארץ. היינו מספיק ברי מזל כדי לתפוס אותם בין ההופעות! אז מה שלומכם, בנים?"
"נפלא, תודה לך," ביל ענה מיד.
"איך אתם מתמודדים עם החיים על הדרכים?" היא שאלה.
"זה מאוד עמוס," ענה טום, "לרוב אנחנו מרגישים ברי מזל על ההזדמנות, אבל אהה, את יודעת. לפעמים זה יכול להיות מאוד מעייף."
"הכל עובד מהר כל כך, " הוסיף ביל. "והדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות זה לישון, אז."
הצחוק של הקהל.
"אני מתארת לעצמי," אמרה המארחת, מסתכלת על כמה נקודות מנחות בכרטיסיות שיש לה ביד.
"טוב, אנחנו רצינו כמה דקות מלוח הזמנים העמוס שלכם כדי לשאול אותם כמה שאלות. אוקי?"
טום וביל הנהנו בראשם. "בטח." אמר גיאורג.
"אוקי, שאלה ראשונה, " המארחת התחילה. "אתם מתגעגעים לחיים בבית?"
"קשה לומר," אמר ביל. "טוב, מבחינתי בכל מקרה. אני מתגעגע למשפחה שלי, אבל הם מבינים את ההקרבה שאנחנו חייבים לעשות כדי לחיות את החלום הזה. כדי לגלוש על הגל הזה עד הסוף, זה מה שאנחנו חייבים לעשות."
"אמא שלנו עדיין מציקה לנו עם הדברים הרגילים, למרות שאנחנו אלף קילומטר רחוקים," אמר טום, נשען קדימה. "שואלת אותנו אם אנחנו אוכלים מספיק, אומרת לנו לא לצאת למסיבות הרבה, וכמובן, להתנהג יפה.
"האם אתם עושים את זה?" שאלה המארחת.
" טוב ," אמר טום, שהרים את הגבות שלו. הצחוק של הקהל.
"חלק מאיתנו יותר מאחרים, " ענה ביל, מחייך. העיף מבט קטן אל טום.
"טום וביל עדיין צעירים, " אמר גוסטאב , לוקח את המיקרופון מגיאורג. " הם חייבים להתנהג יפה. בכול אופן, אני וגיאורג חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים."
"למרות הכל , אני תמיד מוצא את עצמי נהנה יותר מהשתיים האלה, " אמר טום,מושך בכתפיו.
"הוא אומר כיף, אנחנו אומרים צרות," השיב גיאורג
המארחת חייכה. "שאלה הבאה. האם יש מישו מיוחד בחיים שלכם עכשיו?"
"חוץ מהעובדה שאנחנו בחתונה מרובה אחד עם השני?" אמר גוסטאב.
"הוא משקר," אמר טום.
"פשוט אין לנו את הזמן," אמר ביל בזהירות.
"דברו בשם עצמכם, " אמר גוסטאב. "לי יש מישו, כן."
"היד הימנית שלו, " הוסיף גיאורג.
"שמאלית," טום תיקן.
גוסטאב התאנח, חייך.
אמר ביל, " זה קשה לשמור על מערכת יחסים בדרכים."
"וזה למה אני מעריץ של סטוץ לילה אחד, " אמר טום, "אתה יכול להגיד שזה מלוכלך ורשע, אבל זה עושה את העבודה עם מינימום קשר. חוץ מזה, אני זוכה לפגוש גיוון רב של נשים יפות."
ביל קימת את מצחו. " לחלק מאיתנו יש טעם."
"כשהאדם המתאים מגיע, האם תעשו הכל כדי להשיג אותו? שאלה המארחת.
"לא הייתי הולך כזה רחוק," צחק טום. "לא."
"כן," אמר ביל בחדות.
טום משך בכתפיו. "אני לא יודע."
"אבל כולכם רווקים?" המארחת רצתה לדעת.
גיאורג הנהן. גוסטאב הניע את ראשו לשלילה.
