דגים מעושנים

שנים אני משחקת במשחקי מחשב ומשחקי וידאו. לרוב העדפתי קווסטים ואסטרטגיה אבל מדי פעם גם משחקי יריות וסימולטורים. מרגע שהתחלתי לנהוג איבדתי לגמרי את יכולת ההנאה מסימולטורים שכן חסר מרכיב הפחד מהמוות המורגש בנהיגה על הכביש, מה שהופך את חוויית הנהיגה להנאה גדולה. אחד המקומות בהם אני באמת בהווה ולא לפני או אח"כ. הכבישים הם ג'ונגל גדול ומפחיד ויחד עם ההנאה שאני מקבלת עם ההתרגשות שבשליטה שיש לי על המכונה הגדולה והמסוכנת הזאת אני לא יכולה לשכוח לרגע את חוסר השליטה שיש לי על המכונות הגדולות והמפחידות שמסביבי על הכביש. המורה שלי לנהיגה היה מזכיר לי שוב ושוב שאנחנו לא במשחק וידאו ואני יודעת שהמשחק עלול להסתיים מהר בלי אפשרות לתור נוסף. אבל איכשהו, כשאני נכנסת למכונית, המודעות לשליטה ולחוסר השליטה משכרים אותי ואני שוב במשחק. מה שכן, עם שלילת האפשרות שלי לשמור את המשחק בנקודה בטוחה ולהמשיך לקחת צ'אנסים, אני יותר זהירה ודרוכה.

הנתיב השמאלי הוא נתיב עקיפה בלבד

שמרו מרחק

בדקו את תקינות הרכב

בדקו את תקינות הפנסים וכיוונם

ותנהגו בזהירות.