"כן," אמר טום עם גיחוך מהמם."מאוד. אני מקווה שהבנות פה ייקחו את זה בחשבון."
ביל נעץ את מבטו בטום בעוד שהמארחת החלה לשאול את השאלה הבאה. "מה הן התוכניות שלכם לעתיד?"
טום מלמל ללא קול , "מה?" אל ביל.
"טוב," החל גיאורג . "אנחנו הולכים לסיים את מסע ההופעות ואחר כך לדבר על האלבום החדש. אנחנו לא בטוחים."
"שום דבר אף פעם לא מוגדר," אמר גוסטאב. " כמובן, יש לנו הרבה אפשרויות בעבודה."
ביל עדיין נעץ את מבטו אל טום, שוכח שהוא בטלוויזיה.
"אבל ,אהה, אנחנו עדיין ממשיכים להעריך את כל התמיכה של המעריצים," אמר טום במבוכה.
זאת הייתה בדרך כלל העבודה של ביל, להיות חמוד למרות הכל. " ואנחנו נמשיך לעשות מוזיקה לכולכם."
"תמיד." הוסיף גיאורג.
"תודה רבה לכם שהצטרפתם אלינו היום, " אמרה להם המארחת, מחייכת. הסתובבה למצלמה. תהיו בטוחים לחפש אחרי טוקיו הוטל בעתיד, ובנים, אני מקווה שהמשך מסע ההופעות שלכם ילך טוב. תודה לכם שוב!"
הקהל החל למחוא כפיים, ותוכנית הטלוויזיה יצאה להפסקת פרסומות. ברגע שהמצלמות נכבו, דייב החל לרוץ אל טום וביל.
"מה לעזעל זה היה??" הוא שאל את ביל. ביל הזיז את עיניו מטום אל דייב.
"מה היה מה?"
"תראו, לא אכפת לי אם אתם על סמים. לא אכפת לי מה הולך בחיים שלכם או במערכות היחסים שלכם. רק תשאירו תחרא הזה מחוץ לבמה וכשהמצלמה עליכם, תתנהגו," אמר דייב דרך שיניים חרוקות.
הפה של ביל נפתח. היו כל כך הרבה דברים שהוא רצה לומר לדייב, אבל לא יכל, כי הם כולם היו קשורים בלהודות במה שהוא וטום עושים. ביל כמעט קיווה שהייתה לו בעיית סמים במקום. לעבוד עם זה יהיה הרבה יותר קל. החברה סולחת על התמכרות לסמים, זה לא היה כל כך קל לסלוח על להזדיין עם אחיך התאום.
"לך תזדיין," אמר טום ברוגע לדייב.
דייב סגר את עיניו לרגע. הוא לא היה צריך את התאומים נגדו, במיוחד לא טום כי טום היה מילולי בקשר לזה. זה היה כאב ראש להיום אחר.
"הראיון היה נוראי," אמר להם דייב. "או, טום, אולי לא ראית שביל נועץ בך מבטים של עוד שנייה הולך להרוג אותך כל הזמן."
"כל הזמן?" השיב טום. פער את פיו אל ביל,שגלגל את עיניו ושילב ידיים.
"אני הולך לשירותים," הודיע ביל, והלך.
דייב ניער את ראשו. "אתה צריך להחזיר את ביל למסלול, טום. הוא אולי יקשיב לך. אני לא יודע מה לעזעל הולך בניכם לאחרונה. אתם תחת עיין ציבורית. הוא הסתכל למעלה, נפעם לדעת שגיאורג וגוסטאב עמדו שם גם. "אתם שניכם למרות הכל...הייתם מעולים."
דייב נאנח שוב ואז הלך לעבר מנהל הבמה. טום קם ממקומו ועקב אחרי ביל לשירותים. ביל נכנס לתא אחד וטרק את בדלת מאחוריו.
"מה לעזעל,ביל? טום שאל. " מה לעזעזל רצית שאני יגיד?"
ביל נשען על הקיר בתא וסגר את עיניו. "כלום," הוא אמר. "פשוט כלום."
"ברציניות." טום עמד מחוץ לתא ונשען עם הכתף שלו על הדלת. "אני חושב שיש לך כמה רעיונות."
"אתה פשוט כל כך..."
"מה?"
"פאקינג צפוי."
"ביל." טום נאנח. "תפתח."
"לא."
"אני רוצה לראות אותך," טום אמר ברכות.
טום שמע את המנעול מסתובב, אבל ביל לא פתח את הדלת. הוא תהה אם ביל רצה שהוא יכנס.
הוא החליט להיכנס לבפנים. הוא דחף את הדלת ברכות וראה את ביל נשען על הקיר, ידיו משולבות חזק נגד החזה שלו. "ביל."
"אני פשוט לא ציפית ממך להגיד את הדברים האלה, " אמר ביל,לא מסתכל על טום. "כמובן שלא ציפית או רציתי תגידי משו שבאמת קורה, אבל זה לא היה נעים לשמוע אותך אומר את זה."
"הם מצפים ממני להיות כזה," טום הסביר בצורה גרועה.
ביל הנהן. "אני יודע. והם מצפים ממני להיות רווק ורומנטי ולהיות מרוכז במוזיקה כל הזמן. "
"אתה יודע שכולם יתחילו להשתגע אם אנחנו אפילו נזכיר שאנחנו לא פנויים," אמר טום.
"אנחנו לא פנויים?"
טום נשך את שפתיו חזק, הוא לא היה בטוח מה לו ולביל היה, אבל הוא אף פעם לא חשב על הזה כמשו רשמי. "אני לא יודע."
"אני לא רוצה להחזיק אותך ולגרום לך לא לעשות מה שאתה רוצה, " אמר ביל, מתקרב אל טום. "אנחנו לא מבטיחים כלום אחד לשני ואתה צודק. לא הייתי צריך להתעצבן על מה שאמרת בראיון."
טום שפשף את העורף שלו בעייפות. "בכנות, ביל, אני אפילו לא חשבתי כשאמרתי את הדברים האלה. אני פשוט שיחקתי פאקינג תפקיד. אין לזה כל משמעות. כל מה שאני אומר אין לו משמעות."
"זה לא נכון," אמר ביל בשקט. "לפחות, אני מקווה שזה לא."
טום הסתכל על ביל. פתאום הוא רצה לנשק אותו, אבל אם מישו יכנס פנימה ויראה שתי זוגות רגליים מתחת לדלת בתוך התא, הם יהיו בצרות. במיוחד שהם יראו את מה שמסמל את הלבוש של ביל מגפיים בכסף ושחור.
ביל נישק את טום בימקום. הוא נשען קדימה ושם את ידיו מאחורי צווארו של טום, ונישק אותו. טום זז לאחור טיפה אבל לאחר מכן החל להישאב לתוך הנשיקה, הידיים שלו החלו להתמקם על המותניים של ביל.
שביל זז לאחור הוא חייך, טום חייך גם מעט. זה היה מרגש מאחורי דלת סגורה, לא להתנהג יפה.
"מוכן?" ביל לחש. טום הנהן.
"אני פשוט יגיד שתפסתי אותך מסניף סמים לתוך האף שלך, " אמר טום בעודו יוצא החוצה. "דייב יאהב את זה."
"אל תשכח את החלק שבו אני מקיא את כל ארוחת הבוקר שלי," הוסיף ביל, דוחף את טום הצידה.
"אוו,כן," השיב טום. " גם אני."
ביל הרגיש הרבה יותר טוב בקשר לכל מה שקרה בעודם יוצאים חזרה לסטודיו. הוא לא היה בטוח איפה הוא עומד בחייו של טום או מה יקרה בניהם, אבל לבנתיים, הוא החליט שהוא פשוט יחכה ויראה. לו ולטום בהחלט היה משו מיוחד שאף אחד אחר לא יכל לגעת.
הוא לא יכל לשלוט בזה שהוא לא הרגיש בנוח,עדיין. במחשבותיו הוא תמיד ידע שטום לא באמת יהיה שלו. לעכשיו זה היה משו כיף שהם עשו מאחורי דלתות סגורות, אבל לכמה זמן זה באמת יכול להימשך? ביל לא רצה שטום ירגיש מחויב אליו, אבל הוא עדיין לא רצה שמישו אחר יהיה סביבו. כשביל וטום הגיעו לאחרים וישבו איתם, מחכים לעזוב, ביל לא יכל שלא לשבת הכי קרוב שהוא יכל לטום. צדדי הגוף שלהם נגעו אחד בשני והיד של ביל הייתה על הברך של טום. אף אחד לא חשב שזה היה מוזר, ביל היה פשוט ביל.
חיחי כפרעליייייי ראיתם מה זהה לא חילקתי לכם את הפרק ל2 חלקיםם מי היה מאמין XDD ?!
חיחי יאללה להגיבב :P
[מוחעחע הביאו לי סושייי תודה לאלל אני כבר שבוע מתחננת לזהה XD]
| |
עיצוב חדש..:P
 מממ לא עבדתי היום וזה..אז החלטתי לעשות עיצוב חדש למה נשבר לי הזיין מהוורוד ההוא XDD לודעת אני ממש אהבתי את הלוגו..הרקע לודעת..אולי בגלל שאני לא רגילה זה נרא לי ריק כזה או משהו.. חח מוזמנים להביע דעה :] חחחחחחחחחחחח דיי זה ענקקקקקק D: גאוןן מי שעשה את זהה!! חח טיפש רק על זה שלא שם קרדיט D: 
עריכה :
קודם רציתי לשתף אותכם בלהקה ובשיר שאני נורא אוהבת :]
חח זה ברוסית אבל אל תפסלו את זה זה שיר ממש טוב ומוזמנים סתם להקשיב למוזיקה ולקליפ שהוא ממש יפה
****
שלנו חלק ב' :
השתים התעוררו לבוקר קר במיוחד, בחוץ היה קר והם היו תחת השמיכה מחממים אחד את השני, אחד מול השני, נוגעים לא נוגעים.
ביל פקח את עיניו, התמתח לכל עבר והבחין בטום שישן לידו, כל כך שלו, עדין ויפה.
"טום..." לחש ביל ומזיז אותו מעט. שום תגובה.
"טומטום." אמר ביל בקול עמוק יותר. טום הסתובב על גבו ומושך את השמיכה אליו.
"נוו קוום. כבר מאוחר." אמר ביל שקם מהמיטה לכיוון המקלחת.
"מה? מה אתה רוצה ממני?" שאל טום שפניו בתוך הכרית.
"שתקום!" צעק ביל מהמקלחת, מצחצח את שיניו.
"קמתי, קמתי." אמר טום והרים את עצמו לכיוון המקלחת.
"אוו. בוקר טוב." אמר ביל עם מברשת השינים בפיו.
"כה.בוקר. משתגיד." אמר טום, מחפש את המברשת שלו. כשמצא אותה החל לצחצח את שיניו והביט בביל עושה את אותו הדבר וחייך.
"מה?" שאל ביל שמסכל במראה על טום.
"סתם, אתה נראה מצחיק." אמר טום, ציחקק ושותף את פניו.
"גם אתה לא משו על הבוקר." אמר ביל והתכופף לשטוף את פניו.
"יאלה, תזדרז שנלך לאכול." אמר ביל והתקדם לכיוון הדלת.
טום תפס את ביל בידו והצמיד אותו לקיר הקר.
"מצחיק מצחיק אבל עושה לי את זה." אמר,ונישק את ביל על שפתיו נשיקה עמוקה וחמה.
"כה..אתה עדין נראה כמו שיט על הבוקר." גיחך ביל ,ליקק את שפתיו ומסתכל על טום ממקם את ידיו על מותניו.
"חה חה מאוד מצחיק, יש לך מזל שאתה יפה." אמר טום ויצא מהמקלחת, מחפש בגדים במזוודה, מתלבש מהר ומתקדם לכיוון הדלת.
"תזדרז פרינסס," אמר טום שנעמד מול דלת "הם בטח מחכים כבר שם, אני למטה." הלך וסגר את הדלת.
ביל התלבש במהירות, סידר את שערו, שם משקפיים שחורות גדולות וירד לחדר האוכל, שם פגש את כולם.
"אוו, סוף סוף כבר כמעט סיימנו" אמר גיאורג שראה את ביל מתיישב לידו.
"כה..לקח לי זמן.סורי." אמר ביל והחל להכין לעצמו קפה.
"אז מה אחרי זה? לאן הולכים?" של טום את דיוויד שישב לידו.
"אחרי זה לראיונות עם כל מיני, תמונות, מנוחה קטנה וישר לסאונד צ'ק והופעה בערב. אמרתי לכם אתמול." אמר דיוויד לכולם, שנראים עייפים מתמיד.
"אוו, אי אפשר פשוט לדלג לקטע של ההופעה וזהו? " שאל טום בטון עייף.
"לא.ותתעוררו..יום ארוך היום." אמר דיוויד וקם ממקומו.
"ביי." אמרו כולם, החלו לסיים את ארוחת הבוקר וקמו לכיוון הוואן שתסיע אותם למראיינים שמחכים להם.
אחרי שעות ארוכות של ראיונות, תמונות, מעריצים וסאונד צ'ק מהירה הגיעו השעתיים ליפני ההופעה של הערב,
כולם ישבו בחדר ההמתנה מתוחים ביחד ומחכים לשעות שיעברו כבר.
"יאוו אני רוצה להתחיל כבררר." אמר טום בקול גבוה, מתרגש.
"כה, אוף יאלה כבר." אמר ביל שהיה לחוץ מכל ההמתנה הזאת.
"אתה בסדר, ביל?" שאל טום, מביט בביל הולך הלוך ושוב בחדר.
"אה?כן כן אני סתם רוצה להתחיל כבר." אמר ביל, לא. הוא לא היה בסדר.טום התעלם ממנו כל היום ורק עכשיו נזכר שהוא חיי, כל הזמן הזה עם המעריצות מצא לו עם מי להתחיל ואת מי להזמין אליו לחדר. הרי זה היה ברור שזה היה אחד פעמי מה שקרה לילה ליפני, חד פעמי להרבה זמן לפחות.
ביל העמיד פנים שהכל בסדר במהלך היום, אבל הוא לא. הוא רצה סתם לדבר עם טום, סתם לדבר ואפילו את זה לא היה. הוא ידע שזה מה שהולך לקרות, כמו תמיד.
"פעם אחרונה שזה קורה." אמר ביל לעצמו בשקט. נמאס לו מהמצב של פעם ביחד ויום אחרי זה לא. נמאס לו. הוא חייב להפסיק את זה. וזה מה שהוא הולך לעשות.
"מה? אמרת משו? שאל טום שהביט בביל לוגם מהמים שלו בעצבנות.
"לא, לא אמרתי כלום. כאילו שאכפת לך." אמר ביל בשקט
"בטח שאכפת לי.מה יש לך?"
"אה?כלום כלום.עזוב.אני הולך החוצה אני לא סובל תחדר הזה." אמר ביל ויצא במהירות החוצה. למזלו שאר הבנים היום שם, כך שלא היה לבד.
השעות עברו להן והבנים עלו על הבמה הופיעו כמו תמיד, נהנו מכל רגע וירדו מרוצים מהבמה.
"זה היה טוב. אחלה הופעה.הקהל השתגע שם!" אמר גיאורג, מתהלך לו בשמחה בדרך חזרה לחדר.
"כה, זה היה ממש טוב." אמר טום והתיישב על הספה.
"ביל מה קרה היית שקט היום יותר מתמיד?" שאל גיאורג המביט בביל יושב על הכיסא ליד גוסטאב.
"לא קרה כלום.הייתי רגיל לגמרי.מה יש לכם?" אמר, הוא ידע שהם שמו לב שמש קורה לו, אבל הוא לא יכל לספר שזה בגלל שטום היה אידיוט כל היום ולא ושם עליו אפילו קצת.
הוא לא יכל לספר שזה מציק לו ושזה אכפת לו.זה יהיה יותר מי די מוזר. ואף אחד בטח ובטח שלא יבין.
"טוב ,טוב לא שאלתי כלום." אמר גיאורג והתיישב
"טוב, מה?לא הולכים חזרה למלון או משו?אני עייף." אמר ביל והסתכל על דיוויד מחכה לתשובה.
"כה ,כה. בואו, הולכים חזרה. כל הכבוד חברה, באמת אחלה הופעה היום." אמר וחיכה לכולם שיצאו מהחדר.
הנסיעה במכונית לא הייתה ארוכה אבל נראתה ככה, ביל לא דיבר הרבה כמו שהוא בדך כלל מדבר אחרי הופעה וטום חשב שהוא אולי יודע מה עובר עליו, אבל לא ממש רצה לדבר על זה, במיוחד לא מול כולם.
אולי שיחזור לחדרים הוא ילך אליו. וגם לזה לא היה לו כוח.
הבנים יצאו מהמכונית בזה אחר זה ומהירת למלון, עלו בעלית וכל אחד מסר לילה טוב לשני ונכנסו לחדריהם.
ביל נעמד מול הדלת שלו, העביר את הכרטיס, נכנס לחדרו וטרק את הדלת מאחוריו.
טום יכל לשמוע את הטריקה עד החדר שלו, הוא ידע שעובר על ביל משו והוא עכשיו היה חייב לברר מה.
הוא יצא מחדרו ודפק על דלת החדר של ביל שהיה צמוד לשלו. לא הייתה תשובה, דפק שוב, גם הפעם לא. שם את ידו על הידית, קיווה אולי הדלת פתוחה והיא נפתחה.
טום נכנס לחדר, הבחין במזוודות שעל הרצפה ממקומות באותו המקום כמו אתמול בלילה, אור קטן היה דלוק ליד המיטה וביל לא נראה בשום מקום.
טום התקרב לדלת המרפסת שהייתה פתוחה מעט, פתח אותה עוד יותר,הבחין בביל עומד שם ומעשן סיגריה.
"לא נימאס לך לעשן?" שאל טום בעודו נכנס, נעמד מאחורי ביל וסגר את הדלת אחריו.
"תראו מי מדבר,מיסטר קיטור בכבודו ובעצמו." אמר ביל שנשף את העשן מפיו.
"מצחיק.מה יש לך, אה? שאל טום, התקרב אל ביל ושם את ידיו על מותניו.
"טום, עזוב אותי עכשיו. אין לי כוח לזה." אמר ביל בשקט ומעשן את הסיגריה.
"לא. אני רוצה לדעת מה יש לך, אני לא יכול לראות אותך ככה. תגיד לי." לחש טום אל ביל בעודו נושף על נשימות חמות על צווארו. זה שיגע את ביל כל כך.
"תגיד, לא נמאס לך להיות צבוע כל הזמן?" שאל ביל שהתרחק מטום.
"צבוע?למה אתה אומר את זה? מתי הייתי צבוע אלייך? "שאל טום, מסובב את ביל אליו ומסתכל לו בעניים. "אה? תענה לי."
"היום, כל היום לא דיברת איתי, לא התקרבת אליי, לא שמת עליי בשיט. ועכשיו אתה משחק אותה רומנטי?! תעשה לי טובה. כמו שאמרתי לך אתמול, היום זה יהיה ומחר זה יגמר.כמו תמיד. אז תן לי להגיד לך משו, לי נמאס מכל זה. אני לא יכול יותר טום. אני פשוט לא יכול." אמר ביל בקולו השבור וסובב את גבו אל טום וזרק את הסיגריה אל האוויר.
"מה אתה לא יכול? מה יש לך? אתה לא מבין שאנחנו לא יכולים להיות קרובים כמו שאנחנו לבד מול כולם? אתה לא מבין?" אמר טום וסובב את ביל חזרה אליו.
"מבין, מבין. אבל לך זה בכלל לא מפריע. לוקח בחורות אלייך בלי סוף, בזמן שאני לא יכול לסבול להיות רחוק ממך,אתה לא מבין? זה להיות כל כך קרוב אבל כל כך רחוק ממך כל הזמן. אני פשוט לא יכול יותר. אני יודע שזה אסור ושאנחנו לא יכולים, אבל לפחות תראה לי שאכפת לך.
כל מה שיש לנו, כל זה כבר...שבור.הרוס.די. אני לא יכול לראות אותך עם בנות אחרות כל היום. אני לא מסוגל יותר. זה כבר כל כך הרבה זמן ככה. אני לא מסוגל."
אמר ביל, שבור מתמיד, הוא רצה לבכות אבל החזיק את הדמעות בפנים. הוא החל לזוז הצידה מטום כדי לצאת מהמרפסת.
טום משך אותו אליו, צמוד ולא נתן לו ללכת.
"טום, תן לי ללכת. אני לא מסוגל לשאת את כל זה כבר. אתה תמשיך בשלך ואני בשלי ובזה זה נגמר." אמר ביל בקול שבור.
"לא.אני לא יתן לך ללכת. אתה לא הולך לשום מקום." אמר טום והחזיק בביל חזק וקרוב אליו יותר.
"גם לי זה קשה, אני מדבר עם בנות כדי לנסות לשכוח שאתה לידי. לנסות לברוח ממך
כי אם אתה עומד לידי אני לא מסוגל לא לא לגעת בך, או להתקרב אלייך עוד.אני לא מסוגל שלא.
תבין, אף אחד לא מבין ולא יבין מה שיש לנו, ואסור לנו לתת לזה לצאת החוצה.אסור ,ביל. זה יהרוס לנו הכל.זה צריך להישאר כסוד. סוד רק שלנו.
מה שיש לי ולך, לנו. זה מיוחד. אתה הדבר שאני הכי אוהב בעולם, אתה כל כך חשוב לי ,ביל.
אני לא רוצה שאף אחד יראה אותנו כי הם לא יבינו, וגם...וגם אם הכל נראה לך שבור.. בילה, אני רוצה שתדע שאני כאן. שאני כאן איתך. תמיד. ושום דבר בעולם לא ישנה את זה. אני רק רוצה שתדע שזה אני. ואני פה איתך.אני לא הולך לשום מקום." אמר טום, קירב את ביל קרוב אליו ונישק אותו.
נישק אותו חזק כל כך כאילו זאת הפעם האחרונה שהוא אי פעם ירגיש את השפתיים של ביל על שלו.
הם עמדו שם, כל כך קרובים, צמודים, מתנשקים, מחובקים, באמצע האוויר הקר שעוטף אותם.
"אתה מבטיח לי?" שאל ביל שראשו מונח ליד צווארו של טום.
"כן, אני מבטיח.אני פה.תמיד.אתה שלי.לנצח." לחש טום לאוזנו של ביל וחיבק אותו חזק.
"אני לא חיי בלעדיך." לחש ביל בשקט.
"גם אני לא.פשוט לא." אמר טום וחיבק את ביל חזק יותר מקודם.
"מזלך." אמר ביל וחייך.
"כה כה..יאלה, אתה בא?" שאל טום שפתח את דלת המרפסת.
"טוום..עוד מוקדם, ישמעו אותנו." לחש ביל בגיחוך.
"מעניין לי תזין. עכשיו תזיז תתחת החמוד שלך לפה." אמר טום שלוקח את ביל בידו ומשליך אותו על המיטה.
"אוו, קשוח." אמר ביל וצחק.
"סתום כבר." צחק טום ונישק את ביל בשפתיו, עמוק.
כן..זה היה סיפור שהיה ותמיד ישאר....סוד.
יאללה תגיבו או שחבל עליכם XD
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
